נפגשתי עם פירס קוויגלי שבוע לפני הראיון שקבענו. באותה פגישה הוא בעיקר דיבר על ההערצה שלו לשחקנית החירשת נדיה נדרג’ה, שמשחקת לצידו בשייקספיר גלוב. אני סיפרתי לו שהדבר העיקרי שיושב לי על הראש הוא חברת תיאטרון שאני פותחת לצדקה, במטרה להכניס עוד אנשים ממעמד הפועלים לעולם התיאטרון. הוא היה מלא באהבה ובתמיכה, ונזכרתי בשיחות המקסימות שלנו לפני שלוש שנים, כשהכרנו לראשונה בזמן שהוא שיחק בהצגה The Beaux’ Stratagem בנשיונל ת’יאטר.
עם הכישרון והקסם האישי שלו, זה כלל לא מפתיע שתיאטרון שייקספיר גלוב כל הזמן מבקש ממנו לחזור. הוא כבר הופיע בעבר על במת הגלוב במחזות “ד”ר פאוסטוס” (2011), “חלום ליל קיץ” (2013), בין היתר. חוץ מהגלוב והתיאטרון הלאומי הבריטי, הוא גם הופיע בתיאטראות רויאל קורט, רויאל שייקספיר קומפני, וולטר קר בברודווי ועוד. בין הקרדיטים שלו על המסך אפשר למצוא את סדרת הטלוויזיה “הכי גאים שיש” (2000) ו-The Detectorists (מ-2014), בנוסף לסרטים Breaking the Bank (מ-2014) ו-Peterloo שעומד לצאת השנה.
“אני לא כל כך מוצלח בשמירה על רצינות”
את פירס אפשר לראות בימים אלה בשתי הצגות מתחלפות של שייקספיר (שמציגות בימים שונים): בטרגדיה “המלט” כרוזנקרנץ ובקומדיה “כטוב בעיניכם” כג’קווס, כחלק מ”להקת” שחקנים בתיאטרון השייקספיר גלוב. קראו כאן את הביקורת על ההצגות בלונדון.
האם יש לך אהבה מיוחדת לגלוב? אתה כל הזמן חוזר!
“זה מחזה מספר 5… בעצם 6! חבר שלי (מת’יו דנסטר) ביים כאן את ‘ד”ר פאוסטוס’ ושאל אם ארצה להשתתף. זה היה תפקיד קטן, נראה מצחיק, ואני אוהב את מת’יו. פול הילטון המצוין שיחק את התפקיד הראשי, אז היו המון אנשים נהדרים. גם ארת’ור דרוויל השתתף, אז ידעתי שהבת שלי תתלהב לבוא ולראות, כי היא הייתה מעריצה גדולה של ‘דוקטור הו’. אז זה היה נפלא. כשבאתי לכאן זה היה כמו תגלית, המקום הזה מדהים. זו חוויה ייחודית… בעיקר בשביל שחקן קומי. יש משהו במבנה של המקום; אני מת על זה! אף אחד לא רחוק מאף אחד אחר. אף אחד לא יושב מאחורה במרחק של קילומטרים.
“היה לי מזל שהם ביקשו ממני לחזור ולשחק וריאציה של אותה הדמות. אבל עם הזמן גיליתי שזה מה שאני עושה הכי טוב. אז למזלי יצא לי לשחק את אותה הדמות (צוחק) ב-6 הצגות. אני לא כל כך מוצלח בשמירה על רצינות. החוויה הכי אומללה שהייתה לי על הבמה הייתה לשחק את ישו בנשיונל ת’יאטר (במחזה ‘פול’), כי לא הייתה לי אפילו בדיחה אחת. רוב האנשים היו אומרים ‘מעולה! ישו נהדר!’. אני פשוט חשבתי לעצמי ‘זה כל כך משעמם!’. המחזה וההפקה היו מעולים. אבל בשבילי – פשוט נורא (צוחק)”.
“אני מלא בהערצה לנדיה… מדהים אותי שהיא מצליחה להביע את עצמה ברגע”
בעיתונות טענו שהשחקנים ב”המלט” וב”כטוב בעיניכם” בחרו את הדמויות שהם ישחקו…
“קראתי את זה! אני לא יודע מאיפה זה בא. הייתה סדנה שלא הרגישה שונה מדי מהדרך הרגילה שבה עובדים על מחזה. חוץ מזה שהיא הייתה קצת יותר מלאה בשיתופי פעולה. ואז הם באו אליי ואמרו: ‘אנחנו רוצים שתהיה בהצגות. זה יהיה ג’קווס ועוד דמות שעוד לא החלטנו. הם המשיכו וציינו ש’כולם יקבלו תפקיד נחמד באחת ההצגות, ותפקיד קטן יותר בהצגה השנייה’. אז בחזרות אני זוכר שקיבלנו מעטפות עם החוזה, שם היה כתוב שאני משחק את רוזנקרנץ… התרוצצתי בחדר משחקן לשחקן ושאלתי ‘כבר גילית את מי אתה משחק?!’ (צוחק). קראתי גם שלא היה לנו במאי… היו לנו שני במאים! פדריי הולמס ואל ווייל… כולנו היינו בחדר כל הזמן. אנשים החליפו שורות ביניהם והקריאו שורות של אחרים, היו הרבה משחקי תיאטרון. אז זו הייתה מאוד כמו ‘להקה’ במובן הזה…”.
