על שולחן רחב בחדר הכניסה למעונו הרשמי בסנט ג’ונס ווד, ניצב ספר זיכרונות עב כרס בו חותמים אורחים ומכובדים מילות פרידה חמות לשגריר היוצא, רון פרושאור (52), דיפלומט ותיק ומוערך. את הספר הזה יארוז השגריר וייקח עמו לניו-יורק, מקום משכנו החדש לשנים הבאות, כאשר ימלא את תפקיד שגרירנו באום, וכמו תמיד הוא יהיה האיש הנכון במקום הנכון.
זו הקדנציה השנייה שלו בלונדון וגם אותה הוא לא מצליח לסיים, אלא נחטף לשליחות הבאה. בפעם הראשונה הוא שירת כדובר השגרירות, ומשם המשיך לוושינגטון לתפקיד ציר מדיני (1998-2002), והיה אף שותף להסכמי קמפ-דיוויד. אחרי שחזר לארץ, מילא פרושאור תפקידים רבים, ביניהם מנכל משרד החוץ (2004-2006). ב-2007 הוא שב ללונדון כשגריר ישראל לחצר של סנט ג’יימס, תואר שמעלה תמיד חיוך על שפתיו.
פרושאור נהנה מכל מה שלונדון יכולה להציע, ובתקופת כהונתו אף זכה לכבוד מלכים מספר פעמים; הוא הוזמן לסעוד בארמון בקינגהאם על שולחן המלכה בזמן הביקור הממלכתי של הנשיא לשעבר, עזר ויצמן, בקדנציה הראשונה. ואת שליחותו כשגריר הוא חותם בהשתתפות בטקס החתונה המתוקשרת ביותר בעולם, של הנסיך וויליאם לנסיכה קתרין, לבוש בחליפת בוקר וטוקסידו, לצד מלכים ושועי עולם. מתנה הוא לא הביא, לבקשתם של בני הזוג הטרי.
אבל לונדון לא הייתה רק פיקניק עבורו, בוודאי שלא לצד האלימות הגוברת נגד ישראל בכלי התקשורת ובקמפוסים, אותה הוא ניסה להדוף על בסיס יומי כמעט. לשונו החדה ומחשבתו הבהירה, כמו התבטאותו המצוינת באנגלית, רכשו לו אוהדים מקומיים רבים, אשר בוודאי יחושו בחסרונו.
אבל הקרב האמיתי עוד לפניו. בספטמבר מתכוונת הרשות הפלסטינית להכריז על הקמת מדינת פלסטין. עם רוב אוטומטי במוסדות האום, שיכיר במדינה החדשה ויקבל אותה לשורותיו, ועם ממשלת נתניהו שלא מתפקדת, נראה כי עומדת בפניו משימה בלתי אפשרית. מחיר נוסף שהוא נאלץ וייאלץ לשאת – המרחק מהמשפחה שנשארה בארץ (אשתו הדס ושלושת ילדיו), והתמודדות עם מחלתה של אחותו, שנפגעה מחיידק אלים.
נזילה במרתף הדיפלומטי
את יחסי בריטניה-ישראל פרושאור מדמה לפנטהאוז יפה, כאשר בקומות העליונות המצב הוא טוב, אבל במרתף יש נזילה שפוגעת ביסודות, ולכן חייבים לטפל בהצפה ובעובדה שהמעלית ושאר הדברים לא פועלים כראוי, הוא מסביר. בגדול – מתחת למסך הרדאר, היחסים הם טובים מאוד. זאת אומרת שיתוף פעולה בנושא האיראני ובמלחמה בטרור. מעל מסך הרדאר יש בבריטניה – גם בתקשורת גם באוניברסיטאות וגם ב-NGOs (ארגונים לא ממשלתיים, ע.ק.) ממש תהליכי דה-לגיטימציה ודמוניזציה כלפי מדינת ישראל.
פרושאור טוען כי צריך לעשות עבודה יותר סיסטמתית. לצאת למתקפה נגד כל המשמיצים אותנו ולא להישאר חייבים. לדבריו, האויבים שלנו חוצים את הקווים האדומים, וכדוגמה, הפעולה נגד חנות אהבה בקובנט גארדן, קריאות לחרם אקדמי, בעצם החשש של סטודנטים יהודים להזדהות כיהודים באוניברסיטאות פה בבריטניה, במדינה שלהם… כל החלקים צריכים להתאחד כי הסכנה משמעותית לכולם. זה נוגע בעצם הנוחות של חיים ישראליים וקהילה יהודית בבריטניה.
