*** מעוניינים בכרטיסים חינם לפסטיבל סרט 2019? ראו פרטים בתחתית הכתבה.
פסטיבל “סרט” (SERET) בבריטניה מביא בחודש מאי השנה 30 סרטים ישראליים וסדרות טלוויזיה, רובם בהקרנת בכורה בבריטניה וכמה מהם עטורי פרסים. הסרטים בוחנים מזוויות שונות את הקהילות שמרכיבות את הפאזל הישראלי. יש בהם דתיים וחילונים, ערבים ויהודים, מיעוט ורוב, והיסטוריה ומציאות עכשווית נושכת ובועטת. שפות שונות וז’אנרים שונים, ובכל זאת יש בהם הרבה מן המשותף. רובם ככולם מעיפים מבט מפוכח על ההווייה בארץ על כל גווניה ומביאים אל בריטניה האפרורית מעט ניחוחות של בית, ואת הים והשמש והחמימות של המזרח התיכון.
רוב הקרנות הפסטיבל יתקיימו באולמות שונים ברחבי לונדון, אך גם בערים נוספות בבריטניה: ברייטון, קיימברידג’, גלזגו ואדינבורו. אל חלק מההקרנות יגיעו במיוחד יוצרי הסרטים לשיחות עם הקהל, בהם הבמאי והשחקן שרון בר זיו (שמגיע עם הסרט “בוקר טוב ילד”) ודן שדור (עם “קינג ביבי”). בנוסף, יתקיים דיון מעניין בנושא “הדתיים מול החילוניים בישראל” עם פאנל יוצרים, שאותו ינחה הבמאי אשר טללים. הנה טעימה מתוך חמישה מהסרטים שיוקרנו בפסטיבל.
בין פטיש ישראלי וסדן פלסטיני
תל אביב על האש (Tel Aviv on Fire). סלאם, צעיר ערבי בן 30, גר בירושלים ועובד ברמאללה בתור מתלמד ומומחה לעברית בהפקה הפלסטינית של הטלנובלה “תל אביב על האש”. הטלנובלה מתרחשת כשלושה חודשים לפני מלחמת ששת הימים, ובה מנאל נשלחת להתיידד עם האלוף אדלמן כדי להשיג ממנו את תוכניות ההתקפה הישראלית שבו תבוא, ולטרפד אותן. לאחר ויכוח על ניסוח שורה, בדרכו חזרה לירושלים, שואל סלאם את החיילת במעבר הגבול אם זה מנומס ומכובד להגיד לאישה בעברית ש”היא נראית פצצה”. החיילת כמובן מורה לו לצאת מהאוטו… במהלך התשאול, המפקד בשטח, אסי, מגלה שסלאם הוא התסריטאי של הסדרה.
כשאסי חוזר הביתה ורואה את אשתו מול המסך צופה ב”תל אביב על האש” (לא מפספסת פרק!) הוא שואל אותה מה כל כך מוצא חן בעיניה בסדרה האנטישמית הזאת. “לא הכל פוליטיקה”, היא עונה, “זאת סדרה רומנטית”. “אתה לא תבין”, היא מוסיפה. מהרגע הזה, אסי שמנסה לזכות שוב בהערכתה של אשתו וסלאם שרוצה לזכות בתפקיד ומשכורת טובים יותר (וגם בליבה של אהובתו לשעבר) משתפים פעולה בכתיבת התסריט. כשאסי דורש סוף שונה ממה שמתוכנן וממה שהספונסרים דורשים, סלאם מוצא את עצמו בין הפטיש הישראלי לסדן הפלסטיני, סד שממנו יכול להוציא אותו רק טוויסט גאוני. קומדיה מומלצת.
אסי דיין בתפקיד בטהובן
פיניטה לה קומדיה (Finita la Commedia) או בשמה הקודם, “התשיעית של אסי”. אקי אבני מגלם מרצה לקולנוע שביים סרט אחד מוצלח ומאז לא הצליח לשחזר את ההצלחה. בניסיון לחזור לעשייה קולנועית פעילה, הוא מחליט להתלוות לצילומי סרט על חייו של בטהובן ולצלם סרט דוקומנטרי על תהליך היצירה. שתי העלילות, זו של הסרט הדוקומנטרי וזו של הסרט על בטהובן, נשזרות זו בזו בסרט על יצירה, יצירתיות, קולנוע וגאווה. אסי דיין בתפקיד בטהובן, עם היצירות של בטהובן כפסקול. לחובבי המדיום.
