המעבר לארץ זרה כרוך בקשיים לא מעטים. מצד שני, ניתן לראות במעבר כהזדמנות ליצור שינוי. ארבעה ישראלים מספרים על ההחלטה והחששות שליוו את התהליך.
המדים הוחלפו בסינר
אורי הלרשטיין (32), נשוי ואב לג'ורג' (1), עבד בביטחון אל על לפני שהחליט ללמוד בקורדון בלו. מאז שאני זוכר הייתי עוזר לאמי לבשל, כך שהבחירה בכיוון הזה היא טבעית, הוא מספר, למרות שידעתי שזה מקצוע קשה פיזית ומנטלית.
בתום הלימודים, עבד הלרשטיין במסעדת Galvin At Windows, בעלת כוכב מישלן אחד. היה קשה לעבוד 16 שעות ביממה תחת שף קשוח במיוחד, הוא נזכר. את מסעדת היוקרה עזב כדי לעבוד בקייטרינג ולבסוף פתח עסק עצמאי.
כיום הוא בעל מאפיית Artisan Baker להכנת לחמים, קינוחים משוקולד ועוגות, והכול מחומרים אורגניים, תוצרת החוות שמסביב. כמו כן, הוא מעביר קורסים לאפייה. בסך הכול עברו שישה חודשים מאז פתיחת העסק וכבר אנחנו מועמדים לגמר ל-Cotswold Life Food and Drink Awards 2013 וזה נותן הרגשה מדהימה.
הלרשטיין רואה את עצמו בשנים הקרובות מעסיק צוות של עשרה אופים, כותב ספרי בישול ומופיע בתכניות טלוויזיה. הטיפ שלי למי שיש חלום ורוצה לממש אותו הוא רק עבודה קשה, לעבוד קשה גם על עצמך ומשם באמת שהשמיים הם הגבול.
פיסול במקום ניירת
אור וויליאמס (42), נשואה ואימא לאמה (13), אביגיל (3) ובן (1.5), עבדה 12 שנה במערכת המשפט בישראל. לאנגליה הגיעה לפני כשנה בעקבות בעלה הבריטי. הייתי צריכה שינוי ולא חיפשתי עבודה בתחום שלי, היא מספרת, אמנם מערכת המשפט העברית מבוססת על הבריטית, אבל המונחים המקצועיים שונים וגם השפה מהווה מכשול, היא מסבירה. מאחר ותמיד אהבתי לפסל הפכתי את התחביב להכנסה, כאשר חברה ישראלית, בעלת אתר למוצרי יודאיקה באינטרנט, ביקשה ממני לפסל פיגורינות כליזמרים, חמסות ומזוזות. זה אמנם לא היה תחום הפיסול שלי, מפני שתמיד פיסלתי פסלים גדולים של נשים בעירום, אך החלטתי לקפוץ למים ומצאתי את עצמי נהנית מכל רגע.
החששות שליוו את השינוי התמקדו בשאלות, כמו: מה אם זה לא יצליח ולא יאהבו את מה שאני עושה, איך מתמחרים פסלים, איך עובדים עם תינוק בבית, איך להשתלב בתרבות המקומית… ועוד. כיום היא מאוד נרגשת לקראת הצגת עבודותיה בפסטיבל אמנות בעיירה Maidenhead, ב-6/6, ושואפת להציג בגלריות של לונדון. היא ממליצה לאנשים שרוצים לעשות שינוי להתנסות, לא לפחד ותמיד להיות בתנועה: אנחנו לא פסלים!.
מעדיפה חנות צבעונית על פני משרד
שירלי זילברמן (40), נשואה ואם ליונתן (12.5), גיא (10.5) ונועה (8.5), הגיעה בעקבות רילוקיישן של בעלה. בארץ עבדה שנים בחברות סלולר והייטק גדולות כמנהלת בתחום רווחת העובד. בשנתיים הראשונות בלונדון השקיעה זמן במשפחה, וכשילדיה גדלו ונכנסו למסגרות היא הרגישה פנויה להרפתקה חדשה. היא פתחה חנות שונה ורעננה לאקססוריז לבית, שברובה מותגים מדנמרק, ביניהם של חברת RICE. איך מנהלים עסק היא למדה מחברה קרובה בעלת עסק מצליח, וממפגשי נטוורקינג מהם למדה על התרבות העסקית. הלכתי לקורסים של ניהול עסקים ותערוכות. בעיקר חששתי ממחסום השפה, ניהול כספים ועבודה עם צוות, ושההשקעה לא תרד לטימיון – וגם איך משלבים עסק ומשפחה. אבל היא הייתה נחושה. אני זוכרת את עצמי רצה לאירועים בערבים, ובלילות מחלקת בתיבות דואר פלאיירים מדלת לדלת בגשם.
את החנות הקמתי בעזרת חברים ישראלים תוך לילה אחד. צבענו שידות משומשות וקירות, פרקנו סחורה ובבוקר החנות עמדה על הרגליים, היא נזכרת. היום, אחרי שלוש שנים, אני מאוהבת ב'בייבי' שלי ונהנית מהפידבקים של הלקוחות. זו הייתה עבודה קשה אך משתלמת.
הטיפ שלה? להקשיב לעצמך וללכת לפי תחושת הבטן.
השכרת חנויות לעומת ניהול חנויות
חן לב (35), נשוי ואב לעופרי (5) ודקל (1.5), ניהל בארץ חנויות של רשת מחשבים גדולה. בלונדון הוא נחת לפני תשע שנים ועקב מחסום השפה הוא מעיד כי הוא נאלץ לעבוד כאן בעבודות שונות במהלך השנים: בדוכנים, במכירת שטחי פרסום וגם כיבואן של חוברות קומיקס.
אבל לב רצה שינוי: רציתי לעבוד בחוץ ועם אנשים. למזלו, ההסבה המקצועית הגיעה ממש מתוך הבית: כשאשתי, אורית, שעבדה כמנהלת נכסי הנדלן, יצאה לחופשת לידה, לא מצאו לה מחליף מתאים. למזלי מנהלי החברה – שהכירו אותי ואת הרקע שלי בשירות לקוחות ומכירות – ראו בי מועמד טבעי. הגעתי ללא ידע מוקדם בתחום הנדלן, הוא ממשיך, וחששתי שהתפקיד יהיה 'גדול עליי', אך למזלי הייתה לי מורת דרך בבית… וגם הבאתי ניסיון בניהול עובדים ובמינוף החברה.
הדרך לפתיחת עסק פרטי הייתה קצרה. במקביל לעבודה במשרד, כיום הוא נותן לחברה שבה הוא עובד שירותי תיווך, השכרה ומכירת נכסים. ואני מאמין שבכל גיל אדם יכול להתפתח מחדש לכיוונים שיכולים להעצים אותו מבחינה מקצועית, אישית ונפשית. אפשר פשוט לקפוץ למים, גם אם זה לא בדיוק מה שתכננתם או חשבתם מלכתחילה.
