תעשיית הקולנוע בישראל עברה דרך ארוכה מאוד מאז קום המדינה. כולנו צחקנו מסרטי “בורקס” של שנות ה-70 וה-80 – מי לא אהב את “צ’רלי וחצי” ו”אלכס חולה אהבה” אבל ברור שאף אחד לא ממש שם לב אליהם בתעשייה הבינלאומית. ואז קרה משהו קסום: בערך באותו זמן שקרן הקולנוע הישראלית החלה להשקיע רבות בכישרונות ובתעשייה שלה משנות ה-80, איכות המשחק ונושאי הסרטים השתפרה באופן דרמטי, והתחלנו לשים לב.
שנות התשעים העניקו לנו סרטים בלתי נשכחים כמו “יוסי וג’אגר” “הבועה” ו”סוף העולם שמאלה”, ומאז תחילת המילניום סרטים ישראלים רבים עלו על מסכי הקולנוע ברחבי העולם והותירו רושם רב.
הנה כמה מהסרטים המועדפים עלינו בעשורים האחרונים ששווה לבדוק או לראות שוב מכיוון שהם אפילו טובים יותר בפעם השנייה.
אלכס חולה אהבה (1986)
‘אלכס חולה אהבה’ הוא אחד הזכרונות הראשונים שלי של קולנוע הישראלי. בבימויו הנוגה של בועז דוידזון, מדובר בקומדיה רומנטית המתרחשת בישראל בשנות ה-50, תקופת הצנע. אלכס הוא ילד בן 13 שעומד לחגוג את בר המצווה שלו. יש לו הורים פולנים טיפוסיים שסובלים בשקט בדירתם שבשל המצב הכלכלי הקשה הם נאלצים לחלוק אותה עם פארוק, דייר פרסי שמנסה להילחם בקרחת שלו עם קרמים שונים. אלכס מתאהב במימי, הילדה החדשה בכיתתו. הכל משתנה כאשר דודתו לולה מגיעה לישראל מפולין כדי לחפש אהבה אבודה שהייתה לה כשגרה בפולין, אך הוא נעלם כאשר הנאצים פלשו למדינה. אלכס מתאהב בדודתו והיא מעניקה לו יותר מסתם אהבה אימהית. הסרט מתאר באמת את האווירה של ישראל בשנות החמישים, כולל השווקים השחורים, שידורי הרדיו המתרכזים בחיפוש אחר קרובי משפחה אבודים, המוזיקה, הבגדים והבילויים האופייניים לעידן הזה.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
יוסי וג’אגר (2002)
‘יוסי וג’אגר’, בבימויו של איתן פוקס, מספר את סיפורו של רומן אהבה סודי ואסור בין יוסי, מפקד בצבא הישראלי, לבין ליאור, השני בפיקוד, שזכה לכינוי “ג’אגר” בגלל אהבתו למיק ג’אגר. הם מתבססים במוצב ישראלי ליד לבנון במהלך מלחמת חורף ארוכה, ובזמן שהם ממתינים לגורלם, הם מתגנבים כדי להיות ביחד כמה שהם יכולים. שניהם רוצים להביע בגלוי את אהבתם זה לזה אבל מפחדים מההשלכות. כשהטרגדיה מכה בהם הדבר מאלץ את יוסי לחשוף את האמת. הסרט הזה הוא סרט בלתי נשכח ונוגע ללב.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ביקור התזמורת (2007)
כשתזמורת המשטרה הטקסית של אלכסנדריה מגיעה ארצה ממצרים כדי לנגן בטקס הפתיחה של מרכז אמנויות ערבי, הם מגלים עד מהרה כי אין משלחת שבאה לפגוש אותם, ולא אורגנו סידורי נסיעה כדי שיגיעו ליעדם בפתח תקווה. באמצעות האנגלית השבורה שלהם הם מוצאים את הדרך שלהם אבל במקום פתח תקווה, הם מגיעים לעיירה הנידחת בית התקווה. הם נתקעים שם ללילה עד שיהיה אוטובוס למחרת. מנהיג הלהקה תאופיק זכריה מקבל עזרה בחוסר רצון מדינה, בעלת בית הקפה המקומי שמציעה לארח אותם ללילה. כשהלהקה מתמקמת בערב, כל אחד מחברי הלהקה מנסה להסתדר עם המקומיים בדרכו שלו. ככל שהלילה מתגלגל חברי הלהקה והמקומיים מתחברים בצורה מיוחדת ומשאירים רשמים מתמשכים זה על זה. זה סרט יפהפה ונוגע ללב שעובד לאחרונה להצגה בווסט אנד של לונדון בכיכובה של מירי מסיקה, שגם היתה מעולה.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
בופור (2007)
‘בופור’ עוקב אחר לירז (אושרי כהן), מפקד מוצב צעיר בצה”ל וחייליו בחודשים שקדמו לנסיגת ישראל מלבנון. אנו עדים להם מבצעים את משימותיהם על ראש ההר עד לרגע האחרון. כל מה שלמד לירז כקצין לא עוזר לו כדי להתמודד עם ההתפוררות הנפשית והפיזית של חייליו. בנוסף להיותו סרט מלא אקשן, זהו גם תיעוד מרגש והרסני של הצד האנושי וגם המחיר שגובה המלחמה מחיילים צעירים.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אפס ביחסי אנוש (2014)
‘אפס ביחסי אנוש’ היא קומדיה אפלה העוקבת אחר חיי היומיום של יחידה של חיילות ישראליות צעירות. במחלקת משאבי אנוש בבסיס צבאי מרוחק במדבר, החיילות מעבירות את הזמן בהתעסקות עם משחקי מחשב ואחת עם השניה, וסופרות את הימים לאחור עד שהם יכולות לחזור לחיים האזרחיים. כשהשעמום מתחיל, האינטראקציות של הבנות וההתנגשויות ביניהן מתחיקות ושנונות. הסרט הזה משעשע מתחילתו ועד סופו.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
החטאים (2016)
‘החטאים’ היא דרמה מרגשת בבימויו של אבי נשר. סיפור העלילה מתרחש ב-1977 ספי מילץ’ (ג’וי ריגר), צעירה מוכשרת ונחושה, שואפת לקריירה של מלחינה קלאסית, אבל יודעת שכאישה הסיכויים נגדה. היא אמורה לשנות את מהלך ההיסטוריה מנקודת מבט אמנותית, אך גם כבת לניצולי שואה היא נאלצת להתמודד עם גילוי פתאומי מהעבר שמאיים לקרוע את משפחתה. האחות הגדולה של ספי, ננה (נלי תגר) היא יריבתה המרה ועיתונאית בצהובונים. היא רואה בגילוי הזדמנות להשתחרר מאחיזת העבר של הוריה. למרות שספי נזהרת מנטיות הצרות של אחותה אין לה ברירה אלא להצטרף אליה בחיפושיה אחר האמת. הן נוסעות ברחבי אירופה כדי לחשוף את העבר ואת האמת מאחורי הסוד האפל של הוריהם ויוצאות לרכבת הרים רגשית עם השלכות.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
האופה מברלין (2017)
‘האופה מברלין’ עוקב אחר תומס, אופה גרמני צעיר ומוכשר שחיי בברלין, מנהל רומן עם אורן, גבר ישראלי נשוי שמת באופן טרגי בתאונת דרכים. תומס נוסע לירושלים ומחפש תשובות על חיי אהובתו. כשהוא שומר את סודו לעצמו, הוא מתחיל לעבוד אצל ענת אלמנתו של אורן, בעלת בית קפה קטן. למרות שבית הקפה אינו כשר לחלוטין ובזה הקהילה הדתית, העוגות הטעימות של תומס הופכות את בית הקפה לאטרקציה בעיר. לאחר מכן הוא מוצא את עצמו מעורב בחייה של ענת בצורה הרבה מעבר למה שציפה ונאלץ למתוח את סודותיו ושקריו עד לנקודת אל-חזור. הסרט העצמאי היפה והרגשי הזה הוא אחד הסרטים המרגשים והבלתי נשכחים שראיתי בשנים האחרונות.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
פוקסטרוט (2017)
‘פוקסטרוט’ הוא סרט מרתק ויוצא דופן בבימויו של סמואל מעוז. מתחלק ל-3 מערכות זה מתחיל בדפיקה בדלת ביתם של מיכאל (ליאור אשכנזי) ודפנה פלדמן (שרה אדלר), זוג אמידים. דפנה מיד מתמוטטת ברגע שהיא רואה את החיילים הישראלים בפתח, כי זה יכול לומר רק דבר אחד – שבנה יונתן מת בעת מילוי תפקידו. שני ההורים מגיבים בדרכים שונות עם האבל שלהם.
המערכה השנייה לוקחת אותנו מדירתם המודרנית של דפנה ומיכאל אל מוצב צבאי מרוחק שבו 4 חיילים צעירים מתפקידים לשמור על מעבר בכביש. הודות למשימה המשעממת הזו, הצעירים מוצאים דרכים לשעשע את עצמם: תזמון שימורים שמתגלגלים במדרון המכולה שלהם השוקע אט אט בבוץ, מעלים את הרף לגמל שעובר מדי פעם, ונותנים העוברים והשבים הנדירים קצת מתקשים כשהתעודות שלהם נבדקות.
