קודם כל, אנא ספר לנו קצת יותר על עצמך.
“אני יליד ישראל, בוגר ביה״ס לרפואה באוניברסיטה העברית והדסה בירושלים ב1982. שרתתי בצה״ל ביחידה מובחרת וסיימתי את שרותי בדרגת רס״ן.
התמחיתי באורתופדיה בביה״ח שיבא בתל השומר. בינואר 1995 מוניתי לרופא בכיר בביה״ח סורוקה בבאר-שבע ומרצה באוניברסיטת בן-גוריון שבנגב. בביה״ח סורוקה הקמתי את היחידה לכירורגיה של הכתף.
בשנת 1995, יזמתי את הקמת החברה הישראלית לכירורגיה של הכתף והמרפק והייתי מזכירה הראשון.
בשנת 1996 אירגנתי, לראשונה בישראל, כנס בינלאומי לכירורגיה של הכתף שבו השתתפו מיטב מנתחי וחלוצי הכירורגיה של הכתף בעולם. הכנס נתן דחיפה עצומה לפיתוח שדה הכירורגיה של הכתף בארץ”.
כמה זמן אתה בבריטניה וממתי אתה מנהל את מרכז הכירורגיה של הכתף ברידינג?
“במחצית 1997, נסעתי עם משפחתי לרדינג, אנגליה לשנת שבתון (רק לשנה אחת!) לעבוד עם סטיב קופלנד, מחלוצי וענקי הכירורגיה של הכתף בעולם.
נהנינו מאד לעבוד יחדיו, סטיב קופלנד ואנוכי, ומהר מאד סטיב הציע לי להשאר ברדינג ולהקים יחדיו את היחידה לכירורגיה של הכתף. הסכמתי להישאר לשנה נוספת וכעת, 23 שנה מאוחר יותר…
מ 1998 כשהקמנו את המרכז שנקרא ״”Reading Shoulder Unit, אני מנהל את המרכז. במשך כל השנים אני מרבה להגיע לארץ, מאז שילדי חזרו לארץ לשרת בצה״ל (לפני למעלה מ15 שנה) אני משתדל להגיע לארץ מדי מספר שבועות. רעייתי ואני מחלקים את זמננו בין אנגליה לישראל.
לאורך כל השנים הללו, התנדבתי ללמד בארץ בקורסים ובחדרי הניתוח, ולעזור בניתוחים במרבית בתי החולים הציבוריים בישראל. בשנתיים האחרונות הנני מלמד גם סטודנטים לרפואה באוניברסיטאות בארץ עם שיתופי פעולה הדוקים עם המחלקות האורתופדיות בבית החולים ברזילי באשקלון ובית החולים זיו בצפת ומנהליהם.
לאחרונה, הקמתי את מכון הכתף הישראלי ואני מטפל ומנתח מטופלים גם בישראל. (אולם מגיפת הקורונה פגעה קשות ביכולת התנועה והטיסות שלי בשנה האחרונה. כולי תקווה שנוכל לחזור לנורמליות בקרוב”.
שיטות מהפכניות
אני מבין שפיתחתם במרכז כמה שיטות מהפכניות שהוציאו לכם שם עולמי?
“המרכז ברדינג ידוע כמרכז מצויינות בינלאומי. בפיתוח שיטות ניתוחיות ארתרוסקופיות ובפיתוח מכשירי ניתוח ארתרוסקופיים. חלק ניכר מהשיטות הניתוחיות הארתרוסקופיות הנהוגות בעולם פותחו על ידינו. כמוכן, אנו ידועים בעולם בפיתוח משתלים חדשניים להחלפת כתף: משתל ה Shoulder resurfacing שנקרא Copeland Shoulder, שהוא משמר עצם, משתל אנטומי ללא ״גבעול״ מתכתי ארוך שנכנס לעצם הזרוע, אלא רק החלפת המשטח המפרקי ומשתל הכתף ״ההפוכה״ משמר עצם (stemless) שנקרא Verso שאני פיתחתי ויש לנו כבר למעלה מ 15 שנה של תוצאות מצוינות עם משתל זה.
מישתלים אלו שינו תפיסת העולם לגבי החלפות כתף ולפיכך אנו ידועים כמרכז העולמי לניתוחי החלפת כתף זעיר חודרניים. חולים מכל רחבי תבל מגיעים אלינו לטיפול. כן מגיעים כירורגים מכל העולם כדי ללמוד במרכז שלנו את השיטות הניתוחיות שפיתחנו. כמרכז בינלאומי, בצוות היחידה עובדים מומחי כתף (שהיו תלמידי) במקור מאיטליה, ספרד ויוון וכן השנה שני עמיתים-משתלמים (fellows), ישראלי ופלסטיני”.
