לטפל בדברים שלא היה זמן עבורם / תמי קזדן
מה קורה קורונה מתוקה?! מי את, מאיפה הגעת אל חיינו ומדוע את מנסה לעצור אותנו ממרוץ החיים? אני תמי, צלמת סטילס הפועלת בלונדון. את המגפה הרגשתי מוקדם יותר מהבריטים המקומיים. שנייה לפני שנוצר המשבר התיירותי והכלכלי בעולם, הלקוחות הישראלים שלי – שבאו להצטלם בלונדון בשביל בוק לבני/ות מצווה, למשפחות, להצעות נישואין או לצילומי אינסטגרם – כבר שאלו אותי מה עושים במקרה של קורונה. האמת, בתחילה לא הבנתי למה נשאלת השאלה, הרי זה משהו רחוק, תוצרת סין. תבואו, תיהנו בלונדון וניפגש, לא?!
אבל ככל שאנשים צרכו יותר חדשות וככל שנכנסו יותר הגבלים בישראל, התחלתי לקבל הודעות מלקוחות שהם משעים את הביקור שלהם כרגע בממלכה ושנדבר כשהכל יחזור לסורו. אני באמת מבינה את מי שנאלץ לבטל או לדחות את הטיול ללונדון.
זה באמת הפתיע אותי בהתחלה, אבל בעתות כאלה אני מנצלת את הזמן לארגון מחדש של העסק, ללמידת השטח, לחידושים, למציאת לוקיישנים נוספים לצילום, ובעצם להמציא את עצמי מחדש. בנוסף, אני מחזקת קשרים בקהילה היהודית ובסביבה שלי, מפנה זמן לצילום אירועים ומסיבות בר ובת מצווה, וכל דבר שהמצלמה שלי יכולה לנצור רגעים לנצח.
זה גם הזמן לטפל בדברים שלא היה לי זמן לגעת בהם, כמו בניית אתר חדש, כתיבת בלוגים ולימוד סגנונות צילום ועריכה חדשים. בנוסף, אני עובדת על שיתופי פעולה עם ישראלים, שיהיה קל לתיירים הבאים ללונדון לתקשר איתם. לדוגמה, עם סטייליסטית שתיקח אותם לסיור וי־איי־פי בלונדון, תבחר את הביגוד ובסוף הם יקבלו גם צילומי אופנה. למשך תקופה מסויימת זנחתי את צילומי הד־שוט ללקוחות, שרוצים תמונות פרופיל לעסק ועכשיו מצאתי שעדיין יש לזה ביקוש. אני גם משתדלת להישאר ממש מעודכנת ואפילו פתחתי חשבון טיקטוק (מוזמנים לעקוב: tammy_london).
בנוסף, חזרתי לצלם רק בשביל עצמי למשל, לשוטט ברחובות עם מצלמה – מה שלא עשיתי כבר שנים – ולספר סיפורי רחוב. חבר אף הציע שגם אמכור את התמונות, כי זה סגנון שאנשים מתחברים אליו ויכולים בקלות לקשט את קירות הבית. עוד רעיון!
לסיכום, אני אופטימית ויודעת שהמצב הזה זמני, ומישהו שם למעלה כנראה ביקש שאעצור קצת על מנת לאגור כוחות למבול שיגיע אחרי הקורונה. בינתיים מחכה ובטוחה שניפגש בקרוב כאילו כל זה לא קרה.
להשקיע במיזם חדש / איתי קשתי
אני איתי, חי בלונדון כבר 13 שנה, עובד מאז 2008 בהפקה מוזיקלית וב־2016 פתחתי את אולפן ההקלטות שלי, Blue Room Studios. תמיד אני מרגיש שהאולפן שלי מגשר על פער שקיים בתעשיית המוזיקה; בין הצורך של אמנים במוצר איכותי (סינגלים ואלבומים שגורמים למאזין לעצור ולהקשיב) ובין המחסור בתקציבים.
עד תחילת מרץ עבדתי במלוא המרץ מול מגוון אמנים שעבדו איתי על הפרויקטים המוזיקליים שלהם. היה אינטנסיבי ומהנה כמו תמיד. אבל אז פתאום הרגשתי כיצד כל האינרציה שאני עומל קשה כדי להשיגה מתפוגגת. קיבלתי פחות מענה מלקוחות ונתקלתי באווירה של חוסר ודאות, שהתחלפה מאוד מהר בשרשרת ביטולים של סשנים עתידיים. אמנם יש תמיד עוד מה לעשות, אבל אי הוודאות בהחלט ניכרת, כי ניתן להבין שסדר העדיפויות של תושבי לונדון ישתנה בקרוב.
