לאכול ולשתות בספרדית
הפתעה מרעננת חיכתה לנו בקומה העשירית של מלון The Standard, מול תחנת סנט פנקרס. לא היו לי ציפיות גדולות ממסעדה שמתהדרת בנוף יפה, ועוד כזו שמשלבת בין אוכל ספרדי למקסיקני, כשהאחרון הוא בעיני מהמטבחים הכי חלשים כאן. אבל Decimo (׳עשירית׳, על שם הקומה) של השף הבריטי-מקסיקני-ספרדי עטור כוכבי המישלן פיטר סנצ׳ז-איגלסיאס, הפתיעה אותי עם כמה מנות שלא נפלו ברמתן מדברים שאכלתי בארץ המקור (האירופאית מבין השניים). תוסיפו לזה שירות מוקפד, ארבעה כיווני נוף לונדוני ואוכל פשוט טעים – וקיבלתם יופי של חוויה.
בניגוד למה שציפיתי, האוכל ב-Decimo הוא קודם כל ספרדי ורק אז קצת מקסיקני, ורמת הגימור והביצוע שלו הזכירה לי יותר את מדריד מאשר את ברצלונה, ושיהיה ברור שזו מחמאה. ממרח הפלפלים למשל, היה עשיר ומענג ברמות מטבוחאיות (שמישהו יכניס את זה כבר למילון), והלחם שלצידו שחה בשמן זית ארומטי כל כך, שכל החוויה השתדרגה מיידית רק בזכותו. סלט העגבניות היה מתוק ובשרני, וסלט הקיסר קיבל את הכבוד הראוי לו, עם הכנה לצד השולחן שלקחה בערך עשרים דקות, וחומרי גלם מצוינים מספרד וממקסיקו. הצטיינו גם הפילה, שהפתיע לטובה (בחרנו אותו רק כי רצינו לגוון קצת מפירות ים, שאנחנו אוכלים כל הזמן), וגלידת התירס שבסוף הארוחה, שהתבררה כשיחוק מרענן, אשכרה גלידה שאוצרת בתוכה את הטעם שעולה לכם לראש כשאתם חושבים על מקסיקו.
דווקא המשקאות המקסיקנים, עם טאץ׳ ספרדי קטן מדי לטעמי, היו החולייה החלשה של הארוחה, ולא הציעו הרבה מעבר למרגריטות עם טוויסטים לא ממש מורגשים (למשל ״קציפת סנגריה לבנה״ שהרגישה כמו קציפת חלבון רגילה). גם התמנון בפלפלי הבנרו לא היה מיוחד או מעניין מספיק, אבל בהתחשב בהצלחה של המנות האחרות, עדיין מדובר במקום שנחזור אליו, ולו רק כדי לדגום את המנה של הביצים, חמון ובוקרונס שחשקנו בה במיוחד, ומגישים רק בבראנץ׳.
עומר לוגסי
מדריך סיורי אוכל וגרפיטי
רחובות לונדון בסאצ’י
בסוף פברואר האחרון, גלריית סאצ׳י הידועה והנהדרת בשכונת צ’לסי השיקה תערוכה חדשה ובינלאומית של אמנות רחוב בשם “Beyond the Streets”. אתם בטח שואלים את עצמכם (כמו שעשיתי בעצמי) איך מכניסים אמנות רחוב לתוך גלריה? הלא זה נשמע אבסורד, חוטא למקור ומעלה שאלות בדבר אותנטיות הגלריה, המיצגים והאומנים המציגים.
בשבת האחרונה של פברואר, נסעתי עם ידידי ושותפי עומר לוגסי לבדוק את הגלריה, ולא רק שלא התאכזבנו, אלא שיצאנו משם עם שמחה בלב וחיוך מרוח על הפנים. התערוכה הזו היא מעין קפסולת זמן בצורת שלושה מפלסים ועשרות חדרים נושאיים, שמספרים את סיפור התפתחות תרבות הרחוב ואומנות הרחוב בעת המודרנית, תוך מתן דגש על הולדת תרבות ההיפ-הופ (ש”גרפיטי” הוא אחד האלמנטים המרכיבים אותה) בתחילת-אמצע שנות השבעים בניו-יורק, התפתחות סצנת הפאנק הבריטית, ייבוא הגרפיטי לאנגליה ועבודות ואמנים אייקונים שנכנסו לספרי ההיסטוריה (כמו Obey למשל). התערוכה מכילה מאות פריטים, ציורים, מיני תערוכות נושאיות, כמו לדוגמה חדר המוקדש להרכב הראפ האגדי Beastie Boys, מסמכים אותנטיים והמון המון מידע שמנגיש את הנושא הרחב הזה ועוזר לעשות סדר בבלגן.