מתוקף היות המרכז לכירורגיה של הכתף מוסד בעל שם עולמי בתחומו, אני מבין שמגיעים אליכם מומחים ועמיתים מרחבי העולם, כולל מדינות שונות במזרח התיכון והמפרץ הפרסי. הבנתי שהיו אצלכם רופאים מלבנון, עיראק ואיראן. איך היו מערכות היחסים שלך הם רופאים אלה? האם כולם ידעו שאתה מישראל?
“כן, השתלמו ברכז עמיתים ((Fellowship מכל רחבי תבל כולל ממזרח התיכון (מצרים, לבנון, עיראק ואיראן) כולם ידעו שאני ישראלי, עם שם כמו עפר לוי ישראליותי ברורה.(הישראליות שלי בולטת ואני מאד גאה בה!). ה Fellows שלי הם כמו ״בניי המקצועיים״. עם כולם היו לי ועדיין אנו שומרים על יחסים חמים וקרובים, איתם ועם משפחותיהם, שנים רבות לאחר סיום השתלמותם אצלי. כל ה fellows יוצאי היחידה שומרים איתי על קשר מתמיד. מתייעצים איתי תכופות לגבי מקרים קשים. יש לנו קבוצת ווטסאפ של כל יוצאי היחידה לשמירת הקשר ושיתופי פעולה במחקר והדרכה”.
צופים יחד בגבעת חלפון
האם זכורות לך אנקדוטות קשות או לחילופין מרגשות במיוחד מאותן מערכות יחסים שהתפתחו עם הרופאים מארצות ערב והאיסלם?
לא היו מעולם אנקדוטות קשות. זכור לי מקרה שישבנו בחדר שתייה בין הניתוחים מספר מנתחים, ביניהם עמית-משתלם מעיראק. באותו יום, דווח בחדשות על אירוע כלשהו במזרח התיכון ומיד לאחריו היו פרשנויות של כתבים מערביים. עומאר (מעיראק), מסתכל עלי בחיוך ואומר ‘עפר, רק אני ואתה מבינים מה הולך שם. לפרשנים, אין מושג ירוק…’
היה לי גם עמית-משתלם מצרי חביב, קצת רחב גרם, וצוחק כל הזמן. ביחד איתו היה גם עמית-משתלם ישראלי. הבחור המצרי הזכיר לנו מאד את שייקה מהגשש, בעיקר כמר חסון מגבעת חלפון אז ארגנתי ערב וראינו ביחד את גבעת חלפון.
“ב 2003 בעת המתיחות לפני מלחמת המפרץ השנייה, ביום ששי בבוקר, מזכירת המרכז קיבלה טלפון בהול משגרירות סעודיה בלונדון שאישיות בכירה ביותר בהנהגת ערב הסעודית סובלת מכאבים בכתף, והם מבקשים שמר קופלנד יבדוק אותו ויטפל בו בדחיפות. סטיב קופלנד אמר שהוא ישמח לקבלו לבדיקה ביום ב׳. נציגי השגרירות הסעודית התעקשו שזה מאד דחוף כי אותה אישיות עסוקה במגעים קדחתניים עם האמריקאים לגבי המלחמה הקרבה…
סטיב נענה ואמר הוא יהיה מוכן לראותו באותו היום (יום ו׳) אחרי הצהריים ביחידה. הקול מהשגרירות, טען שמר קופלנד לא מבין. מטוס המנהלים ממתין לו בהית׳רו להטיסו מיידית לריאד. בשלב זה, סטיב קופלנד ענה שהוא לא נוסע, ואולי שותפו, עפר לוי יסע במקומו והוא התקשר אלי לבקש שאסע. בעת ההיא, היתה לי רק אזרחות ודרכון ישראלי. אמרתי לסטיב שאני לא חושב שזה רעיון מוצלח כל כך שאני אסע ואם הוא רוצה להפטר ממני יש דרכים טובות יותר…
כשנה לאחר מכן, הגיע אלי לטיפול רמטכ״ל צבא סעודיה. הוא ידע שאני ישראלי. לאחר החלמתו מהניתוח המוצלח הזמין אותי לבקר בערב הסעודית כאורחו האישי.הודיתי לו וסרבתי בנימוס, אמרתי לו שעם הדרכון הישראלי שלי אולי זה לא כדאי, אך הבטחתי שיום אחד, אינשאללה, אשמח לבוא לבקר כשיהיה שלום!”.
אני מבין שבימים אלה ממש מתמחים אצלך שני עמיתים, האחד ישראלי ד״ר עירא בכר-אבניאלי והאחד, ד”ר פראס קווסמי, פלסטיני. איך נראית העבודה היומיומית בין ישראלים ופלסטינים שנמצאים קצת רחוק מאזור הסכסוך?
