מבימוי ועד כדורגל, ממחקר אקדמי ועד אמנות סאונד, נראה שכל מה שמשפחת טללים נוגעת בו הופך זהב. ובעוד שלכל אחד מהם יש לא מעט סיבות להתרברב, מה שהם בעיקר אוהבים לעשות זה לפרגן אחד לשני: רונית סיפרה לך שקיבלה תקציב מחקר של חצי מיליון פאונד?, תום הוא כל כך מוכשר שזה לפעמים מפחיד, תכתבי גם על הפרסים שענאל קיבלה על התזה שלה, הקבוצה של יהונתן היא אחת הטובות בעיר… לפניכם סיפור ההצלחה של אחת המשפחות הכי תומכות בעיר.
ממלחמת ההתשה ועד גוגל
האהבה של אשר טללים (62) לעולם הקולנוע נולדה לפני יותר מ-40 שנה, לא בין כתליו של מוסד אקדמי, אלא דווקא בתוך אוהל סיירים, בזמן אחת המלחמות הקשות שידעה הארץ: בתקופת מלחמת ההתשה הייתי לוחם בגולני, אבל גם צלם חובב. כולם היו יורים ואני הייתי מסתובב עם מצלמה וכל הזמן מתעד. חבר לפלוגה סיפר שהוא רוצה ללכת ללמוד קולנוע אז עזרתי לו לכתוב תסריט וגיליתי עולם ומלואו. מתוך מלחמה נוראית אחרת, נולד סרטו הארוך הראשון של הבמאי הצעיר: במהלך מלחמת יום כיפור, התברר שאח שלי נעדר. הוא לא חזר מהמבצע ואני התחלתי לחפש אותו בחומר הארכיוני שצולם במהלך המלחמה. בסוף מצאתי צילום שלו מתארגן ליציאה לקרב שלפני צליחת תעלת סואץ, ממנו הוא לא שב.
את החיפוש הפך טללים לסרט, זה הכיף שלי, עוד באותה שנה, ומשם המשיך לסדרת סרטים אודות מלחמת יום כיפור, המתפרשת על פני יותר מעשור מחייו. סדרת סרטי הטראומה קנתה לאשר מקום של כבוד כאחד הבמאים החשובים בהיסטוריה הישראלית, רקורד מרשים של מעל 50 סרטים ועשרות פרסים, ביניהם פרס האקדמיה הישראלית, פסטיבל ברלין ומועמדות לאוסקר. בין סרטיו תוכלו למצוא גם את הטרילוגיה הידועה כל האנשים הבודדים, גלות, ללא בית וכנראה המוכר מכולם – אל תגעו לי בשואה.
אחד מסרטיו האחרונים הוזמן על ידי חברת גוגל ועוסק באביה של אשתו, רונית (48): אריק שמידט (יור גוגל, ה.ח) היה בישראל ומאוד התלהב מכל מה שקורה בה בתחום המחשבים. בגוגל גילו שאביה של רונית, פרופ’ מיכאל יואלי, היה מחלוצי התחום בארץ לפני 60 שנה וכך התבקשתי מהם לעשות עליו סרט, במסגרת סדרת סרטים של גוגל על תחילת המחשוב בעולם.
החיבור המוזיקלי
אך זהו רק אחד מבין שיתופי הפעולה היצירתיים של המשפחה, שהחלו לפני כ-20 שנה, בישראל. תום טללים (37), בנו של אשר מאשתו הראשונה, מירי, הוא כיום אמן סאונד ומלחין מוערך שזוכה להציג את עבודותיו בתערוכות מכובדות בעולם, ביניהן ייצוג ישראל בביאנלה בוונציה. אז הוא היה ילד בן 17, שמאחוריו כמה שנים טובות של יצירה: ניגנתי בסלון עם חברים ואבא היה בחדר השני וערך את ‘אל תגעו לי בשואה’. פתאום הוא הופיע בחדר בהתלהבות מטורפת עם מצלמה וצעק: ‘זה ממש מתאים לי לסצנה, אני חייב לצלם אתכם!’. אשר: זה היה מדהים, המוזיקה שלו נתנה לי את ההשראה לכל הסרט.
תום הוא אחיה של ענאל (34), בת נוספת מאשתו הראשונה של אשר. ענאל, קלינאית תקשורת במקצועה, היא היחידה מחברי המשפחה שחיה בישראל. השנה היא סיימה תואר שני בקלינאות תקשורת בהצטיינות יתרה וזכתה בשני פרסים על עבודת המאסטר שלה – מאוניברסיטת חיפה ומהאוניברסיטה העברית. אין מה להגיד, היא מאוד-מאוד מוכשרת, מוסיף האח בגאווה.
אשר ורונית עברו ללונדון ב-1998. הוא מלמד בביהס הלאומי לקולנוע וטלוויזיה (NFTS), מביים ומפיק סרטים פה ובישראל, והיא חוקרת היסטוריה של הרפואה בגולדסמית’. יחד איתם עברה גם בתם המשותפת, אביגיל (17), וכאן נולד בנם, יהונתן (12). גם תום עבר לאנגליה לפני כמה שנים ופה הוא יוצר אמנות סאונד מורכבת, בין השאר יחד עם רונית. אנחנו עובדים יחד על פיתוח בהקשר של מרכז הגוף, מספרת רונית, אחרי שסיימתי את הדוקטורט שלי בבודהיזם טיבטי, התחלתי לחקור היבטים של רפואה וביחד עם תום אנחנו עוסקים בקשר בין סאונד, גוף וחלל. הוא מהכיוון האמנותי ואני מההיסטורי. שיתוף פעולה משפחתי שלישי מתקיים בין תום ויהונתן, קפטן קבוצת הילדים של ריג’נטס פארק ונגן גיטרה מוכשר: אנחנו מנגנים הרבה יחד וגם הקלטנו באופן מקצועי כמה שירים שהוא בעצמו כתב.
ניסו להניא אותה מקריירת משחק
ההצלחה האחרונה של המשפחה היא השתתפותה של הבת הצעירה, אביגיל, בסדרה המוערכת, The Town. הסדרה עלתה לשידור ב-ITV1 וקצרה שבחים מצד הקהל והמבקרים, שחלקם השוו אותה לטווין פיקס האגדית. הסדרה עוסקת בטרגדיה משפחתית הקושרת מחדש בין שני אחים, ג’ודי (אביגיל) ומארק, אותו מגלם אנדרו סקוט, הזכור לנו כפרופסור מוריארטי מסדרת המופת, שרלוק של הבי.בי.סי.
ההורים הגאים מספרים על ילדה שכבר מימיה הראשונים היה ברור שהיא והמצלמה יהיו חברים טובים. רונית: בגיל שלושה ימים היא פשוט הסתכלה ישירות למצלמה וחייכה. אשר מיד זיהה את הכישרון הנולד וליהק אותה לאחת ההצלחות המסחריות הגדולות ביותר שלו – קלטות הילדים, דיג-דיג-דוג.
הסרטים שלי כל כך רציניים שאת ‘דיג-דיג-דוג’ הייתי עושה מהצד, בשביל הכיף, מספר אשר. אחרי שאביגיל השתתפה באחד מהם, גם כתבו עליה את השיר, ‘אביגיל בת’, שעד היום שגרירים שאני מתארח אצלם בזמן פסטיבלים יודעים לדקלם. כמה שנים לאחר מכן, בסרטו הדוקומנטרי, גלות, שאל הבמאי את בתו בת הארבע האם נהנתה להשתתף בהצגה בגן. הקטנה ענתה: ככל שמחיאות הכפיים חזקות יותר, כך אני אוהבת את זה יותר. זה היה הרגע שבו הבינו ההורים שיש להם עסק עם כוכבת אמיתית.
הקריירה המקצועית של אביגיל החלה בגיל 14 כשהתקבלה למוסד היוקרתי, National Youth Theatre, שאליו התקבלו בצעירותם שחקנים מובילים בבריטניה, כמו הלן מירן, דניאל דיי לואיס, אורלנדו בלום וג’יימס בונד הנוכחי, דניאל קרייג. בעוד שהורים אחרים היו מאושרים עד הגג, אשר עשה הכול כדי לשכנע את בתו לא ללכת: כבמאי אני יודע כמה קשה להצליח כשחקן ואילו חיים קשים יש לרובם המוחלט. כשהודיעו לנו שהיא התקבלה, ממש ניסיתי לשכנע אותה לרדת מזה. אפילו נתתי לה רשימה של שחקנים, חברים שלי, ואמרתי לה: ‘תתקשרי ותשאלי אותם איך זה’. אביגיל מצידה קיבלה את עצתו של אביה והקדישה ימים כלילות לשיחות ארוכות עם אותם אישים, הוא הכיר לי את כל השחקנים המדוכאים שסיפרו על החיים הקשים שלהם. אני עדיין חושבת שאני אגור בפח זבל באיזשהו שלב, אבל זו מי שאני – שחקנית.
טים ברטון וטרי גיליאם כבר ראו אותה
הצעד הבא בקריירה התרחש לגמרי במקרה כאשר אשר הוזמן לשיחה עם שחקנים מקומיים. אביגיל באה איתי, אבל הייתי חייב לעזוב באמצע והיא ביקשה להישאר עד סוף המפגש. פתאום אני רואה שהשעה 23:00 והיא עוד לא חזרה הביתה, אז רצתי לשם בדאגה לחפש איפה היא. בסוף מצאתי אותה יושבת איתם בפאב ומדברת עם אחת מסוכנות השחקנים הגדולות באנגליה. אביגיל: היא אמרה לי: ‘זה עולם קשה ותמיד טוב שיש מישהו שיחזיק לך את היד ואם תרצי, אני אהיה שם בשבילך’. למחרת, בזמן שאני התלבטתי מה הזמן הכי טוב לצלצל אליה, היא כבר התחילה ליחצן אותי עם תמונה שהיא מצאה בפייסבוק. תוך ימים הייתה התמונה הזו כבר אצל טים ברטון וטרי גיליאם.
בזכות הסוכנת הנמרצת, הגיעה אביגיל בשנה שעברה לאודישן ל-The Town: לי ולאנדרו סקוט הייתה כימיה מטורפת. הוא הלך לסוכנת שלי, התקשר לכל המפיקים ואמר: ‘זו חייבת להיות היא!’. מאז הצילומים, הספיקה השחקנית הצעירה להשתתף ב-Alpha-Omega – סרט אקשן כילדה-חיילת בעולם שבו נשים נלחמות בגברים, וב-Cargese – סרטו הראשון של מאט סמית כבמאי (הלוא הוא דר הו) שישודר בסקיי ב-25 באפריל. לשאלתנו לגבי שיתוף פעולה עם אבא היא עונה בחיוך: אנחנו תמיד מתבדחים על זה כמשפחה. אני אשמח, הוא גאון.