על הורות והתבגרות
פרא אציל (Noble Savage). נוה צור הוא אלי – נער בתיכון, שאמו התנקתה מסמים ומנסה לבנות את חייה עם בן זוג חדש לאחר גירושים לא פשוטים. אלי, שמתמודד עם השמנה, התעמרות של תלמידים בבית הספר וחיי משפחה לא פשוטים, מוצא את עצמו נע ונד בין הבית של אמו ובן הזוג החדש שלה, והבית של אביו הצייר, בניסיון נואש לאחות את הקרעים. ניסיון שעם כל כוונותיו הטובות, מוביל אותו ואת האחרים לגיהנום. סרט מעורר מחשבה על הורות והתבגרות, ומבוסס על ספר באותו שם מאת דודו בוסי. למרות נושא ההתבגרות, הסרט מתאים בעיקר למבוגרים.
פעולות הנקמה בעם הגרמני
Avenging Evil. בסוף מלחמת העולם השנייה, קיבץ סביבו אבא קובנר צעירים ששרדו את השואה והקים את קבוצת “נקם”, שכמו ששמה מרמז, תכננה פעולת נקמה בעם הגרמני בצורה התנכ”ית: עין תחת עין. המטרה המשותפת הייתה לנקום את מוות בני המשפחה של כל אחד מהשותפים וגם בשם כל העם היהודי. זהו מסמך תיעודי מרתק על קבוצת “נקם” של קובנר, שמבוססת על ראיונות עם חברי הקבוצה וקלטות שהקליט קובנר ב־1985, שנתיים לפני שנפטר.
מצבת זיכרון אופטימית
סלפיש (Cellfish). שלי פדרמן, האמנית הרב־תחומית, היא כמו “בודהא”, אומרת אחותה והבמאית של הסרט, תמי פדרמן. הסרט הדוקומנטרי המרגש עוקב אחרי חייה של שלי ומורכב מקטעי וידאו שצילמה שלי, בהם היא מתעדת את עצמה ואת בתה, זוהר, את עבודתה היצירתית ואף את תקופת המחלה שהביאה למותה ב־2014. זו מצבת זיכרון אופטימית ומרגשת לאישיות מיוחדת ומלאת אור. ראו ראיון עם תמי בהמשך הכתבה.
* פסטיבל “סרט” בבריטניה יתקיים בין התאריכים 29 באפריל-12 במאי, 2019. לפרטים ולהורדת התכנייה, בקרו באתר הפסטיבל.
ג’וליה סטולר
סלפי משפחתי אינטימי
ראיון עם תמי פדרמן, הבמאית של “סלפיש”
הבמאית והמוזיקאית תמי פדרמן חיה ופועלת בלונדון, ומגדלת כאן את שלושת ילדיה יחד עם בעלה, גיא איוושה. כמו אחותה ז”ל, גם היא אמנית רב־תחומית. היא הוציאה אלבום ראשון בהפקתו של אסף אמדורסקי ואף מבצעת שיר סוחט דמעות בפסקול הסרט “סלפיש”. כיום היא שמה את תחום המוזיקה על אש קטנה וממעטת להופיע. את רוב מרצה היא משקיעה בקידום הסרט, שעד כה הוקרן בפסטיבל ירושלים, ב״פסטיבל הקולנוע היהודי במיאמי״, ב״פסטיבל אפוס בתל אביב״. על הפרק מתוכנן פסטיבל “סרט״, כאמור, וצפויה גם נסיעה לסין.
איך עלה הרעיון של הסרט?
