מאסטר שף

את השף עודד אורן כבר לא צריך להציג. עוד לפני שפתח את המסעדה שלו “אורן" בשכונת דלסטון האופנתית, העיתונות הבריטית כבר עלתה על כישרונו יוצא הדופן והיללה ושיבחה את פועלו.

מאז שפתח את המסעדה שפים ועיתונאי אוכל מובילים יוצאים מגדרם ומתחרים ביניהם מי יפרגן לו יותר. אורן(46), תל אביבי במקור, עשה את צעדיו הראשונים במסעדות כמו “טורקיז" המיתולוגית, משם עבר לפריז, עד שקבע את מקום מושבו בבירת בריטניה לפני 11 שנה. בראש השנה הוא יחגוג את צאת ספר הבישול הראשון (והיפהפה) שלו ובמקביל הוא עובד על פתיחת דלי (מלשון מעדנייה) חדשה.

עטיפת הספר

איך בעצם נולד ספר הבישול הראשון שלך? “

הספר נולד כשפנו אלי מהוצאת הספרים ואמרו שהם רוצים לעשות ספר. בגלל שאני אדם לא נורמלי קצת אמרתי להם קודם כל לא. אחר כך חשבתי, למה אמרתי לא? בדרך כלל הוצאות לא פונות לשפים. זה תמיד הפוך והייתי חשדן ושאלתי את העורכת 'למה אני?' היא ענתה שבעבר גרה בשכונה, אכלה אצלי במסעדה ונורא התלהבה. אחר כך היא הביאה איתה את המנכ"ל של הוצאת הארדי גרנט, הם התלהבו מאד מהאוכל וככה נולד הספר. כל זה קרה לפני הקוביד אז פתאום הכל קפא".

 נשמע כמו משהו שדווקא תורם ליצירת ספר כזה לא?

“זה גם תרם אבל אז גם נלחצתי מאד. היה לי ממש מחסום כתי־ בה. אמרתי לעצמי ‘רגע, אני באמת יכול לייצר 80 מתכונים'? זה לא פשוט. לך תביא 80 מתכונים ועוד כאלה מתכונים שאתה חושב שהם מספיק טובים. התחלתי לפקפק בכישרון שלי, בעצמי".

 ואיך התגברת על זה?

“הייתה חצי שנה שנתקעתי ממש. פשוט לא הייתי מוכן. כש־ חותמים על חוזה צריך להחליט מתי הספר יפורסם ונאלצנו לדחות בחצי שנה כי לא הייתי מוכן. אבל הדחייה הזו נתנה לי אוויר לנשימה. התעוררתי בוקר אחד וחשבתי שאני מי שאני והמתכונים שלי מספיק טובים ושאני פשוט צריך לכתוב את מה שאני יודע. פקפקתי בעצמי ונלחצתי אבל באותו בוקר התעוררתי והכל התפלק והייתי קליל יותר, המשא הזה ירד מהכתפיים שלי והתחלתי לכתוב".

טשולנט גורמה. צילום: איסי קרוקר בהוצאת הארדי גרנט

לכתוב ספר כזה זה סוג של התערטלות מול הקהל שלך לא?

“לגמרי. זו חשיפה גמורה. נכון שזה רק מתכון, אבל זה אומר משהו עלי, על מי שאני. מבחינתי החשיפה הזו, העירום הזה, היה הדבר הכי מפחיד בכל הסיפור כי הייתי בטוח שזה לא טוב מספיק אבל הספר הזה הוא מעין אוטוביוגרפיה שלי והסיבה העיקרית שבגללה השתכנעתי לעשות את הספר היא שהבנתי שהוא יתן חשיבות לקריירה שלי, לעבודה קשה של 20 שנה. הספר הזה מנציח את העבודה שלי ובעצם את מי שאני. מעכשיו אני לא עוד טבח שיש לו מסעדה. כתבתי ספר. אם הספר ימכור או לא, או אם אני אהיה מפורסם או לא, הדברים האלה בכלל לא מעניינים אותי. אני באמת רואה בזה משהו יותר משמעותי. הספר הזה הוא השארת חותם. הייתי מעורב בכל פרט, בעיצוב, בעימוד, בהכנת המנות לצילום ומה לא. הרבה שפים נותנים מתכונים וזהו אבל אני עשיתי הכל מא' ועד ת.' חצי מהספר בכלל צולם בארץ אז תבין עד כמה הושקעה פה עבודה ומחשבה."

למה צילמתם בארץ?

"כי הספר אמור היה להיות לא רק על האוכל שלי אלא גם על מי אני ומאיפה באתי. אז נכנסה גם פוליטיקה אבל אני לא הסכמתי. לא רציתי שיזכירו את ישראל בכותרת. אני מתל אביב ובזה זה מסתכם. רוצים את הרקע האישי שלי? אז זה תל אביב. לא פוליטיקה וישראל וכל זה. אז הלכתי עם צלם ישראלי לכל המקומות שאני אוהב בתל אביב, בין אם זה חומוס טוב או חנן המרגילן ופלאפליות שגדלנו עליהן ושאני אוהב. יש גם ים ושוק הכרמל. המון תל אביב, וזה הביא וייב מגניב מאד לספר. עכשיו הספר מתורגם להולנדית והוא יוצא במקביל גם פה, גם בארה"ב ובאוסטרליה."

קציצות בשר. צילום: איסי קרוקר בהוצאת הארדי גרנט

ואני מבין שאתה פותח מקום חדש?

“כן, אני פותח דלי. הרעיון בא מתקופת הסגרים. עשינו אז טייק אוויי ושמתי לב שאנשים מאד אוהבים דברים של דלי. מה זה אוכל של דלי? חצילים, חמוצים, כבד קצוץ. היינו עושים גם חלות וגם את הפיתות הכי טובות בלונדון, ואתה יכול לכתוב שאמרתי את זה. וזהו, אז הבנתי שיש לזה ביקוש ומכאן בא הרעיון. בקיצור, בדלי יהיו עשרים ומשהו סוגים של סלטים ומטבלים טריים. זה לא דלי של מוצרים מאיטליה וספרד. זה הכל תוצרת בית ויינות טבעיים. בסופי שבוע נעשה אוכל לקחת הביתה. יהיו שלושה־ארבעה סירים, ואנשים יעמיסו לקופסאות ויקחו הביתה. כל זה בחנות יפהפיה בברודויי מרקט במזרח לונדון".

 נשמע פצצה. אני הראשון להגיע.

“יאללה."