אין זה פלא שהתערוכה הנודדת הזו שהגיעה אלינו אחרי לוס אנג’לס וניו-יורק, היא כל כך מוצלחת, כל חדר וכל קיר בתוכה מבטא את אהבתם הגדולה והתשוקה הענקית של האנשים שיצרו אותה, לתרבות רחוב. בעיני, שאלות בדבר אותנטיות התערוכה כפי שהצגתי קודם, הן חשובות ונכונות אבל לגמרי מקבלות תשובה באמצעות התוכן המקורי, האיכותי והחינוכי-דוקומנטרי שהתערוכה מספקת תוך שיתוף הפעולה של האמנים המצוינים שמשתתפים בה. בתור אדם, שחייו סובבים סביב מוזיקה ותרבות, נהניתי מכל רגע ואף השכלתי, ואני ממליץ בחום לכל חובב או חובבת תרבות ואומנות לפנות שלוש שעות מחייוה ולבקר בגלריית סאצ’י.
ברי כהן מדריך סיורי מוזיקה רוק בלונדון
תערוכת Beyond the Streets
סיפורי הייבורי
יכול להיות שבסוף העונה הזו ארסנל תהיה אלופה, ויכול להיות שלא. זה לא ישנה את העובדה שלאצטדיון האמירויות המודרני שלה, שנחנך ב-2007, ימשיכו לזרום אוהדים בהמוניהם – עד 60 אלף צופים בכל משחק.
אתם מוזמנים כמובן להיות חלק מהם, אבל הנה הצעה תיירותית נספחת: אם אתם כבר מגיעים למשחק של התותחנים – והאמת, אפילו אם לא, ואתם סתם רוצים לפעור עיניים מוקסמות – בצעו תפנית קטנטנה וקצרה, ולכו להעיף מבט בכיכר הייבורי – Highbury Square.
איצטדיון הייבורי היה הבית של ארסנל מ-1913 עד 2006. הבטון והדשא שלו ידעו לספר אלפי סיפורים מרגשים, היסטוריים, פיקנטים, מרהיבים, מלהיבים, וסוחטי דמעות אושר וכאב גם יחד.
אבל כאשר הגיעה שעתו של הייבורי, המסורת לא ממש נקברה תחת ההריסות. תוך שימור קפדני של המיקום והמראה החיצוני של היציעים – נבנו במקומם 711 דירות מגורים שמשקיפות מסביב על מה שהיה כר דשא מונומנטלי והפך עתה לגן יפהפה, נטוע צמחים ופרחים. האוהדים בעלי האמצעים ובני המזל שהצליחו לרכוש דירה בכיכר הייבורי – זה השם שניתן למתחם – מתגוררים מאז ביציע חלומותיהם.
מומלץ לסייר סביב הפרוייקט כולו, אבל במיוחד ב”רחוב הראשי” שלו – הכניסה המרכזית למתחם הדירות, מעליה נשמר בגאון השלט Arsenal, ואליה אף הועתק שעון הייבורי, שפיאר את יציע האוהדים האדוקים, ה-Clock End. גירסה מוגדלת שלו הותקנה ב-2010 גם באיצטדיון האמירויות. אתם מוזמנים להשוות.