המערכה השלישית והאחרונה מחזירה אותנו לדירה המקורית כשמייקל, דפנה ובתם עובדים כדי ליישב את רגשותיהם ואיכשהו להרכיב מחדש את חלקי חייהם המרוסקים. המשפחה תקועה במלחמה שלא נגמרת. כמו רבים כל כך הם נושאים משאות, אשמה ואבל שכמו המלחמה, גם לא נגמרים. שלושת האקטים פועלים היטב ביחד ומשלבים סיפור חזותי ורגשי. למקרה שתהיתם, ריקוד פוקסטרוט אמיתי מופיע גם בסרט.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
1. עץ או פלסטיין (1962)
- סאלח שבתי (1964)
- קוני למי (1966)
- הוא הלך בשדות (1967)
- שלושה ימים ילד (1967)
- כל ממזר מלך (1968)
- תעלת בלומליך (1969)
- מצור (1969)
- השוטר אזולאי (1971)
- לאן נעלם דניאל וקס? (1972)
- מציצים (1972)
- אבו אל בנאט (1973) – נכנס לפסטיבל קאן 1974
- יומן (1973-1983)
- עיניים גדולות (1974)
- צ’רלי וחצי (1974)
- חגיגה בסנוקר (1975)
- משפחת צנעני (1976)
- קוני למל בתל אביב (1976)
- גבעת חלפון אינה עונה (1976)
- אסקימו לימון (1978)
- בועות חמות (1981)
- מעבר לחומות (1984) מועמד לפרס האקדמיה לסרט הטוב ביותר בשפה זרה.
- אלכס חולה אהבה (1986)
- אבא גנוב (1987)
- הקיץ של אביה (1988) זכה בפרס דוב הכסף בפסטיבל ברלין
- קדוש (1999)
- כיפור (2000) – נכנס לפסטיבל קאן 2000
- ההסדר (2000)
- חתונה מאוחרת – הוקרן בפסטיבל קאן
- יוסי וג’אגר (2002)
- כנפיים שבורות (2002)
- האסונות של נינה (2003)
- ללכת על המים (2004)
- לקחת אישה (2004)
- סוף העולם שמאלה(2004)
- אושפיזין (2004)
- הכלה הסורית (2004)
- Free Zone (2005) – האנה לסלו זכתה בפרס השחקנית הטובה ביותר בפסטיבל קאן בשנת 2005 והסרט היה מועמד לפרס דקל הזהב.
- הבועה (2006)
- בוץ מתוק (2006)
- שלוש אמהות (2006)
- בופור (2007) מועמד לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה.
43.ביקור התזמורת (2007)
- מדוזות (2007)
- נודל (2007)
- רק קלבים רצים חופשי (2007)
- החוב (2007)
- עץ הלימון (2008) זכה ב”פרס הקהל של פנורמה” בפסטיבל ברלין.
- ואלס עם באשיר (2008) – מועמד לפרס האוסקר לסרט הטוב ביותר בשפה זרה
- שיווה (2008)
- עג’מי (2009)
- עיניים פקוחות לרווחה (2009)
- לבנון (2009) זכה בפרס Leone D’Oro בפסטיבל הסרטים ה-66 של Venice Int’
- השדכנית(2010)
- Footnote (2011)
- יוסי – המשך ל’יוסי וג’אגר’ (2012)
- שומרי הסףThe Gate Keepers (2012) – מועמד לפרס האוסקר לסרט התיעודי הטוב ביותר
- בית לחם (2013)
- הפלאים (2013)
- תפוחים מהמדבר (2014) – פרס מיוחד של חבר השופטים, פסטיבל הסרטים היהודי בסן דייגו 2015
- הנסיך הירוק (2014) פרס הקהל, הסרט התיעודי העולמי הטוב ביותר, פסטיבל סאנדנס 2014
- הגננת (2014) – זוכה פרס שני, פסטיבל הסרטים של סביליה 2014
- אפס ביחסיי אנוש (2014)
- Gett: המשפט של ויויאן אמסלם (2014)
- לידה (2014)
- באבא ג’ון (2015) – הכניסה של ישראל לפרסי האקדמיה לשנת 2015, 5 x פרסי אופיר.
- חיים קודמים (2016)
- מרפסת הנשים (2016)
- ירח בבית 12
- Foxtrot (2017) – זכה בסרט הטוב ביותר ובפרס חבר השופטים הגדול של אריה הכסף בפסטיבל ונציה, פרסי אופיר.
71.האופה מברלין(2017) – זוכת פרס לאה ואן ליר, פסטיבל הסרטים בירושלים
- The Testament (2017) זוכה תחרות Orizzonti, פסטיבל הסרטים של ונציה.
- הסיפור האחר (2018)
- מראות שבורות (2018)
- איפה אנה פרנק? (2021)
מרגישים נוסטלגיים? אולי תאהבו לקרוא גם כתבה על אלבומים ישראליים משפיעים:
https://alondon.net/new-site/מוזיקה-בבריטניה-10-אלבומים-ישראליים/