הבנתי שכנראה אעבוד הרבה פחות בתקופה הקרובה, ושסביר להניח שלא נוכל לשלוח את ילדינו למסגרות באופן מסודר, מה שישפיע על כל ההתנהלות של המשפחה. אבל היתרון בתקופה כזו הוא שאוכל להשקיע זמן במיזם חדש שהתחלתי, והוא שותפות יצירתית ועסקית עם שני יוצרים בלוס אנג׳לס. המטרה היא לייצר הרבה תוכן מוזיקלי עבור הסוכנים שהם פועלים מולם בתחום ה״סינק״ ולהצליח לחבר כמה שיותר מוזיקה לפרסומות, טלוויזיה וסרטים. כמו כן, אני מציע לאמנים הנחות ופתרונות לעבודה מרחוק בימים אלו.
מעבר לכך, אני מקווה לפגוש כמה שיותר אמנים חדשים בתקופה הקרובה, שלא יפחדו להגיע לשורדיץ׳ (האולפן שלי לא גדול והמוני), ולהציב את היסודות לחודשי הקיץ, בתקווה שאנשים יצאו במורל מספיק טוב.
אני גם רוצה למסור לכל מי שקורא את השורות האלה, ובעיקר למוזיקאים שביניהם, לזכור שאסור להישבר ושתמיד צריך להאמין שהרבה טוב יכול לצאת מתקופות כאלה של אנומליה מוחלטת.
להתכונן ליום שאחרי / עומר לוגסי
היי לונדונים, אני עומר, מדריך סיורי האוכל ואמנות הרחוב ״רעבים בלונדון״. משבר הקורונה נחת כרעם ביום בהיר על כולנו, אבל כמובן שהנפגעים העיקריים הם עצמאיים, במיוחד העוסקים בתיירות ופנאי. ברגע שהפסיקה תנועת התיירים והטיסות מישראל, מן הסתם גם הסיורים פסקו כמעט לחלוטין, להוציא את הלונדונים עצמם שעדיין רוצים לטייל ולהכיר פינות נסתרות ומעניינות בעיר שלהם. המצב הזה, שהגיע ממש בהפתעה, גרם להרבה ממדריכי הטיולים והסיורים לחשוב איך עושים מהלימון לימונדה, או כמו שאני קורא לזה: ״לעשות מהלימון קפיריניה״.
את התקופה הקרובה אני חושב שכדאי לכולנו לנצל כדי להתכונן ליום שאחרי, וגם לחשוב על אפיקים חדשים ודרכים יצירתיות להתפתח. החלטתי לפעול בכמה מישורים. מצד אחד, להעמיק את הידע ולחקור עוד על תחומים ונושאים שלא היה לי בעבר את הפנאי להיכנס אליהם, במיוחד בתקופות בהן אני עמוס בסיורים. מצד שני, פיתוח של סיורים חדשים, המשך עבודה על האתר שלי (״לונדוניסט״), כתיבת תכנים מעניינים, הפקת סרטונים, ועוד ועוד. אני קורא גם למקומיים שגרים כאן בלונדון – בואו ננסה כמה שיותר לעזור זה לזה, ואם אתם מכירים עסקים קטנים ובינוניים שמתאימים למה שאתם מחפשים, זה הזמן לנסות אותם.
בנוסף, אנחנו גרים בעיר אינסופית, שגם מי שגרים בה עשור ויותר ודאי לא מכירים בה כל פינה ושכונה (הרי רק פארקים יש בלונדון מעל ל־3,000!). לכן, דבר נוסף שאני עושה בתקופות כאלה, כשיש קצת יותר זמן מהרגיל, זה להמשיך לחקור את לונדון רבתי, ממוזיאונים ופארקים ועד שכונות מעניינות, לפעמים גם כאלה שמחוץ למפת התיירות. ולמי שמתכננים בינג׳ים והשלמת סדרות בנטפליקס אני תמיד ממליץ להתחיל דווקא בסרטים תיעודיים על נושאים שהכי מעניינים אתכם, ככה לפחות תהיה ״צפייה עם ערך״ שאפשר ללמוד ממנה משהו. ואם אתם, המשפחה או החברים שלכם רוצים להצטרף לאחד מסיורי האוכל ואמנות הרחוב המושקעים והמפנקים שלי, שמתאימים מאוד גם למקומיים שמחפשים לגלות לעומק כמה מהשכונות המגניבות בעיר, אתם מוזמנים ליצור איתי קשר דרך עמוד הפייסבוק.
בסופו של דבר, משבר הקורונה הוא בלתי צפוי ועובדה קיימת, והדבר היחיד שנוכל כרגע לעשות זה לנצל היטב את הזמן, להתפתח ולחזור טובים יותר כשהתקופה המשונה הזו תיגמר. מי ייתן ונחזור לשגרה ולתקופה אופטימית ובריאה כמה שיותר מהר!
www.facebook.com/hungryinlondon
הכתבה הזו פורסמה במגזין המודפס של עלונדון. הורידו כאן את הגיליון הדיגיטלי >>> https://alondon.net/new-site/מגזין-עלונדון-המהדורה-הדיגיטלית/
