נא לגעת

מאמרים קשורים

וובמיניסטר

ינואר 13, 2017

אנלוגים בעולם דיגיטלי

יולי 3, 2007

זיוה’לה

יוני 15, 2004

מסע של מאה צעדים

אוגוסט 31, 2014

ביפו העתיקה, בנמל יפו יש מקום ייחודי, מרכז נא לגעת: מקום מפגש בין אנשים חרשים, עיוורים וחרשים-עיוורים לבין הקהל הרחב, שבו מתקיים דיאלוג שוויוני על בסיס חוויתי – אומנותי ותרבותי – באמצעות תיאטרון נא לגעת, בית הקפה קפיש, מסעדת בלק אאוט, סדנאות ותוכניות הדרכה.

כשקיבלתי הזמנה לחוות ארוחה בעלטה מוחלטת התמלאתי חרדה. איך אפשר? ואם יהיה שם משהו לא אכיל? לא חשבתי על ההתמודדות הבלתי נתפסת והקשיים היומיומיים שבעלי מוגבלויות חווים.

קבוצה גדולה למדי של בלוגרים ועיתונאים הגיעה להכיר את המרכז הייחודי הזה, ובתחילה בחרנו מהתפריט, לפני הכניסה למסעדה את המנות המועדפות. את כל החפצים הכנסנו ללוקר, קיבלנו סינר ואז, הסתדרנו בתור, כשמלצרית עיוורת מובילה אותנו לשולחן ועוזרת לנו להתיישב, איש, איש במקומו. בפנים עלטה מוחלטת. אף לא שביב של אור גם כשהעיניים מתרגלות לחושך. מרב לחץ, לא הפסקנו לדבר ולקשקש. אפילו למזוג מים לכוס, הייתה משימה לא פשוטה.

שהעיינים מנוטרלות, הטעמים והריחות מקבלים עוצמות חדשות

הילה המלצרית שלנו, עובדת במקום כבר שש שנים. היא התעוורה בגיל 18 כתוצאה מרשלנות רפואית במחלת סוכרת נעורים. לשאלתי אם לא חשבה לתבוע אותם, ענתה שהיא התמקדה בהמשך החיים ובבניית חיים מלאים. והיא באמת חיה חיים מלאים, היא מטפלת הוליסטית, רפלקסולוגית, מלצרית במסעדה זו, ונשואה לאדם שרואה.

הילה הביאה לנו את המנות ועזרה לנו להתמצא. המנה הראשונה הגיעה:

סלט קפרזה – עגבניות שרי עם גבינת מוצרלה, צנונית, בצל ירוק, עלי רוקט, בזיליקום, ועוד. לא פשוט לאכול סלט במזלג וסכין כמו בבית. בשלב כלשהו עזבתי את הסכום ונעזרתי בלחם שהיה לימיני, ופשוט אכלתי בידיים. כשהעיניים מנוטרלות, הטעמים והריחות מקבלים עוצמות חדשות ומחדדים. נשאבתי לתוך הטעמים. המנה העיקרית שבחרתי: דג בורי אפוי מוגש על מג’דרה גלילית ברוטב טחינה יוגורט. אין ספק שההנאה הקולינרית הייתה גדולה ביותר. היה טעים ולדעתי לא השארתי כמעט כלום בצלחת. אני חושבת…מיששתי ולא מצאתי.

הארוחה במסעדה כוללת: מנה ראשונה, עיקרית וקינוח לבחירה. בתשלום נוסף ניתן להזמין מתפריט האלכוהול.

את הקינוח אכלנו במרכז האירועים “קפיש”. זהו בית קפה באותו מתחם שבו עובדים ומגישים צוות של מלצרים חרשים. לשתי המסעדות תפריט חלבי מגוון ומיוחד (כשר).

הזמנתי קרם ברולה. הפעם גם ראיתי מה שאני אוכלת. וגם זה היה טעים להפליא.

מכאן עברנו לאולם לראות הצגה.

על ההצגה – לא על הלחם לבדו

תיאטרון נא לגעת הוקם ב-2002 והאנסמבל שלו מונה אחד עשר שחקנים, המלווים על ידי מתורגמנים בחזרות ובהצגות. “לא על הלחם לבדו”, היא הפקת התאטרון השנייה המורכבת מאנסמבל שחקנים חרשים-עיוורים. החזרות להצגה ארכו כשנתיים, במשך חודשים רבים נבדק תהליך אפיית הלחם והתאמתו לבמה כיחידת זמן משותפת לשחקנים ולקהל. תוך כדי העיסוק בלחם, שהוא הרבה מעבר לסך כל מרכיביו, הועלו רגעי אושר קטנים, זיכרונות, חוויות וחלומות של השחקנים ונמצאו דרכים חדשות לתקשורת כקבוצה וכאנסמבל תיאטרון.

במהלך העבודה התנסו המתורגמנים לשפת סימנים בחוויית החושך והדממה היומיומית של עמיתיהם השחקנים, וזאת בכדי להכיר טוב יותר ובאופן פיזי את חייהם.

בהופעות בתל אביב, הופעה שהתקיימה בלונדון וניו יורק הקהל מריע בהתרגשות לאנסמבל הראשון בעולם המורכב מאחד עשר שחקנים חרשים-עיוורים, הלוקחים את הקהל למסע בעולמם הפנימי, במחוזות החושך, הדממה ו.. הלחם. כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם…- אומרים, ומדגישים את חשיבות המפגש בינם לבין הקהל, ואת הצורך בקשר, שהוא קיומי לא פחות מהצורך בלחם- עבור כולנו.

מרכז ‘נא לגעת’, שמשמש במה לתרבות ואמנות יוצרת, המקדמת דיאלוג שוויוני במטרה להוביל לשינוי חברתי מתוך אמונה ברוח האדם וביכולתו לגעת ולשנות.

המרכז פועל בכל ימות השנה ומעביר ערכים של פתיחות, סובלנות וקבלת השונה ומספק לקהל הרחב חוויה מעצימה וייחודית. מאז פתיחתו ב-2007 כבר ביקרו למעלה מ-700,000 איש.

עוד כתבות על מבחר אירועים, טיולים ובילויים, במה כדאי? וכן ב היום