די אם אזכיר את העובדה שמעל אלף איש נכחו ב״שבעה״ שנערכה בחסות ה״זום״ לזכרו של רובין ספירו, כדי להמחיש עד כמה נגע המנוח ברגשותיהם של המנחמים. ערב יום רביעי של אמצע מרץ, ארבעה ימים לאחר פטירתו בשבת, העניק לרבים וטובים בקהילה ומחוצה לה הזדמנות נדירה לא רק לחגוג את חייו, אלא אף להכיר את בני משפחתו.
רבים מהמשתתפים מחו דמעה. רובין ספירו היווה מחצית מן הצמד הידוע ביותר בסצינה היהודית זה למעלה מחמישה עשורים, אבל תמיד השכיל לשלוח את זרועותיו הרחק מעבר לצפון-מערב לונדון. לא בכדי ניתן היה לאתר על המסך המפוצל נציגים של דתות שונות מכל קצווי תבל. רובין היה שם דבר בכל סביבה רב-תרבותית על הציר לונדון-ירושלים ויחד עם אשתו ניצה, הותיר אחריו אלפי מעריצים שזכו בימי חייהם לערוך היכרות ראשונה עם התרבות היהודית והשפה העברית.
ספירו אינו רק שם. במרוצת השנים הוא הפך למושג, שם נרדף לרוחניות יהודית מן הזן המודרני. כאשר ״מכון ספירו״ הפציע בשמיה הקודרים של לונדון, היהדות הייתה מנת חלקם של בתי הכנסת, ומטבע הדברים הדירה את רגליהם של רבים. השניים הוציאו את היהדות לאור, ובכך חוללו מהפכה. ביוזמתם, היהדות הבריטית היום אינה רק דת, אלא אוצר בלום של רוחניות בעלת שורשים היסטורים שלא היו נהירים דיים לחברי הקהילה. רובין וניצה סייעו לה לחצות את גבולותיה של שכונת גולדרס גרין ולהגיע לכל מקום אפשרי עלי אדמות.
לא נח על זרי דפנה
הסופרלטיבים שהומטרו עליו לאחר מותו מסגירים את קורות חייו. ״מגדלור״, ״איש חזון״ ו״מקור השראה״ היו חלק מהם. ה״זום״ איפשר לרבים להבין שהוא לא היה עשוי מקשה אחת. הוא היה איש עסקים ואיש רוח בכפיפה אחת. הוא היה גם הרפתקן ומאהב גדול. מאהב של אישה אחת. בהיותו צעיר נסע ללמוד עברית באולפן עקיבא המיתולוגי, ושם פגש את מה שתואר כ״נערת חלומותיו״.
הוא היה אז בן של מהגר מליטה שהפך קפיטליסט, ובוגר אוקספורד. היא הייתה ירושלמית ממשפחה חרדית וממוצא אוקראיני. אהבתו הגדולה הייתה כמובן ניצה, אולם אהבתו הלא פחות גדולה הייתה ישראל. כך הוא הותיר מאחוריו את הכל לאחר פרוץ מלחמת ששת הימים, וממלון ״המלך דוד״ בירושלים אירגן צבא של מתנדבים שסייע למדינה המאויימת להגיע לניצחונה הצבאי הגדול ביותר בתולדותיה.
אבל רובין לא נח מעולם על זרי הדפנה. בבריטניה הוא הפך להיות החלוץ שהחדיר את לימודי העברית וההיסטוריה היהודית לא רק אל תוך שתי האוניברסיטאות האנגליות המובילות, אלא אל תוך עשרות בתי ספר ממלכתיים ופרטיים כאחד. יש כאלה שיזכרו אותו כאייקון נדל״ן, כמי שהשתלט על מאורת פשע בטבורה של לונדון והפך אותה לאחד המקומות התוססים ביותר בבירה האנגלית. המדובר בסנט כריסטופר פלייס, המדרחוב המפורסם המחבר בין אוקספורד סטריט לוויגמור סטריט. האפיזודה הזאת בחייו הפכה למיתולוגית שכן לאחר מאבק ממושך בכרישי נדל״ן הוא יצר, יש מאין, שכיית חמדה המושכת מאות מבלים ביום ובלילה. התמורה הכספית, כמעט מיותר לציין, העשירה באופן דרמטי את חיי הקהילה.
גם כאשר הגלגל הסתובב לו ורובין איבד את כספו – נמשכה עשייתו של הצמד. ״מכון ספירו״ הפך ל״היכל ספירו (Spiro Ark)״ ומפעל החיים הזה לבש ופשט צורה. היהלום שבכתר היה ועדיין הווה שעורי העברית, אולם נוספה להם גם הוראת היידיש ובסך הכל העמידה אלפי תלמידים, יהודים ושאינם, שהפכו לשגרירים בינלאומיים של הרעיון היהודי. ההיכרות האישית שלי עם רובין הייתה כאשר נהגתי להעביר הרצאות דיגיטליות עבור ה״היכל״ אודות הקהילות המרוחקות מהן חזרתי – מג׳רבה עד בורמה.
רובין הפגין ידע עצום בנושא וגם דאג לכך שאיש לא ״יתפלח״ מבלי שישלם. בספטמבר האחרון הודיע הצמד על הפסקת פעילותו, אך הדגיש שלימודי השפות ימשיכו. על ערש דווי, עשרה ימים לפני מותו, הוא התקשה לדבר עם הסובבים אותו ונפטר בשבת, ״כמו משה רבנו״, כדבריה של אלכסנדרה, הרבה של הקהילה הליברלית בסנט ג׳ונס ווד שניהלה את הטקס הווירטואלי לעיני חברים וקרובי משפחה, עליהם נמנים תשעה ילדים ו-17 נכדים.
אחת מהמנחמים, יפנית במוצאה, קראה פואמה פרי עטו של המשורר ריביצ׳י טאמארו:
״אני עומד לבדי ביראת כבוד מול דמעותיך. אני שב אליך, אל תוך דמך״.
