לא ברור אם זה בצחוק או לא, אבל הביקורות המקומיות, כמו בטיים אאוט לונדון, הכתירו את העזים שמופיעות במחזה “גואטס” ככוכבות הגדולות של התיאטרון הבריטי! אכן, שש העזים שמופיעות באמצע הקומדיה השחורה הזו בהחלט כובשות את הבמה, מהשנייה שהן צוהלות עליה באושר ובריצה לעבר השחקנים. אבל לא בטוח שהגימיק הזה עובד.
המחזה מספר על מצב סוריאליסטי של המלחמה בסוריה, שבו הממשלה מחליטה לתת עז לכל משפחה שאיבדה קרוב משפחה אם הוא נלחם לטובת המשטר הסורי. המטרה היא כמובן להסיח את דעתם של התושבים מהאובדן, ותוך כדי שימוש חוזר ונשנה במילים “קדוש מעונה” ככינוי לאותם בנים, אחים, אבות וכד’ שמאבדים את חייהם. כך, בעצם, הם מנסים לעודד עוד לוחמים בעקבותיהם כדי לזכות גם הם בתואר. לעומתם, אב אחד, שהוא מורה להיסטוריה, מסרב לקבל את הפייק ניוז ויוצא לגלות את האמת. ואז מסתבר שהממשלה עצמה היוותה חלק פעיל במותם של חלק מאלה שנלחמו עבורה, והדרך היחידה שלהם להינצל הייתה לערוק.
“גואטס” מוגדרת כקומדיה שחורה, אבל ספק אם אפשר לקרוא לה קומדיה. הייתי שמחה מאוד אם יכולתי לתאר אותה כ”חשובה לצפייה”. אבל כמו שהממשלה מנסה להסיח את דעתם של התושבים בעזרת העזים, כך המחזאית וההפקה מסיחים את דעת הקהל מכתיבה מבולגנת שקשה לעקוב אחריה. כשעז אחת מחליטה לקפץ לפתע על אחד השחקנים (שעבדו בחזרות על חיזוק הקשר איתן) ואז מפנה מבט חמים לקהל – קשה להקשיב לדיאלוג.
“קשה לשחק כשהמחזה הופך אותך לקריין חדשות”
לא צריך להאשים את העזים כמובן. העזים הן גימיק, בדומה לאווז ולארנב שמופיעים באמצע הצגה אחרת בהפקה של הרויאל קורט – The Ferryman. היה יכול להיות מוצלח אם ההצגה הייתה רק מתרכזת בעזים ככלי להסחת דעתן של משפחות הרוסות. זה מה שכן עבד ב”איש המעבורת”. אבל כאן, בשנייה אחת ניתן לפספס פרט קריטי להבנת העלילה. תארו לעצמכם הפקה של 1984 של אורוול עם ערימה של כלבלבים. האם מישהו היה מצליח לעקוב?
לקראת סוף ההצגה, ההרגשה היא שהמחזאית הסורית ליווא יאזג’י ניסתה לעשות יותר מדי. יש כמה משפחות, שכל אחת מספרת את הסיפור שלה. יש שיעורים כבדים על ממשלת סוריה. יש דיאלוגים מאולצים, שחלקם מפרטים את המצב לאלה שמתעצלים לקרוא חדשות על המזרח התיכון. ויש שחקנים (רובם בעלי קריירה מרשימה ביותר) שלא מצליחים להתחבר לדמויות שלהם, בלשון המעטה. אבל אפשר להבין אותם – קשה לשחק כשהמחזה הופך אותך לקריין חדשות או מרצה לפוליטיקה בינלאומית.
המחזה שואף לשאוב אותנו לדברים מזעזעים שקורים עכשיו במזרח התיכון, ושהעולם המערבי בוחר להתעלם מהם. זה ברמה שמרגישים רע כשלא מצליחים להתרכז במה שקורה מסביב לעזים המקסימות. אבל כשלא מתחברים רגשית לדמויות, קשה מאוד לצאת עם ידע נרחב יותר על המצב בסוריה. המחזה נכשל במטרתו לעורר את הסימפתיה הכל כך נחוצה כלפי העם הסורי, ויוצאים ממנו בתחושה של פספוס.
אם לא השתכנעם מהביקורת או שאתם פשוט רוצים לראות עזים על הבמה – הנה הפרטים:
מתי: עד 30/12/2017. ב’-ש’, 19:30. ה’, ש’, 14:30.
איפה: תיאטרון רויאל קורט.
כתובת: Royal Court Theatre, Sloane Square, London, SW1W 8AS
מחיר: החל מ-12 פאונד. כרטיסים מ-Love Theatre, Ticketmaster ו-Theatre Tickets Direct.
לא רוצים עזים? חפשו את הכרטיס להצגה שאתם רוצים לראות באתרי הכרטיסים הכי שווים בלונדון!