הוא גם מזכיר כמה מהמהלכים שהשגרירות הובילה; אחד ההישגים הגדולים שאני רואה הוא שינוי החקיקה בנושא צווי המעצר לבכירים ישראלים, שאני מקווה שיסתיים באישור בית הלורדים, לצד הסכם הקולנוע שנחתם בין ישראל לבין בריטניה. בגלל צווי המעצר אין ביקורים, לא של פוליטיקאים, לא של בכירים מדיניים, ודיאלוג שאמור להתנהל בין מדינות לא יכול להתבצע במלואו, הוא טוען. פרושאור לא חושב שגירוש דיפלומט ישראלי בעקבות החיסול בדובאי ופרשת הדרכונים המזויפים הייתה נקודת שפל ביחסים הדיפלומטיים. זה חלק מיחסים בילטראליים בין מדינות, הוא מסביר, אני רואה את זה כעוד אינדיקציה למערכת יחסים, בה מדינת ישראל שנמצאת בחזית, במלחמה מול גורמי טרור ומול גרעין איראני, לפעמים ניצבת לבד.
השגרירות היא לא אי בודד
לעומת זה, הוא הרבה פחות סלחן לגבי כל העיוותים שקיימים בתקשורת. על עיוותים ושקרים יש לפעול חד-משמעית ולא לוותר לאנשים שאומרים כל מיני דברים, כמו ג’ראלד קאופמן והברונית ג’ני טונג, הוא מוחה, אלו עלילות דם נוסח 2011 וישראלים יכולים לתת יותר כתף למלחמות האלה. הוא מסכים שהקהילה היהודית כאן נדיבה בכל מה שקשור לתרומות לארגוני צדקה, ורק עכשיו מתחילה להתעורר ולהבין שחייבים להילחם לנוכח הסכנות האלה. השגרירות לא פועלת כאי בודד, אבל מצד שני היא לא מעוניינת להטיל מטלות על הארגונים היהודיים, הוא מסביר. הם צריכים להבין שפה מדובר בזירת לחימה ואין לשבת על המרפסת ולצעוק: it’s a lousy show. צריך לרדת למטה ולעסוק בעשייה! המצב גרוע כי כל הממשלות הבריטיות – ממרגרט תאצ’ר דרך ג’ון מייג’ור, טוני בלייר, גורדון בראון ודיוויד קמרון – היו יותר חיוביות כלפי ישראל מאשר דעת הקהל שלהן, כפי שהיא מתבטאת בתקשורת, באוניברסיטאות ובשיח הציבורי, הוא מדגיש, ואני טוען שאם הפער הזה ייסגר – הוא ייסגר לרעתנו והמצב הנוכחי הוא טוב יותר לעומת מה שיכול להיות. עד לירידת גיליון זה לדפוס לא ידוע מי יהיה השגריר הבא בבריטניה, אבל למי שיהיה, יש לשגריר מסר ברור: יש להמשיך בקו הזה. יש להציג את ישראל כמו שהיא, כי הסיפור שלנו יותר יפה עם כל הבעיות שלו, לעומת איך שמציגים אותנו.
פרושאור מספר שלאחרונה נוצרה באירופה יוזמה להקמת תחנת טלוויזיה יהודית בסגנון אל-ג’זירה, כחלק מההתמודדות בתקשורת על המדיה האלקטרונית, כשהמטרה היא להגיע לסלון של הצופים עם מסרים שמייצגים את הזווית שלנו. זו התחלה משמעותית ואם העולם היהודי יתגייס, זה גם יקרום עור וגידים. עדיין לא הוחלט היכן יהיה מושבה של התחנה – אבל לדבריו יש סיכוי טוב שזה יהיה על אדמת אירופה. לסיום, פרושאור מאמין שישוב לבריטניה להשתתף באולימפיאדה ב-2012, אבל לא לתחרות מאה מטר, כי המלחמה על דמותה של ישראל זו ריצת מרתון, הוא מצטחק.