אבי מלר שדרן ופרשן ספורט, מדריך סיורי הכדורגל
צילום: Arne Müseler (www.arne-mueseler.comככבר הייבורי צילום:
שופינג בחמש קומות
כשזה נוגע לשופינג במרכז לונדון, קשה להאמין שנשארו עוד חנויות שאנשים לא מכירים או מגיעים אליהן. עם זאת, יש חנות אחת שמסתתרת ממש מתחת לאף, בין כיכר לסטר לכיכר פיקדילי המפורסמות והמרכזיות – Dover Street Market את החנות הזו, שמתפרשת על גבי חמש קומות, קשה לתאר כחנות, כי היא מציעה חוויית קנייה שיותר מזכירה מוזיאון מחנות. עם מיצגים אומנותיים ודרמטיים שמשלבים פריטים ממותגי יוקרה כדוגמת קום דה גרסון היפניים, גוצ׳י ובלנסיאגה, לצד מותגים פחות מוכרים כמוDaniela Gregis, Junya Watanabe ו-Paul Harnden Shoemakers. המקום מצליח לטשטש את הגבול בין שופינג לחוויה תרבותית. דוגמאות בולטות במיוחד הן מיצג הכיסאות שמשמש כמתלה כובעים וחדר התצוגה שמכוסה כולו בנייר אלומיניום וטלוויזיות מהבהבות. החנות הזו שונה מכל בית כלבו אחר בעיר ומציגה נקודת מבט יותר בועטת, צעירה ואף אוונגרדית לעיתים. לא ברור איך עד עכשיו החנות הזו הצליחה לחמוק מעיני התיירים, אבל אם אתם חובבי מותגים, עשו לעצמכם טובה ותקפצו לבקר.
עדי צוק
סטייליסטית אישית ומדריכת סיורים
טיילת, שווקים ופאבים
באיזו שכונה אפשר למצוא בית אחוזה עתיק, מבשלת בירה מפורסמת, אתרים חשובים בהיסטוריית הביטלס, ואת השחקנים קולין פירת’ ודיוויד טננט?
צ’יזיק (Chiswick) היא שכונה במערב לונדון, הממוקמת ממש בין נמל התעופה הית’רו למרכז העיר. את צביון ה”פוש” (בחולם) שלה היא קיבלה במאה הקודמת, כאשר הפכה למקום מפלט עבור עשירי לונדון, ועם הזמן נבלעה במטרופולין הענק והפכה לחלק מלונדון רבתי. כיום, צ’יזיק היא אחת מהשכונות המבוקשות והיקרות בלונדון – בעיקר בגלל מיקומה הירוק על עיקולי הנהר, וקרבתה למרכז לונדון. היא נקודת איזון מצוינת בין שכונה פרברית שיקית למקום מרכזי – וכאן טמון הקסם שלה.
הרחוב המרכזי, Chiswick High Road, מלא בבתי קפה ומאפיות בוטיק. בימי ראשון פועל בו שוק מתחלף: שוק הפרחים של צ’יזיק – מתקיים ביום א׳ הראשון של החודש, ומפורסם כמו מקבילו במזרח העיר (שוק הפרחים של קולומביה). בראשון השני של החודש – מחליף אותו שוק עתיקות שמציע חפצי אספנות ומזכרות גם ממלחמת העולם השנייה, וביום א’ השלישי – מגיע שוק הגבינות המפורסם בלונדון, שנערך כמחווה לתקופה שבה צ’יזיק נקראה Cheesewick והחזיקה חוות הגבינה רבות לאורך התמזה. ב-3 ביוני יערך בו שוק טבעונות שההשקה שלו נערכה בדצמבר האחרון.
צ’יזיק ידועה גם בשתי הטיילות המפורסמות שלה: סטרנד-און-דה-גרין, רחוב ציורי על התמזה עם שלושה פאבים בני מאות שנים (באחד מהם צולם גם הסרט “הלפ” של הביטלס), וChiswick Mall- – מסלול הליכה היסטורי על הנהר, שממנו נשקפים בתים ויקטוריאניים מפוארים ויקרים.
צ’יזיק האוס – הוא אחד הפארקים היפים והפסטורליים בלונדון, ובמרכזו ניצב “בית צ’יזיק” אחוזה בסגנון פלדיאני שמכילה יצירות אמנות ומוקפת בגנים מטופחים ורחבי ידיים.
עינב בוימפלד
מדריכת סיורי אוכל וגרפיטי
סיורי אוכל וגרפיטי ״רעבים בלונדון״
www.londonist.co.il/tours
סיורי מוזיקה:
www.londonist.co.il/music
עמוד האינסטגרם:
www.instagram.com/hungry.in.london
אולי תאהבו לקרוא כתבה נוספת על סיורים בלונדון:
