כשעומדים לצאת מהארץ ישנן מחשבות שונות על איך זה יהיה. ואם יוצאים מהארץ כשכבר נשואים או בעקבות הבן זוג המעבר מקבל משמעות נוספת שהרבה פעמים לא חושבים עליה – שינוי במערכת היחסים.
הגעגועים למדינה ואנשים שהיינו רגילים אליהם כל החיים, המנטליות, המשפחה ובכללם החברים שמים לחץ עלינו. האם יש לזה השפעה על מערכות היחסים שלנו? אז התשובה היא "לא תמיד", אבל זה בהחלט יכול לקרות. בדרך כלל, הפתגם "מה שלא הורג אותך מחשל אותך" די נכון. מערכות היחסים יכולות להתחזק מכיוון שאתם לבד מול העולם ועוברים סיטואציות שמחברות עוד יותר, או שלצערי הסיטואציות מביאות איתן בעיות.
אז איך אפשר למנוע את הבעיות?
קודם כל, תחשבו עם יד על הלב על היחסים ביניכם. אם אתם מודים לעצמכם שהיחסים הם כבר עם קצת בעיות, תנסו להגיע להסכם בכתב ביניכם על מה יקרה אם תחליטו להיפרד ושימו במגירה. ואז, לדוגמה, אם חס ושלום תחליטו להיפרד ויש לכם ילדים, תכנית המגירה יכולה לחסוך קשיים. למקרה שתרצו לחזור לארץ עם הילדים תצטרכו את אישור בן הזוג. ואם זה לא יינתן, יש צורך בצו של בית משפט במדינה שאליה אתם עוברים. (לבית משפט בישראל אין סמכות לדון בענייני ילדים שחיים בחו"ל).
בענייני ממון, גם "ההכנה" היא משמעותית. הסכם ממון שנחתם בישראל תופס או בעל משמעות מכריעה במדינות זרות. מדובר בחוזה לכל דבר ועניין. החוק האנגלי, לדוגמה, שונה מהישראלי בכך שבית המשפט אינו מחויב אוטומטית לקבל את ההסכם לצורך העניין. אבל קיום ההסכם כל כך משמעותי שרק במקרים יוצאים מן הכלל שבהם החוזה לא עומד בתנאי החוק האנגלי לחתימת חוזים יש אפשרות לערער עליו. המקרים הם יוצאים מהכלל מכיוון שמדובר בתנאי טכניים. לדוגמה, חוסר גילוי נאות במהלך חתימת החוזה יכולים להפוך אותו לחסר תוקף.
עצה שנייה
בדקו מה החוק אומר במדינה שאתם עוברים אליה לגבי תנאי המחייה, למקרה שלא תרצו או תוכלו להישאר עם בן זוגכם. לעיתים קרובות, אני פוגשת בנשים שעברו עם בן הזוג ולמעשה תלויות בבן הזוג למחייתן. הן עזבו עבודה מבוססת בארץ, ובמדינה החדשה היה להן קשה להסתגל ולהרוויח כסף. התוצאה יכולה להיות איבוד העצמאות הכלכלית ולמעשה "להיתקע" במדינה (לדוגמה, במקרה שאי אפשר לחזור לארץ מכיוון שיש ילדים). יכולות להיות לזה תוצאות הרסניות, בהן חוסר יכולת להיפרד. אמנם הסכם ממון יכול להועיל, אבל ידע של ההוצאות והחובות של בן הזוג כלפיכן מבחינה משפטית הוא אינדיבידואלי. לכן, ידיעה מראש עוזרת לשקט הנפשי.
עצה נוספת
תחשבו על מי שהשארתם מאחור ואיך תוכלו לסדר עניינים למקרה ויקרה משהו. לדוגמה, אם יש הורים מבוגרים ותצטרכו להגיע לארץ – איפה תהיו ואיך יסתדרו בלעדיכם ביום יום (בייחוד אם יש תלות בכם)? הכינו תקציב לנסיעות לארץ ולהישארות בארץ אם אין לכם איפה להיות. בנוסף, חשבו על הקשר איתכם ותכננו את הקשר בין ילדיכם (אם אתם נוסעים עם ילדים) והוריכם. בדקו גם מה אומר החוק במקרה שהוריכם ירצו לראות את הילדים ובן הזוג מתנגד.
והכי חשוב
כל חשש שיש – לא להתעלם. בין אם זה חשש אמיתי או לא תנו לעצמכם שקט נפשי ויציבות ליציאה לדרך באמצעות בדיקה וידע מוקדם.
אולי תאהבו לקרוא עוד כתבה של עו״ד שלומית גלזר-ג׳ונס על בני זוג בלונדון:
