אתה צריך לכתוב את הספר הזה חזק. יש לך שליחות, אומרת רחל שמתגוררת עם משפחתה בארצות הברית, נשואה לבנימין ואם לשלושה. שיידעו שאדם לא יכול לעשות משהו אחד ולהגיד משהו אחר. אי אפשר לחיות עם הילדים פה באמריקה, אבל לדבר על ישראל. כשמגדלים ילדים פה, יש לזה תוצאות ממשיות.
רחל היא אחת מעשרות הישראלים שראיין דר אודי זומר, פרופסור למדע המדינה באוניברסיטת מדינת ניו יורק באולבני, כחלק ממחקר שעשה על הורות ישראלית מעבר לים. את הראיונות והמסקנות הוא מביא בספרו ‘קרובים רחוקים – הורים ישראלים באמריקה’.
הספר אמנם מדבר על הורות ישראלית בארצות הברית – משום שאלה היו האנשים שראיין ומשום שלא רצה להסיק מסקנות לגבי הורות ישראלית בכלל – אך יש הרבה קווי דימיון בכל הקשור להורות כשמדובר במקום שאינו ישראל; איך שומרים על זהות ישראלית? באיזו שפה מדברים בבית? מה עם היהדות? ואולי בכלל לא צריך לשמור על כל אלה…
רבים מהמרואיינים סיפרו לזומר כי לפני שהיו הורים, הם מצאו במגורים רחוק מישראל משהו מקל – לא נכנסים להם לחיים ולא מצפים מהם. הם גם לא הרגישו צורך להתחבר לקהילה הישראלית המקומית. אולם משנולדו הילדים תפסה שאלת הזהות שלהם ושל התא המשפחתי כולו מקום נכבד במערכת ההחלטות – החל מבחירת השם לרך הנולד, דרך השפה, ההתנהגות והערכים עליהם יש לשים את הדגש בבית, וכן החיבור לקהילה הישראלית והרצון להיות חלק מחברותה החולקת רקע דומה.
גם המחשבות על המשפחה שנשארה בארץ משתנות בעקבות הילדים, בין אם זה הצורך ביד תומכת ומסייעת, או תחושת ההחמצה של החווייה השבטית, האופיינית לאורך החיים בארץ.
יעל, אם חד הורית, הייתה רוצה שהבת שלה תגדל בארץ: לגדל את הילד עם המשפחה המורחבת, זה משהו שאולי העולם המודרני מתרחק ממנו, אבל הוא עדיין נראה לי הדבר הנכון והחיובי.
השפה המדוברת בבית זהו נושא שהרבה פעמים גורם למתחים בין ההורים הישראלים לילדיהם. ההורים מעוניינים שילדיהם ידברו עברית ואילו הילדים מתרגלים לאנגלית בה הם מדברים בבית הספר ועם החברים, ומרגישים בה יותר נוח.
הורה מקנה לילדיו זהות. דרכו הם מבינים מי הם ומאיפה באו, מסביר זומר בספרו. מעגלי הזהות אליהם ההורה משייך את עצמו – זהות לאומית, מקצועית, דתית, אישית, אתנית – הם בדרך כלל גם מעגלי הזהות בהם היה רוצה למצוא את ילדיו.
כאשר המשפחה גרה רחוק מישראל, על ההורים מוטלת המשימה להעביר להם את זהותם כישראלים. משימה זו אינה פשוטה כי על ההורים להחליט כמה ישראלי הם רוצים שהבית יהיה. הורים ישראלים מנסים להגיע לנקודת איזון בין שתי תרבויות, אך כל אחד מוצא אותה במקום אחר, מסיק זומר.
ביטוי לקונפליקט הזה בין ההשתייכות לשם או לכאן מוצג אצל רחל ובנימין בצורת הספה הציונית שנחה לה בסלון, אשר קיבלה את שמה הודות לעובדה שהיו לה גלגלים. היא הייתה ספה מתפרקת. רוב הדברים שקנינו היו מתפרקים, כדי שכשנחזור נוכל לפרק אותם, להעלות על האנייה, ולשלוח לארץ. בקיצור, ככה היה במשך הרבה שנים. אף פעם לא חזרנו ואף פעם לא נשארנו. זאת אומרת, חיינו עם רגל אחת שם ורגל אחת כאן.
סוגיית ההמשכיות גם היא מובאת בספר כעניין המטריד את ההורים מרחוק, למשל בסיפורה של נעמי המספרת על הקשר עם בנה בועז ואישתו האמריקאית שאינה דוברת עברית. בוא אתן לך דוגמא היא אומרת לזומר, הילדים היו פה לפני שבועיים לליל הסדר. אני קראתי את ההגדה בעברית ואחרים קראו באנגלית. זה היה איום ונורא. לעשות את הסדר באנגלית זה מטופש לחלוטין. זה חסר כל טעם וריח, היא מספרת.
הספר קרובים רחוקים איננו מדריך שנותן את התשובה לשאלה כיצד לגדל את הילדים בארץ זרה, אך הוא מתאים למי שמתכננים לנסוע לחול למשך תקופה עם ילדיהם ומתמודדים עם שאלות הורות, לקרובי משפחה המעוניינים לרכוש את הספר כמתנה לאלו שחיים בחול, לישראלים שמגדלים את ילדיהם בחול ואפילו לבני המשפחה שנשארו בארץ כדי שיקבלו מושג על הקשיים העומדים בפני אלה שנסעו רחוק רחוק.
‘קרובים רחוקים – הורים ישראלים באמריקה’, דר אודי זומר. 215 עמודים