“שלי הייתה ‘מתעדת סדרתית’. כשהיא נפטרה, היא השאירה אחריה המון footage שבו תיעדה את עצמה, את התקופה של המחלה, את היחסים עם בתה, זוהר, את העבודה שלה. היה לי חבל שלפחות חלק מזה לא יראה אור ולא יהיה לו שימוש רחב יותר מהחוג המשפחתי. זוהר הייתה בת 7 כששלי נפטרה והסרט היה עבורי הדרך לשמר עבורה את הזיכרון וליצור זכרונות חדשים. העבודות שלה מוצגות כיום במוזיאון תל אביב ורציתי להציג את האדם שהיא הייתה”.
ספרי קצת על תהליך העשייה של הסרט.
“היא השאירה הרבה חומר, ותהליך המיון והברירה היה קשה, גם משום שאלה חומרים אישיים. אבל הסתכלות בהם הייתה עבורי דרך ליצור דיאלוג חדש איתה… מי שעזרה לי מאוד היא תמר סלע, המפיקה, שהיא חברה של שלי, שחיברה אותי לעורכת איילת גיל־אפרת, שהייתה רגישה וחכמה בעריכה שלה. נהניתי מעשיית הסרט. הוא פתח לי תיאבון ליצירות נוספות”.
מה מקור השם של הסרט “סלפיש”?
“סלפיש” הוא שם אחת היצירות של שלי – ריקוד וידאו שאף מופיע בסרט. ריקוד הווידאו היה הדרך של שלי לבחון את תהליך היציאה מהבית אל העולם, והוא התבסס על החווייה האישית שלה. חשבתי שלקרוא לסרט לזכרה על שם אחת היצירות שלה, באופן כלשהו נותן לשלי לבחור בעצמה שם לסרט עליה”.
בתחילת הסרט את שואלת את אימא שלכן אם היא חושבת שחייתם חיים מגוננים מדי. את אם לשלושה ילדים, שאלות של הורות וחינוך מעסיקות אותך?
“אי אפשר להכין ילדים למה שקרה. אבל אני מרגישה ששלי עיצבה במובנים רבים את הדרך שבה אני מתבוננת על אמהות. האמהות של שלי והיחס שלה עם זוהר היה מאוד אותנטי. היא תמיד הלכה בעקבות הלב וניהלה עם זוהר דיאלוג. היא לקחה אותה פעם לראות את הזריחה”.
את מתארת את שלי בתור “בודהא”.
“כן. כמוהו, היא חיה חיים מאוד מוגנים, אבל בחרה לצאת אל העולם, ולא רק לחוות אותו אלא להיות במגע איתו ולשנות. היה לה מצפן חברתי מאוד חזק. היא אמרה שהיא ‘לא רוצה לגור בבית גבוה שמסתיר את הבריזה לים’. הייתה לה מודעות מאוד גדולה לאיכות הסביבה, לניצול של חוף הים וגם לאנשים. היא רצתה להיות קרובה לאנשים ואנשים היו תמיד חלק מהעבודות שלה. היא הצליחה לגעת בחיי הרבה אנשים”.
ג’וליה סטולר
קולנוע ישראלי פורץ גבולות
על ההשפעה הבינלאומית של יוצרים ישראלים בשפות זרות
בשנים האחרונות, אנו עדים ליצירות של קולנוענים ישראלים שיוצרים בחו”ל סרטים בשפות שונות, ופונים מן הסתם בעיקר לקהל רחב מחוץ למדינת ישראל. לפני שנה, לדוגמה, הציג פסטיבל “סרט” את סרטו של הבמאי הישראלי המתגורר בברלין, אופיר ראול גרייצר – “האופה מברלין” (The Cakemaker) – שמספר על בעל קונדיטוריה המגיע לישראל בעקבות מות אהובו. הסרט דובר גרמנית ועברית, ואף זכה בשבעה פרסי אופיר.
השנה יקרין הפסטיבל סרט אמריקאי שביימה הישראלית הגר בן אשר, נשים מתות מהלכות (Dead Women Walking). זהו סרט עלילתי שמעורר חמלה אנושית, למרות שאינו קל לצפייה, הרבה בזכות המשחק הנפלא של כל הדמויות. הסרט נוצר כסדרת רשת בת תשעה פרקים, המוקדשים כל אחד לסיפור ימיה האחרונים של כל נידונה למוות, ואנו עדים למחיר שגובה עונש המוות – לא רק מן הנשים שהורשעו בפשעים אלימים, אלא גם ממשפחותיהן, הסוהרים והסובבים אותן.