“ד״ר פראס קווסמי, הוא ישראלי-פלסטיני, ממזרח ירושלים. למד רפואה בירדן והתמחה באורתופדיה בהדסה בירושלים. לאחר סיום התמחותו עבד כאורתופד בכיר במזרח ירושלים ובגדה המערבית. עם סיום השתלמותו, הוא התחייב לעבוד כאורתופד וכירורג כתף ברשות הפלסטינית.
עירא בוגר ביה״ס לרפואה באוניברסיטת בן-גוריון בבאר-שבע. התמחה באורתופדיה במרכז הרפואי ברזילי באשקלון. עבד כאורתופד בכיר במחלקה האורתופדית באשקלון.
שניהם אורתופדים משכמם ומעלה. שניהם הגיעו ל Fellowship על מנת להתמקצע בכירורגיה של הכתף והמרפק. אני נהנה הנאה צרופה בעבודה עימם. גם בעבודה הקלינית, בידע שלהם, ביכולות הניתוחיות ברעיונות המחקר ובאווירת הצוות החברית ביחד.
העבודה היומיומית בשיתוף פעולה מעולה. השניים (וכל יתר צוות המרכז) חברים טובים מאד. כולם עובדים בהרמוניה וחברות טובה. המצב ביחידה יכול להוות דוגמא ולהביא תקווה לעתיד. בקיץ, בין סגר לסגר, כל צוות המרכז ומשפחותיהם הגיע לברבקיו בגינת ביתנו. ואף כעת, למרות מגיפת ה COVID-19 (תוך שמירה על חוקי הריחוק החברתי…אנחנו באותה קפסולה/בועה), אנחנו מתראים גם חברתית, בעיקר מוזמנים לביתי. אנו עורכים ישיבות מחקר ביחד (לאחרונה מצרפים חלק מיוצאי יחידת הכתף מארצות אחרות וירטואלית בזום…) וכן מלמדים ביחד מדי שבוע בזום, רופאי משפחה (GPs) ופיזיותרפיסטים פרקים בכירורגיה של הכתף במסגרת The Reading Shoulder Unit Academy “.
האם היו רגעים קשים שנבעו מהמצב הפוליטי בישראל-פלסטין? רגעים שהמתיחות במזרח התיכון השפיעה אליכם כאן ברידינג?
“מעולם לא היו רגעים קשים. למותר לציין, שהיו לנו שיחות גם על המצב הפוליטי…מחשבות לעתיד וכו׳. נראה, שדעותינו (של שלושתינו) מאד דומות לגבי חיים משותפים בשלום. כולנו חושבים שחיים בשלום תביא לשגשוג וחיים טובים לשני העמים (ושיש לנו (לישראלים ולפלסטינים) יותר משותף ביחד מאשר עם עמים אחרים). הגישה של לכבד את הלאומיות השונה ללא לאומנות וחתירה לשיפור איכות החיים לכולם”.
איך הייתה העבודה עם דוקטור קווסמי והאם נרקמה ביניכם מערכת יחסים מיוחדת?
“מערכת היחסים עם ד״ר קווסמי היא מיוחדת כמו כל מערכות היחסים עם כל ה fellows שלי. אני רואה בהם תלמידי, ״בניי המקצועיים״ הממשיכים ומפיצים את ה״תורה״ שלמדו ברדינג הלאה. אני ממשיך ותומך ומקדם את יוצאי היחידה בהמשך דרכם המקצועית ומאד גאה בהצלחתם! (כמו אב גאה). מתלמידיי יוצאי יחידת הכתף יש כבר שבעה פרופסורים לאורתופדיה וכירורגיה של הכתף, שניים בישראל, שניים ב UK , באירלנד, בטורקיה ובבלגיה”.
האם תמשיכו לעבוד יחד גם אחרי שהוא יחזור לגדה המערבית?
“שוחחנו עם פראס על המשך העבודה המשותפת גם לאחר סיום ה fellowship. הכוונה המשותפת שאעזור לד״ר פראס קווסמי, עם סיום ההשתלמות שלו וחזרתו לירושלים ולגדה המערבית, להקים יחידה מובילה לכירורגיה של הכתף ברשות הפלסטינית, מסונפת ל Reading Shoulder Unit וכן למכון הכתף הישראלי שאני עומד בראשו. יחידה שתוכל לתת את הטיפול הטוב ביותר לנזקקים לו ברשות הפלסטינית וכן להמשיך ולפתח מחקר ביחד. אני אמשיך לסייע ולייעץ, כפי שאני מייעץ לרב המשתלמים לשעבר יוצאי יחידת הכתף. בתקווה, שעשיית הטוב תביא לקידום השלום והחיים המשותפים בין שני העמים. אגב, כעת כמעט אין אף כירורג כתף ברשות הפלסטינית”.
לפרטים נוספים לגבי מרכז הכתף ברדינג:
