למרות המרחק בין היבשות, מאז השבת הארורה ב-7 באוקטובר המרחק בין לונדון לישראל כאילו נמחק, ואנחנו שם לא פחות מאשר כאן. משפחות רבות מחוברות לערוצי מידע ואין אפשרות להימנע מחשיפה כזו או אחרת. ההתמודדות עם המציאות החדשה, גם כשמדובר בילדים ומתבגרים, תהיה שונה מאחד לשני וחשוב לכבד את הבחירות. יש מי שיבחר להיצמד לחדשות ולדבר על זה באופן פתוח ויש מי שיעדיף להתגונן באופן של הסתגרות, או הימנעות מהנושא, שיכולה להתפרש גם כהתעלמות.
כהורים, לתגובות שלנו יש משמעות, שכן אנחנו המראה של הילדים למציאות ולעולם. התגובות שלנו משפיעות על תחושת הביטחון שלהם, בעיקר בגיל הרך. לכן, ככל שנבחר לווסת ולסנן מידע, נשרה תחושה של חוזק ורוגע – וכך נשדר יציבות לילדים.
הורים לילדים קטנים יכולים לפקח על רמת החשיפה לערוצי החדשות ולערוצי המידע וגם חשוב לנהל שיחות ולהבין לאיזה מידע הם נחשפים בבית הספר ובין חברים.
לתת משמעות לדברים
נהלו שיחה עם הילדים לא בדרך של הרצאה. שאלו אותם מה הם חושבים ומה מטריד אותם? לעיתים מטרידים אותם הדברים ברמה התמימה ביותר, לדוגמה: האם קר לחיילים? איפה הם ישנים? האם יש להם מספיק אוכל וכדומה. בתשובתכם השתדלו לא להקטין את החששות, הפחדים או הבעת רגשות שליליים כגון כעס ועצב. הקשיבו להם. בדרך זו תקבלו הזדמנות להבין את עולמם וכך תטיבו להעניק להם את התמיכה הרגשית אותה הם צריכים. בגיל הרך חשוב לתת משמעות לדברים, אחרת הם ממלאים משמעות בעצמם ולעיתים משמעות מוטעית, למשל “גם כשהחיילים רחוקים, יש מי שדואג להם לאוכל ולבגדים חמים”.
לונדון – ישראל
לעיתים אנו מנסים להרגיע את החששות של הילדים באמצעות הרחקת הבעיה. נסו לשמור על איזון בשיח המרגיע ובמסרים לילדים. לא לצייר את ישראל כמקום “הרחוק והרע” בו מתחוללות מלחמות מול המקום הבטוח בו אנו גרים כרגע – לונדון. ילדים יכולים לפתח בשלב מאוחר יותר, פחד לטוס לישראל כיוון ששם יש מלחמה או נחטפים ילדים. אפשר למשל לומר: “כרגע יש מלחמה, אבל מלחמות נגמרות ואנחנו כאן לשמור ולהגן עליך”, או: “הצבא בישראל הוא צבא חזק והוא מטפל כרגע במצב”.
מתבגרים במדיה החברתית
אצל המתבגרים הסיפור קצת שונה עקב החשיפה למידע לא מבוקר ברשתות החברתיות השונות. דברו איתם על סכנות החשיפה לסרטונים קשים והמחיר הרגשי בצורך לספק את ייצר הסקרנות. גם כאן, לכל מתבגר יש את הדרך שלו להתמודד ויש שיבחרו להסתגר או לשתוק. זה לא אומר שהם מתעלמים או מנותקים. זו הדרך שלהם לקבל חזרה את השליטה על חייהם. כהורים חשוב שלא נמהר לשפוט אותם או להסיק מסקנות לגבי איך הם מתמודדים עם הסיטואציה. חשוב מאד לקיים שיחות כדי להבין איפה האירועים פוגשים אותם. האם הם חוששים לבני המשפחה, לחיילים או מגילויי האנטישמיות בעולם ובלונדון בפרט. העניקו להם פרופורציות – לא כל הערבים רעים, לא כל מי שחושב אחרת מאיתנו הוא אויב. חזקו את החוסן האישי שלהם בהתמודדות עם הסיטואציה החדשה. גלו להם את נקודות האור שלהם. שמרו על שיגרה ככל האפשר. פנו להם זמן איכות אישי ונסו לא לתת לנושא המצב בישראל להיות חלק מרכזי בשיח במפגשים חברתיים.
כמובן שכל שינוי התנהגותי, כגון הסתגרות בחדר מעבר לרגיל או שינוי הרגלי אכילה – יכול להיות אינדיקציה למצבם הרגשי. עימדו על המשמר לצד גילויי סבלנות. הימנעו מביקורתיות, כבדו את דרכם ובעיקר דאגו תמיד להעביר את המסר שאתם כאן עבורם תמיד.
וזכרו. זאת לא רק סיסמת עידוד זה בהחלט נכון גם במשפחה – רק יחד ננצח!
כתבה זו אינה מחליפה ייעוץ מקצועי במקרה של ספק.
רחלי פילו-דפנה היא אשת חינוך (חינוך מיוחד) ומדריכת הורים בעלת תואר שני. מדריכת הורים ומשפחות באתגרי לקויות למידה, הפרעות קשב ואוטיזם. מלווה משפחות בתקופה של שינויים ומעברים (פרידה, גירושין ורילוקיישן) מנטורית בתחום החינוך בתוכנית האוניברסיטה הפתוחה.