את “נשים מתות מהלכות” הפיקה חברת “בלאקפילס”, המפתחת פלטפורמת רשת לפורמטים קצרים עבור הקהל האמריקני. באוקטובר האחרון, הוזמנו נציגת החברה מורגן לה מואן והתסריטאית הישראלית עדי תשרי להציג את סדרת הרשת שלהן, “אהבה ראשונה” (First Love), שהוקרנה בפורמט עלילתי בפני קהל מקצועי ביום התעשייה שהפיק פסטיבל “סרט” בברלין. לה מואן, אגב, יושבת כיום בישראל ומחפשת טאלנטים נוספים.
מ”דוב הזהב” ועד לאוסקר
עדות נוספת להצלחתם של במאים ויוצרים ישראלים בחו״ל הייתה בפסטיבל הברלינלה, שנערך בברלין בחודש פברואר השנה. הוצגו שם סרטים ישראליים חדשים, כשהבולטים בהם פנו לקהל בשפות זרות. אחד מהם היה הסרט “מילים נרדפות” (Synonymes), שהופק על ידי “פאי סרטים” וסעיד בן סעיד – מגדולי המפיקים בצרפת. עלילתו מתרחשת בפריז והוא דובר כמעט כולו צרפתית. הסרט – שמחבר בין צורות אמנותיות שונות, כמו וידאו־ארט, תיאטרון ומחול – מעביר את חוויית הזרות של הדמות הראשית, שגולה מרצון לצרפת במטרה לא לשוב. הסרט העלה את הבמאי נדב לפיד לליגה הבינלאומית, כשזכה בפרס היוקרתי “דוב הזהב”.
הבמאי יובל אדלר (“בית לחם”), הציג גם הוא את סרטו החדש, “המורה לאנגלית” (The Operative), שדובר בעיקר גרמנית ואנגלית ומבוסס על ספרו של תא”ל במיל׳ יפתח רייכר־עתיר. השחקנית הגרמנייה דיאן קרוגר שיחקה בתור רייצ’ל, סוכנת מוסד באיראן, שמסתבכת במערכת יחסים רומנטית עם פרהאד, איש עסקים מקומי, שאותו גילם שחקן קנדי ממוצא פרסי, צ’אס אנוואר.
גם “סקין” (Skin) השתתף בברלינלה – סרט אמריקאי דובר אנגלית, שנכתב בידי התסריטאי שרון מימון ובוים על ידי גיא נתיב (שניהם ישראלים). לאחר מכן, זכה הסרט בפרס ה”אוסקר” הנחשק כסרט הקצר הטוב ביותר והביא איתו גאווה לאומית, למרות שנתיב חי ועובד בשנים האחרונות עם בת זוגו השחקנית האמריקאית ג’יימי ריי ניומן בארצות הברית.
ענת קורן
מעוניינים בכרטיסים חינם לפסטיבל סרט 2019?
לעלונדון יש 4 זוגות כרטיסים לחלק לכם לסרטים הבאים:
“נשים מתות מהלכות”:
בית הקולנוע סינה לומייר, סאות’ קנסינגטון.
יום ש’, 4 במאי, 2019. 20:40.
“שרוכים”:
מרכז התרבות היהודי JW3, ווסט המפסטד.
יום א’, 5 במאי, 2019. 18:15.
“הסוסיתא של הרצל”:
בית הקולנוע פיקצ’רהאוס, קראוץ’ אנד.
יום א’, 5 במאי, 2019. 20:30.
THE JEWISH UNDERGROUND:
בית הקולנוע פיניקס, איסט פינצ’לי.
יום ה’, 9 במאי, 2019. 20:30.
איך משתתפים? הירשמו לניוזלטר של עלונדון ובחרו סרט אחד או יותר מתוך הרשימה. כבר רשומים? כתבו לנו בתגובות.
