פסטיבל הסרטים היהודי הראשון בבריטניה התקיים בעיירת החוף ברייטון בין ה-8 ל-16 בנובמבר 1997, עם כרטיסים שעלו 4 ליש”ט. לצד הקרנת סרטים עלילתיים ודוקומנטריים שונים, הציג הפסטיבל מספר סדנאות ותערוכות, ביניהן סדנה לעשיית סרטים, תערוכת צילומים של חתונות יהודיות ושיעור קדם- חנוכה ואמנות לילדים. יום השואה הבינלאומי צוין אז ב-10 בנובמבר; באירועי הזיכרון השתתפו יותר מ-180 ילדים והם כללו גם את הקרנת הסרט “הבנת השואה” ונאום של ניצול שואה.
את הפסטיבל, שנקרא במקור “פסטיבל הסרטים היהודי של ברייטון”, ייסדה ג’ודי איירונסייד שאף זכתה מאז בתואר אבירות על פועלה התרבותי. המוטיבציה העיקרית שלה מאחורי ייסוד הפסטיבל הייתה לקדם ערכים של כבוד והבנה לתרבויות יהודיות מרחבי העולם. ב 2003 הפסטיבל הפך לאירוע לאומי ובהתאם שונה שמו לפסטיבל הסרטים היהודי בבריטניה. במהלך השנים פיתח הארגון מגוון רחב של פעילויות ושיתופי פעולה מבוססי סרטים שהוצעו בכל ימות השנה.
בשנת 2011 שונה שמו לפסטיבל הסרטים היהודי בבריטניה ובשנת 2015 מונה מייקל אתרטון למנכ”ל הפסטיבל בבריטניה. אתרטון התמקד בהגדלת הפרופיל וההישגים של הפסטיבל כמו גם בתמיכה בכישרונות יצירתיים חדשים באמצעות תוכנית הץמיכה FilmLab ויצירת פרסי חבר השופטים של הפסטיבל. אתרטון גם הרחיב את תוכנית הקולנוע לאורך כל השנה באמצעות שותפויות עם מקומות מרכזיים בלונדון, מנצ’סטר וגלזגו, ופיתח תוכנית חינוך לצעירים הפועלת לאורך כל השנה.
השנה חוזר פסטיבל הסרטים היהודי בבריטניה במהדורה חגיגית מיוחדת ומציין את יום השנה ה-25 להיווסדו. מדובר באירוע היברידי המתקיים פיזית בשישה בתי קולנוע בלונדון ואחד במנצ’סטר וגם באופן מקוון, בין ה-4 ל-18 בנובמבר 2021.
תוכנית הסרטים הייחודית של השנה מציעה לקהל ברחבי הממלכה עשרים ותשעה סרטים באורך מלא ושלושים סרטים קצרים מבריטניה ומרחבי העולם החוקרים את החיים, ההיסטוריה והתרבות היהודיים. ברוב המקרים מדובר בהקרנות היחידות שיתקיימו בבריטניה לסרטים אלה. בהתבסס על ההצלחה של הפסטיבל המקוון של 2020, הקהל יכול לצפות שוב בסרטים אונליין, ראיונות מוקלטים מראש ואירועים מיוחדים עם במאים, שחקנים ועיתונאים באמצעות פלטפורמה מקוונת מאובטחת ו- Festival Pass עם גישה לכל התוכן תמורת 45.00 ליש”ט.
לציון רבע המאה לקיומו, הפסטיבל ישיק גם את קרן הסרטים היהודיים בבריטניה, שתזמין ותממן חמישה סרטים דוקומנטריים קצרצרים בני שלוש דקות הבוחנים היבטים שונים של החיים היהודיים הבריטיים העכשוויים. הפרויקט נועד להתמודד עם היעדר ייצוג יהודי מגוון בקולנוע ובטלוויזיה הבריטית. חמשת הסרטים החדשים יקבלו את הבכורה העולמית שלהם בלונדון ביום ראשון ה-7 בנובמבר. לצד זה, קרן פירס לסרטים קצרים, קרן וותיקה של פסטיבל סרטים היהודי בבריטניה, חוגגת את יום השנה ה -15 להיסוודה עם שתי יצירות קולנועיות חדשות ויוקרתיות, Make Me a King ו- Hold My Hand. אלה יקבלו את הבכורה העולמית שלהם ב-7 בנובמבר. פרטים מלאים בתוכנית הסרטים הבריטית להלן.
התוכניה
הפסטיבל השנה מכיל מספר תוכניות מעניינות על פי חלוקה גיאוגרפית: בריטית, אמריקאית, אירופאית וישראלית כמובן. תוכנית הסרטים האירופית של הפסטיבל כוללת את הבכורה הבריטית של הסרט “רוז”, בכיכובם של פרנסואז פביאן (Ma nuit chez Maud), גרגורי מונטל (תתקשר לסוכן שלי) ואורה אטיקה (מנהלת הלילה) בדרמה נוגעת ללב על משפחה יהודית- פריזאית. כשהפטריארך פיליפ מת, אשתו רוז מרגישה שחייה הסתיימו. מסיבת ארוחת ערב מקרית, לעומת זאת, מציתה מחדש את שמחת החיים שלה אבל גורמת לאי-נוחות גדולה לשלושת ילדיה האוהבים אך לא כל כך מתפקדים. הילדים לא יודעים איך להתמודד עם הגרסה החדשה הזו של אמם אבל החששות של ילדיה של רוז לא יכולים לעצור אותה שוב מלחגוג את החיים.
התוכנית האירופית כוללת גם את “שכנים”, סיפורו הסורי של מנו ח’ליל על החיים הכפריים הכורדיים בסוריה של שנות ה-80. ילד צעיר נאבק ליישב את רגשותיו הפאן-ערביים והאנטישמיים התקיפים של מורו עם טוב לבם של שכניו היהודים. ביצירה היפה “זיארה, חוזרת היוצרת התיעודית היהודייה-צרפתייה סימון ביטון אל ארץ מולדתה, מרוקו, שבה חיה פעם קהילה של 300,000 יהודים והיום נותרו בה אלפים ספורים.
תוכנית הסרטים האמריקאית כוללת את Ma Belle, My Beauty, המזכיר לא מעט את “קרא לי בשמך”, ובו בני הזוג הטריים ברטי ופרד עוברים מניו-אורלינס לכפר הולדתו של פרד בדרום צרפת. מוטרד מהדיכאון של ברטי, פרד מזמין את ליין, המאהב הפוליאמורי לשעבר שלהם. הגעתו מציתה מחדש יצרים ישנים, קנאה ואי הבנות. “סורוס” חוקר את ההשפעה של ג’ורג’ סורוס, המיליארדר היהודי, יליד הונגריה ששרד את השואה, והפך לאחד האנשים העשירים בעולם אך נותר מושמץ על ידי ממשלת הונגריה הנוכחית.
בדרמה המשפחתית של דיימון שליט, “העולם בלעדיך”, מתכנסת משפחה להתאבל על צלם עיתונות שנהרג בעיראק. מבוסס על רומן בעל אותו שם, הדרמה היפה הזו מספרת סיפור משפחתי עדין ושובה לב, שהוא גם יהודי ספציפי ומעשייה אוניברסלית בעת ובעונה אחת.
הנקודה הישראלית
ואיך אפשר בלי תעשיית הקולנוע הישראלית? התוכנייה הישראלית של הפסטיבל כוללת השנה את “ויהי אור”, סרטו החדש, המדובר ועטור הפרסים של ערן קולירין (“ביקור התזמורת”). הסרט, המבוסס על רומן של סייד קשוע, עוקב אחר סיפורו של סמי, פלסטיני ממעמד הביניים, המגיע לביקור בכפר משפחתו לרגל חתונה ומוצא עצמו נקלע למצור צבאי.
“תוצרת חוץ”, סרטו הדוקומנטרי של יואב בריל והבחירה הרשמית של פסטיבל דוק אביב האחרון, חוזר אל תופעת המתנדבים שנהרו לקיבוצים משנות ה-60 ועד תחילת שנות ה-80. לפי הסרט, אותה תופעה ששיוותה לקיבוצים דימוי חדש, סקסי, תוסס ובינלאומי, גם הביאה להתפרקותו של האידיאל הקיבוצי.
הדוקו “זכותנו הטבעית” בוחן את מגילת העצמאות הישראלית דרך עיניהם של כמה מצאצאי החותמים ויש עוד הרבה מאד מאיפה שזה בא וקצרה היריעה מלהכיל.
