2020 היתה שנה שבה הסתגרנו בבתים. כל ההופעות והפסטיבלים בוטלו החל מאמצע מרץ, ולמרות שלזמן מוגבל בקיץ היה שביב של תקווה ואפילו מעט אירועים חזרו בגרסאות מוקטנות, הרי שעכשיו אנחנו שוב בסגר שהשד יודע מתי יגמר. אבל, למרות החוסר בהזדמנויות לשמוע ולראות הופעות חיות, קיבלנו זמן בשפע להתמסר לאמנות ההקשבה. הנה רשימת אלבומים (בריטים וישראלים) שיצאו בשנה שעברה, פחות או יותר, ושנהננו להקשיב להם.
בקסטר דורי –
The Night Chancers
הבן של אחד מסמלי הניו-ווייב האנגלים הגדולים, איאן דורי ז”ל, הוציא השנה אלבום שהוא פשוט קול ומגניב. החל מהשירה-דיבור הלקונים במבטא הקוקני, דרך הגרוב והקולות עם השיק הצרפתי, הכינורות הסטייליסטים שמעטרים את רוב השירים, דורי מספר את החיים של עכשיו, של גבר בגיל המעבר, ויוצר סטייל מדבק ואיכותי, שפשוט כיף להקשיב לו.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ריצ’רד דוסון –2020
עוד קול בריטי אותנטי, אבל אחד שבא מכיוון אחר. צפוני. שילוב של פולק פסיכדלי הרפתקני על גבול הקברטי. קול מצוקתי מהשוליים או המחתרת, אבל גם מלא בחמלה והומור. באלבומו השני, שיצא בסוף השנה שעברה, דוסון מתבסס כאחד מממשיכי הדרך של רוברט וויאט ודומיו מסצנת הקנטרברי של שנות ה-70. מספר סיפורים של עולם פרטי או דמיוני, אך גם כזה שאלפים יכולים להזדהות איתו.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
מייקל קיוואנוקה – קיוואנוקה
חמוש בהפקה של דיינג’ר מאוס, קיוואנוקה הלונדוני שחרר אלבום סול-פאנק-פופ עם נגיעות פסיכדליה ורוק. בקול מחוספס וחם שמזכיר את גדולי הזמרים השחורים (תחשבו מרווין גיי פינת ריי צ’ארלס) ושירים עצובים שממשיכים לספר על אהבה נכזבת וכאב, וגם כמה עם אופטימיות זהירה, קיוואנוקה, שזהו אלבומו השלישי בלבד, מרחיב את יריעת הסאונד שלות זוכה להכרה בינלאומית וקוטף פרסים (המרקיורי) כמו פטריות אחרי הגשם.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ניק קייב – תפילת אדיוט – לבד בארמון אלכסנדרה
אביר היגון נפרד זמנית מהזרעים הרעים ליצירת אלבום אנטימי לבד עם הפסנתר. בשנה בה תכנן להופיע עם הלהקה הוותיקה והאהובה, הוא משנה את התוכניות בהתאם למצב ומקליט גרסאות עירומות ל-21 שירים, שליש מהם חוזר אחורה לאלבום המופת ‘קריאתו של איש-הסירה’, ובדומה לו גם כאן קייב נותן מרחב ומרוכז במלים ובהגשה.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
פול מקרטני – ןןן
מה עושה חיפושית לשעבר בן 78 בסגר בכפר? מקליט אלבום לבד באולפן, כמובן. בהמשך למסורת של ‘מקרטני’ (1970) ו’מקרטני 2′ (1980) שני האלבומים הקודמים שהקליט בגפו, גם כאן המטרה אינה לייצר את הלהיט המסחרי הבא (דבר שמקרטני דווקא כן נוטה לקחת בחשבון ברוב אלבומיו) והאמצעים הם כשרון רב שנים וכלי נגינה שונים בכולם מנגן מקרטני במיומנות קלילה. התוצאה היא מקסימה ונעימה בדיוק כמו שזה נשמע ואף יותר אם מתחשבים בגילו המתקדם ובאיזושהי ציפייה להתאכזב, אך לא, הוא עדיין מסוגל להפתיע, מסתבר.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Sault – ‘Untitled (Black Is)
אחד ההרכבים המעניינים הפועלים כיום באנגליה, וכזה שאולי יותר מכל מגדיר מה זה אומר להיות אדם שחור כאן ועכשיו. כמו נינה סימון בזמנה, עם שילוב של פאנק, אפרוביט של פלה קוטי והרמוניות של מוסיקת נשמה, המוסיקה באלבום החשוב הזה משרתת את הטקסט, שראוי שיישמע. אלבום שיצא בעתוי כל כך מדוייק במקביל לתנועת BLM וממשיך להרגיש בועט ורלוונטי ביותר.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
כמה אלבומים ראויים של אמנים ישראלים מהשנה שחלפה:
אבישי כהן – ‘ביג וישס’ (ראו ראיון עם עלונדון). ג’אז ורוק מתחברים עם אווירה אפלה לאלבום מיוחד שגם מלטף וגם נותן בראש.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אהוד בנאי – ‘הולך ומתקרב’
האמן הותיק והאהוב הזה לא ממהר, ולוקח את הזמן בין תקליט לתקליט. באלבום הזה, שיצא בראשית השנה, בנאי ממשיך להתפתח, ולמרות שהוא יכול בקלות לשחזר תהילת עבר, נראה שכנות ואותנטיות חשובות לבנאי יותר מאשר לנוח על זרי הדפנה. לצד מנגינות שקל לזמזם ולזהות איתו יש כאן גם המשך של חיפוש דרך, מלודיות טובות ומקוריות, ואף צלילים טיפה פחות ‘אהוד בנאים’ כמו הסקסופון של אבטה בריהון. שירים-סיפורים שכדאי להכיר.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
דודו טסה וברי סחרוף – ‘בדל של אור’
אלבום שיצא בחודש האחרון, בהפתעה ובלי יחסי ציבור. שיתוף פעולה שנשמע טבעי למדי בין שני גיבורי תרבות (וגיטרה) מדורות שונים. לטעמי – סחרוף מתעלה על עצמו כשהוא שותף לפרי יצירה עם אחרים, עוד יותר מאשר כסולן. כמו בשיתופי פעולה קודמים – עם רע מוכיח, אהוד בנאי, שלא לדבר על פורטיס – השותף הכי משמעותי בקריירה שלו, משהו בסחרוף משתחרר ומפרגן כשהוא חולק את המרכז עם אמן יוצר אחר. גם לדודו טסה השילוב הזה מחמיא ומעמיד באור טוב.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ולסיום – שני אלבומים מומלצים לילדים
אקוט – ‘מצד לצד’
אלבום שכבר סיפרנו עליו בעלונדון וששווה לכם ולילדיכם להכיר. מקורי ומיוחד ביותר.
יוני רכטר – ‘יוני ג’ירף’
היוצר הותיק חוזר לשיר ולנגן לילדים, וזה מקסים ומתוק, וגם אינטיליגנטי ומעניין באוזן. יש פה אפילו איחוד היסטורי של חברי ‘הכבש ה-16’ לשיר-יצירה שכשמו כן הוא, פנינה.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