הדמויות מתקשרות עם הדמות של נדיה דרך שפת סימנים. איך זה?
“זה אתגר. אף פעם לא עשיתי דבר כזה בעבר… אני לא חושב שאני כל כך מוצלח בתור רוזנקרנץ (הצמוד לגילדנשטרן המגולם על ידי נדיה). לוקח לי מלא זמן לקלוט דברים, ולשחק ולעשות שפת סימנים באותו הזמן זה קצת כמו לדפוק עם היד על הראש, בזמן שמשפשפים את הבטן עם היד השנייה. אף פעם לא הרגשתי חופשי עם זה, עד הזמן האחרון. ועכשיו אני מרגיש שאני יכול, בערך, להשתובב עם זה קצת יותר. אבל לא כמו שאני משתובב ב’כטוב בעיניכם’. אני מלא בהערצה לנדיה. לא להיות מסוגלת לשמוע מה קורה? זה מדהים אותי שהיא מצליחה להביע את עצמה ברגע. אין סיבה שהיא לא תצליח… אני סובל ממעט אובדן שמיעה באוזן אחת, ואני יודע כמה קשה זה בשבילי לפעמים. ומדי פעם בעבודה אני צריך לבקש מאנשים לחזור על דברים… אני פשוט חושב שהיא שחקנית מדהימה ואדם מדהים”.
ראיתי אותך על הבמה בעבר, כשאלתרת ושינית סצנות בדקה ה-90. מרגיש לי שאתה “משתובב” יותר מהרוב…
“אני מנסה. זה הרבה יותר קשה ב’המלט’. לג’ק לסקי ב’כטוב בעיניכם’, למשל, לא קשה (ג’ק משחק את רוזלינד לצד נדיה שמגלמת את סיליה). הוא שונה כל לילה, עושה את שפת הסימנים, מדבר איתה. אני מניח שיש גם משהו בדמויות, והרשמיות של מה שאנחנו עושים ב’המלט’, זה לא מאפשר להיות יותר מדי שובב. אני לא רוצה ששפת הסימנים יהיה משהו מצחיק… כשרוזנקרנץ רואה אנשים שוגים ועושים שפת סימנים מטופשת, שהכנסנו למחזה, הוא מקבל את זה. אבל הוא לא חושב שזה מצחיק. הוא מגונן על גילדנשטרן. הייתי רוצה לחקור את מערכת היחסים הזאת… זה יגיע. יש לנו עד סוף אוגוסט (צוחק), אז יש מלא זמן ואפשר לשחק עם דברים עד הדקה ה-90”.
השחקן לויד האצ’ינסון סיפר לנו על חוויות מהנסיעה שלכם לישראל. תוכל לשתף עוד סיפורים?
“אני לא זוכר הרבה מישראל חוץ מזה שכולם היו ממש חברותיים… אני זוכר שהאוכל במלון היה חרא… אה, והיינו בישראל רק שבוע (עם המחזה Shopping and Fucking), אז ארזתי רק תיק גב קטן. הביטחון בשדה התעופה עשה לי חיים ממש קשים. הם לא נתנו לי לצאת; ‘למה באת לכאן עם כל כך מעט בגדים?’. ברצינות! הוא היה בטוח שאני מתכנן משהו רע. כל הזיכרונות מכים בי עכשיו (צוחק). אני ולויד חיפשנו מקדונלדס והלכנו למסעדה וממש התבלבלנו מהתפריטים, כי לא ידענו שצריך לקרוא אותם בכיוון הפוך. משפחות הלכו ברחוב עם רובה, לא האמנתי למראה עיניי. לויד ציין (בראיון איתו לעלונדון) שהיו לנו בעיות בירושלים כששני ילדים זרקו עלינו אבנים… זה היה לויד שפחד מהילדים האלה. הוא שקשק מפחד במקרה שאחד מהילדים האלה יזרוק עליו אבן קטנה. או יבקר את המשחק שלו. למעשה, זה מה שממש הפחיד אותו, הסיכוי שאחד הילדים האלה היה מבקר תיאטרון שראה אותו משחק נורא במשהו”.
משהו שתרצה להוסיף?
“לא… אני רק רוצה להגיד מזל טוב על זה שאת פותחת חברת תיאטרון! אני חושב שזה נפלא. באמת. אני חושב שמה שאת מתכוונת לעשות, זה לא קורה הרבה. אני יודע שזה יצליח. אני בטוח. בגלל שאנשים יתעניינו ברצינות. בגלל שאת עושה את זה. זה יפתח עוד הזדמנויות לאנשים ממעמד הפועלים. כל הכבוד!”.
