דלתות תיאטרון הברידג’ נפתחות והקהל נוהר מהאולם אל הלובי. בין הצופים, יש שתי קבוצות גדולות של תלמידי בית ספר שהגיעו לצפות בהצגת הצהריים של “יוליוס קיסר”. זה שייקספיר אחרי הכל. חלק מהתלמידים נעמדים לידי. בזמן שהם מחכים לחבריהם לכיתה, הם מתחילים במשחק מלחמה בלובי העמוס, עדיין מלאי אדרנלין מהמחזה. אחד מהם נופל על הרצפה במהלך המשחק שלהם. תלמיד אחר ורגוע יותר ניגש אל חבריו ושואל “את מי הכי אהבתם?”. מהר מאוד הוא גורם לפיצול בין “מחנה ברוטוס” ל”מחנה מארק אנטוני”. שני הצדדים דבקים בעמדתם.
נראה שההפקה הנוכחית של “יוליוס קיסר” הותירה עליהם רושם עז ולדיוויד מוריסי הייתה יד בדבר. ההצגה מתחילה בהפגנת תמיכה לקיסר ברומא, שבה מוכרים גם כובעי תמיכה אדומים ועליהם המילה “קיסר” (שמאוד מזכירים את הכובעים של תומכי טראמפ). בהמשך, האחים ברוטוס (בן ווישו) וקסיוס (מישל פיירלי) מכריזים על הקיסר כדיקטטור, מתנקשים בו ומשתלטים על רומא. אחרי ההשתלטות, ברוטוס מנסה להפגין חמלה כלפי סגנו וחברו הקרוב של הקיסר, מארק אנטוני (דיוויד מוריסי), ומאפשר לו לשאת נאום לזכרו של הקיסר בהלווייתו. אולם, בנאומו, מארק אנטוני מצליח בדרך מניפולטיבית להניע את ההמון הרב לתמוך בו.
הנאום שמשנה את הכל
הנאום של מארק אנטוני בהלוויה הוא סצנה בלתי נשכחת, שאותה משחק דיוויד מוריסי בצורה נפלאה. הוא מצליח להפנט את הקהל ולשכנע גם את אלו שעד אותו הרגע ראו אותו כנבל. “זה הרגע שבו המחזה משתנה לחלוטין”, אומר דיוויד. “שאלו אותי אם נלחצתי מזה. אבל – וזה עלול להישמע מאוד יהיר מצדי ואני לא מתכוון לזה באופן הזה – לא דאגתי משום שידעתי כי אף אחד מעולם לא שמע אותי נואם את הנאום הזה, ואף אחד מעולם לא ראה את ההפקה הזו בעבר. אז זה נותן לך הזדמנות לנסות משהו חדש ולשחק עם זה. ההפקה שלנו בנויה כך שברור שזה עומד להיות שונה אצלנו”.
הבמה מאוד קטנה בסצנה הספציפית הזו. ועליך מוטל התפקיד המלחיץ של לשנות את דעת “ההמון”…
“המחזה מכין אותנו לכך שברוטוס הוא מלא חמלה וליברלי. ההצגה גורמת לו להיראות כאדם חכם ובעל מצפון. אבל אז הוא מבצע רצח. בין אם אתה חושב שזה מוצדק או לא – זה רצח. בכל מקרה, הקהל בעדו. הם שמעו את הצד שלו. ואז אני מגיע ומציג את הצד השני. לפעמים אני מסתכל על הקהל שחושב ‘רגע, לצד מי אני אמור להיות?’… שייקספיר כתב את המחזה בתקופה שבה אליזבת’ הראשונה הייתה על כס המלכות ומקומה לא היה בטוח על הכס. הרוזן אסקס טען לכתר. היה לו צבא והוא יכול היה לגרום למלחמת אחים במהירות רבה. זה יכול היה ללכת לכל כיוון. ‘יוליוס קיסר’ שימש כסוג של סיפור אזהרה”.
כדי להביא את הקהל למקום הזה, מארק אנטוני צריך להיות מאוד מרהיב ומושך.
“מה שגיליתי ואהבתי זה שהוא לא הנואם הגדול, עד שהוא חייב להיות הנואם הגדול. הוא לא עומד שם למעלה ומדבר כל הזמן, כמו הקיסר. הקיסר היה רגיל לזה. מה שאנטוני מגלה במהלך ההלוויה, זה שהוא טוב בזה. הוא יכול לנאום… אני לא חושב שהייתה לו את היכולת הזאת לפני אותה סצנה”.
וכמובן שהוא אדם לא כל כך נחמד, אבל יש משהו בדמות של מארק אנטוני שאתה כן מתחבר אליו?
“כמובן. העובדה שחברו נלקח ממנו ונהרג. העובדה שיש שם אנשים שהוא חשב שהם מאוד קרובים אליו והם בגדו בו. העובדה שאתה מרגיש שאתה חלק מקבוצה, אידאולוגיה פוליטית או משהו בסגנון, ומישהו פועל נגדך ללא דיון או ויכוח. אני מתחבר להמון דברים. הוא מרגיש שאנשים התנהגו באלימות. זו אלימות אמיתית והוא מרגיש שזה לא מוצדק. ואז הוא נותן לכוח להשחית גם אותו ופועל בדרך מאוד אלימה. אני אוהב שבהצגה הזו כל הדמויות מאוד מורכבות. אין טוב מוחלט, אין רע מוחלט. אפשר לחוש כלפיהן רגשות. זה מאוד אנושי… לאנשים יש פגמים, חולשות ומורכבויות, וזה בדיוק מה שיש במחזה הזה”.
מהתליין ועד “בריטניה”
בזמן שהוא משלהב את ההמון מדי לילה ב”יוליוס קיסר”, דיוויד מככב גם בסדרות טלוויזיה פופולריות. אפשר לראות אותו ב”בריטניה” בתפקיד אולוס פלאוטיוס – גנרל רומאי שנשלח להוביל את כיבוש בריטניה. בתחילת אפריל, הוא גם יגלם פקח בשם טיידור בורלו במיני-סדרה בשם “העיר והעיר” (BBC Two). לאחרים הוא מוכר בעיקר בתור “המושל” שגנב את ההצגה בעונות 3 ו-4 של “המתים המהלכים”.
על הבמה, התפקיד האחרון שלו לפני “יוליוס קיסר” היה התפקיד הראשי בהצגת הקומדיה השחורה “תליין” של מרטין מקדונה (“ברוג'”, “שלושה שלטים מחוץ לאבינג מיזורי”) ב-2015. ה”תליין” החל על במת תיאטרון הרויאל קורט ולאחר שהמחזה חזר עקב הצלחה היסטורית הוא עבר איתו אל במת הווינדאהם בווסט-אנד. הוא גילם שם את הארי ווייד – תליין שצריך להתמודד עם הוצאת מקצועו מחוץ לחוק ולגבולות המוסר. ההצגה הזו בדיוק נפתחה גם בניו יורק.
נאלצת לבחור בין “יוליוס קיסר” ובין ה”תליין” בניו יורק. מה גרם לך לבחור במארק אנטוני?
“אני חושב שהטריגר האמיתי היה שהדמות הזו שונה ממה ששיחקתי בפעם שעברה. אני מחפש אתגר, תחושה אמיתית של משהו שונה… אם אני מסתכל על תפקיד והוא גורם לי לחרדה קלה, או מלחיץ אותי – אני מרגיש שאני חייב לקחת אותו… אחרת אני משתעמם מהר ומאבד פוקוס בקלות. אני חושב שאני צריך להרגיש מאותגר. מה שמעולה ב’יוליוס קיסר’, וגם ב’תליין’, זה שכל לילה הם מאתגרים אותך. אני אף פעם לא עולה על הבמה וחושב ‘אני יכול לעשות את זה בקלות’. אף אחד מאיתנו לא חושב כך. אתה חושב: ‘אני חייב לתת את הכי טוב שאני יכול’. זה מה שנפלא ומה שאני תמיד מחפש בתפקידים”.
נבחרת גם לשגריר רצון טוב של נציבות האו”ם לפליטים. נושא הפליטים ומבקשי המקלט הוא נושא חם ומשבר גדול בארץ, בבריטניה ובכל העולם. האם יש עצה שתוכל לתת לאלו המחפשים לעזור לפליטים?
“כן, יש המון ארגונים. הארגון שאני עובד בשבילו הוא UNHCR. כשנסעתי ליוון, מה שהכי מדהים היה לראות שהמשבר החל בצורה מאוד דרסטית ומהירה ואיך אנשים מתארגנים כדי לעזור. הרבה בעלי טברנות בלסבוס הפכו את עצמם לסוג של עמותות צדקה בהן הם עזרו לאנשים, נתנו אוכל, מיטות ודברים כאלה. קורת גג… יש המון אפשרויות לעזור. חשוב שכולם ינסו לעזור לאנשים בלי לשפוט אותם בגלל נסיבותיהם. הם בכלל לא אשמים בכך. בסוריה זו מלחמת אחים והיא גובה המון קורבנות…”.
ההצגה יורדת עוד כשבועיים אז כדאי למהר אם עדיין לא צפיתם בה. לפרטים ולביקורת המלאה על “יוליוס קיסר”:
https://alondon.net/new-site/שייקספיר-כמו-שמעולם-לא-חוויתם/
