כל כך קיווינו שבריטניה תתפרסם בהקשר קצת יותר חיובי ולא עם מוטציה על שמה. כל כך קיווינו ששנת 2021 תביא איתה בשורות חיוביות. קיווינו גם לפתוח הכל בחג המולד ולצאת מזה כמו גדולים או לפחות שפויים. אז רצינו. כנראה שזה יקח קצת זמן.אבל, כל עוד אנחנו עם הרגליים ברדיוס הנכון וללא התקהלויות המוניות, יש עדיין דברים לעשות.
אז מה העלינו בחכתנו הפעם ? ארבעה מסלולי המגרש הביתי שלנו: אני חלשתי על גזרת צפון לונדון: כפר מיל היל הנמצא ברדיוס של דקות מביתי . על גזרת דרום מערב לונדון- ניצח ביד רמה (או רגל?) צחי טסלר, המדריך הנפלא בנבחרת “לונדון אישי”, כאשר טוויקנהאם וריצ’מונד הם המגרש הביתי שלו. לזה הוספנו קצת אומנות משורדיץ׳ במידה והתמזל מזלכם לגור בשכונה ההיפסטרית . ואם כל אלו רחוקים מביתכם, אז לתכנן תמיד אפשר. גיזרו ושימרו לימים הטובים שעוד יבואו.
שכונת מיל היל
מיל היל שוכנת כ 14 קילומטרים ממרכז העיר והיא החלה את דרכה ,כך אומרים, עוד מימי הביניים ברחוב רידג’וויי. ושם אנחנו מתחילים את המסלול שלנו.
באחו הסמוך לרחוב זה ישב עד המאה ה 18 המיל שנתן את שמו לשכונה. את הטחנה אפשר היום רק לדמיין אך מה שכן נמצא כאן הם שדות אינסופיים, חוות חיות, בית ספר היסטורי ותחושה של טיול באגדות .
הגיעו עם נעלי בוץ ופיתחו את השער בדיוק בעיקול ההיסטורי מול the old forge הציורי (זהירות כשחוצים את הכביש המעוקל). הופ נכנסנו אל החווה אותה ניתן לחצות באחת משתי הדרכים המסומנות כ public path לכיוון צפון אל הכביש A5109 . אחרי חצייתו הגיעו פיתחו את ה kissing gate המסומן. זהו השער השני במסלול עד שתגיעו למגרש הכדורגל.
אם בא לכם הרפתקנות בוצית ומסלול מעגלי, קחו מזרחה ממגרש הכדורגל עד שתגיעו שוב לכביש שחצינו קודם בדרך מיוערת ובירידה לכיוון החווה. קחו דקה לנשום את הנוף המושלם מסביבנו . קשה להאמין שאנחנו ברדיוס הביתי שלנו. לפני הסגר עבור נוף כזה היינו נכנסים לרכב ללא פחות מאשר שעת נסיעה.
כשתשובו ל old forge שם התחלנו ממליצה לחצות אותו לכיון בית הספר מיל היל הוא כאן מאז 1807 ובימים של סגר ניתן לצעוד 214 שנה במנהרת הזמן ולטייל בין שביליו ומדשאותיו האדירים. סביב בית הספר תוכלו לגלות אישים בעלי שם ותו כחול כדוגמת הבוטניאי פיטר קולינסון (ביתו הפך למגורי הפנימיה) ולצידם בתי מורים ובתים עתיקים שכמה מהם שרדו משנת 1696.
במורד מדשאות בית הספר תוכלו למצוא את מיל היל פארק שמצידו השני, הרחוב הראשי, מיל היל ברודווי שבו הקפה המומלץ, לטייק אווי (שתכלס זה פסגת הבילויים בימינו) ,Bluebelles of Portobello ,סניף מיל הילי חביב לקפה הנוטינג הילי הידוע.
עוד הרפתקאות מומלצות ומסלולי טבע אגדיים יחכו לכם סמוך לפאב הנפלא והסמוך ״אדם ואיב״ המשיכו ממנו אל המשתלה Finchley Nurseries ואל חצי הסהר הקסום ששמו Eleanor Crescent . זהו נ.צ לעשרות טיולים קצרים לאורך הזרם Folly brook ולכיוון טוטרידג׳, ממש עד לאותו כביש A5109 שהזכרנו קודם.
בכל המקרים, מזכירה להתמגף לבוץ טובעני, להתלבש היטב ולהשאיר הרבה בטרייה בנייד לצילומים.
טוויקנהם
טוויקנהם יושבת על גדת נהר התמזה וממוקמת פחות מעשרים דקות הליכה משניים מהפארקים המלכותיים הכי יפים של לונדון. מזרחית לשכונה נמצא ריצ’מונד פארק, גדול הפארקים של לונדון שהחל דרכו במאה ה-17 כשטח ציד עבור המלך צ’ארלס הראשון. דרומית לשכונה נמצא בושי פארק בו ממוקם ארמון ‘האמפטון קורט’, הארמון המזוהה ביותר עם המלך הנרי השמיני.
לשמחתנו צחי טסלר גר ממש בלב השכונה. מגפת הקורונה והסגרים האחרונים גרמו לו לגלות פיסות טבע והיסטוריה ממש על סף הדלת ועל כן פינק אותנו בשני מסלולי הליכה מעלפים.
Thames Path
שביל התמזה הינו מסלול הליכה של כ-300 ק”מ וניתן ללכת אותו ברציפות על גדת נהר התמזה מקמבל (במחוז גלוסטירשייר) ועד לצ’ארלטון בדרום מזרח לונדון.
מסלול ההליכה שלנו מעט קצר יותר. טוויקנהם יושבת ממש על שביל ההליכה המפורסם ולכן אנחנו מתחילים ב- Eel pie island שבמרכז השכונה. תאמינו או לא אבל בשנות ה-60 האי הזה היה אחד ממרכזי הרוק-אנד-רול הידועים של לונדון והוא אירח הופעות של הרולינג סטונס, פינק פלויד, אריק קלפטון ורבים אחרים. (כחמש דקות משם יש מוזיאון קטן על ההיסטוריה של האי ונמתין בקוצר רוח לימים נורמליים כדי להציץ בו). מכאן נמשיך לאורכו של הנהר כ-3 ק”מ נוספים עד ל Teddington lock אחד מ-45 הסכרים שמווסתים את זרימת המים בנהר ומונעים הצפות בזמני גאות.
עוד שני קילומטרים יביאו אותנו לפינאלה בגשר קינגסטון אשר נבנה ב-1828. לאורך כל הדרך נהנה מפסטורליה כפרית, בתי סירה מעניינים שעוגנים לאורך הגדה ולא מעט מקומות שניתן להשתכשך במים כשמספיק חם. אם עייפתם, כדי לחזור על עקבותינו ניתן גם לתפוס אוטובוס חזרה.
(טיפ למטיבי לכת: ניתן להמשיך על הנהר עוד כ-4 ק”מ ושם יחכה לנו הארמון הידוע ‘האמפטון קורט’ לפתחו של בושי פארק ולתפוס אוטובוס חזרה משם).
בתי האחוזה של טוויקנהם
בשונה מהמסלול הראשון שמצריך נעלי ספורט ובקבוק מים למסלול הזה מספיק נעלי הליכה וכוס קפה. את הקפה נאסוף בתחילת המסלול במדרחוב קטן במרכז השכונה בשם צ’רץ’ סטריט. מלבד שני הפאבים (אחד עם הופעות חיות) יש במדרחוב הזה גם קצביה דרום אפריקאית (מצויין לחובבי הבילטונג) ומעדניה איטלקית עם הקפה הכי משובח שדרום מערב לונדון ידעה מעודה. מצוידים בו נרד לנהר ונלך לאורכו, בדרך נעבור על פני פאב “דה וויט סוואן” (The white Swan) שיושב ממש על גדת הנהר. לפאב יש מרפסת ישיבה שיכולה להיות מוצפת בזמן גאות ולכן יש ליד שלט עם שעות הגאות והשפל. כאשר נמשיך עוד קצת לאורך הנהר נגיע לאחוזה הראשונה במסלול.
Orleans House
מדובר על אחד מבתי האחוזה הראשנים להיבנות בחלק הזה של נהר התמזה, שבמקור נבנה כמעונו של שר החוץ הסקוטי בשנת 1710. כיום המבנה משמש גלריה לאומנות, הכניסה אליה בחינם (סגור כמובן בזמן הסגר) וכשנשוב לשגרה ניתן יהיה לבקר גם ב’חדר המתומן’ שבין היתר אירח את המלך ג’ורג הראשון וג’ורג’ השני.
גם מבלי להיכנס לגלריה, שיטוט בפארק הסמוך מזכיר יותר יער אירופאי מאשר שכונה בלונדון. מכאן נרד שוב אל הנהר ונמשיך עד שנגיע לשער קטן שיכניס אותנו לפארק רחב ידיים. זוהי הכניסה אל המדשאות והגנים של המארבל היל האוס.
Marble Hill House
מיד בכניסה אנו נתקל בעץ אגוז שחור מרשים וגדול עליו שוכן ינשוף בדרך קבע, העץ הזה הוא אחד מיני רבים בתוך 250 הדונם אשר מקיפים את האחוזה. שיטוט דרך העצים יוביל אותנו אל האחוזה.
מדובר בבית אחוזה בעל ממדים מרשימים שנבנה ב 1724 עבור הרוזנת מסאפוק שבמקרה הייתה גם פילגשו של המלך ג’ורג’ השני. כמו רבים מבתי האחוזה ,הוא שימש כמקום מפלט מלונדון העמוסה. לאחרונה האחוזה נסגרה לעבודות שיחזור בשווי כולל של 4 מיליון ליש”ט שלאחריהם תהיה פתוחה לציבור (בחינם) ותציג בין היתר אוסף מרשים של ציורים מהתקופה הג’ורג’יאנית.
שורדיץ’
אחרי כל כך הרבה טבע וירוק שנקנח עם קצת אורבניות אומנותית? שורדיץ’ הוא הדיסנילנד של אומנות הרחוב.
אל מסלול הסיור הקבוע שלנו הצטרפו לאחרונה גם הפילפלונים. השוק המפורסם Spitalfields חרת על דגלו public art; אומנות נגישה לעוברים והשבים ובזמנים המשוגעים שלנו, זוהי שעתה היפה של ה-public art לפלס דרכה אל ליבנו. כשהגלריות סגורות, המוזה מחכה לנו על המדרכה.
השוק אמנם ננעל לרגל הסגר השלישי אך שניה לפני כיבוי האורות השאיר לנו מתנה שניתן להנות ממנה גם כשהכל סגור. על הרחבה לצד פסלים העוסקים בסוגיות כמו פליטים, משברי האקלים ועוד נושאים אקטואליים שהאומנות אוהבת לטפל להם, חזר שוב הצמד Gillie and Marc (או בכינוי שדבק בו “the world’s most loving artists” ).
גילי ומארק הביאו הפעם עדר של 21 פילפילונים יתומים, בגודלם הטבעי ובשמם החוקי. הם נדדו לכאן מחוות השיקום Sheldrick Wildlife Trust במזרח אפריקה וגם בלונדון עברו כבר כברת דרך לאחר שעצרו לחניית ביניים של 12 חודשים במארבל ארצ׳. העדר, כמו הארנבת והכלבלב על הוספה (Together Forever on Wheels 2020) חולק את אותו נרטיב של חיות מואנשות ושל מסר של קבלת השונה ועזרה לזולת.
מאחלים לכולכם בריאות ושמיים כחולים ומחכים כבר להיות בצד השני של התקופה הזו ולהסתכל עליה כאל סוג של נוסטלגיה.
