הטענה הרווחת, ובצדק, היא שבאופן גורף רובם המכריע של שירים מז’אנר הפופ-רוק עוסקים באהבה. אבל כשחושבים על זה, נדמה שאחוז גבוה של שירים עוסקים בנושא כביכול זניח יותר, מזג האוויר (וזאת מבלי להכניס למשוואה את נושא משבר האקלים, הבלתי זניח בעליל). הבריטים, כידוע, די אובססיביים ביחסם למזג האוויר, ובייחוד כשמדובר בטרוניות על גשמים, עננות יתר ומחסור בשמש. אז עכשיו, כשבאירופה ובישראל משתוללים גלי חום קיצוניים (ובאנגליה בינתיים יחסית סולידי, שלא לומר מדכדך), זהו זמן טוב להיזכר בכמה שירי קיץ קלאסיים, ולייחל לקיץ לפחות סביר גם כאן באנגליה הקרירה.
מאיר אריאל – זרעי קיץ
שיר הנושא של אלבומו הרביעי של מאיר אריאל מ-1993, אותו הלחינו במשותף אריאל ושלום חנוך, שגם עיבד, הוא מיני-המנון לתחילת הקיץ, לבשורה שמביא איתו הקיץ שבא להיות; גל נשבר, סיגריה גנובה, תשוקה ראשונה, גל אהבה, קיץ חזק. בכל השילובים, זהו מאיר אריאל פחות רומז ומתחכם ויותר מפוייס ועורג.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
The Kinks – Sunny Afternoon
אחד משירי הסיקסטיז הבלתי-נשכחים, ולהיט אדיר ל’קינקס’ ב-1966. ריי דייויס מתרחק פה בכתיבה מהרוקנרול שאיפיין את רוב שירי הלהקה עד אז, ואווירה קלילה ולאונג’ית אופפת את השיר, כיאה לפרוטגוניסט העצלן המככב בין שורותיו. בקליפ נראים חברי הלהקה קפואים מקור כשהם מנגנים בחוץ בסצנה חורפית מושלגת.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
גזוז – לכבוד הקיץ
האם דני סנדרסון העתיק מהקינקס את הבדיחה או שבמקרה יצא שגם חברי ‘גזוז’ הצטלמו לשירם ‘לכבוד הקיץ’ בחליפות אסקימוסים כשהם קופאים בקרח של אולפני רוממה? גם בלי הקליפ המגוחך והמתוק (מתוך תוכנית הטלויזיה הראשונה בישראל ששודרה בצבע, אי שם ב-1979), מדובר באחד השירים היותר מקסימים שכתב סנדרסון. השירה של גידי גוב רדיופונית מתמיד, וגם מזי כהן הצעירה מתכבדת בבית.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אריק אינשטיין – כמה חם
השנה היא 1969, והאלבום הוא ‘פוזי’. אריק אינשטיין, חמוש בלהקת ‘הצ’רצ’ילים’ ובלחנים פופיים קליטים של קראוס, חנוך ומישה סגל, מביא באיחור אופנתי את בשורת הרוקנרול אל המיינסטרים בישראל. אחד השירים החזקים ב’פוזי’ היה ‘כמה חם’ שהלחין סגל למילים של אינשטיין, עם גרוב גיטרות ותופים הכי סיקסטיז שיש, ואריק ששר נפלא.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Janis Joplin – Summertime
המלחין היהודי-אמריקני הגדול ג’ורג’ גרשווין כתב את השיר (המלים של אחיו, איירה, ושל דובוס הייוורד) ב-1935, לאופרה ‘פורגי ובס’. השיר הפך במהרה לסטנדרט ג’אז קלאסי, בביצועים רבים מספור, בין היתר של בילי הולידיי, אלה פיצג’רלד ולואי ארמסטרונג. יותר מ-30 שנה אחרי בכורת ‘פורגי ובס’, לקחה אותו ג’ניס ג’ופלין עם הלהקה שלה למחוזות יותר פסיכדליים עם הגירסה המדהימה שלה. דואט הגיטרות של סם אנדרו וג’יימס גרלי תופס מקום מרכזי בשיר.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
צליל מכוון – סיפור של יום
את האלבום היחיד של ‘צליל מכוון’ (שלמה יידוב, שם טוב לוי ויצחק קלפטר ז”ל) פותח שיר-סיפור של לוי, שיושב בול על יום קיצי, יום של שמש, יפה. הלחן מתנגן בעצלתיים על מקצב חצי לטיני לא מהיר, כשגיטרות, הרמוניות ווקאליות וחליל מעטרים את הטקסט הפשוט. סבנטיז לבנטיני נוסטלגי וטוב.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Don Henley – The Boys of Summer
דון הנלי, המתופף המזמר מה’איגלס’ זכה להצלחה ענקית עם הלהיט הזה משנת 1984. את הלחן הוא קיבל ממייק קמפבל, הגיטריסט של טום פטי (האחרון דחה אותו בטענה שהוא לא התאים סגנונית לקו של האלבום הבא של הלהקה. הוא זה שהפסיד בסוף). את המילים כתב הנלי עצמו, והן משקפות מעין משבר גיל מעבר, געגוע לנעורים שחלפו, לאהבת קיץ, כשמעל מרחפת השאלה – עד כמה הזכרון משקף מציאות שהיתה, ומה מזה הוא תעתוע של הזמן? הקליפ הקלאסי תרם לא מעט להצלחת השיר.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
דיויד ברוזה ומאיר אריאל – בצהרי יום
מוסיקת קאנטרי נוסח אמריקה לא היתה מעולם מהסגנונות הפופולריים בישראל. השיר ‘בצהרי יום’ הוא אם כך יציאה בלתי שגרתית. זה התחיל בכתבה עיתונאית שפרסם מאיר אריאל בעיתון ‘כותרת ראשית’, עם קריצה למערבון הקלאסי בכיכובו של גרי קופר (עליו ועל קלינט איסטווד מלגלג אריאל בטקסט). ברוזה הלחין, והדואט מופיע באלבומו ‘נשיקה גנובה’ מ-1991. את העיירה הדרומית באמריקה מחליפה עיירת פיתוח ישראלית בשיא הקיץ, כשכל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Elvis Costello – The Other Side of Summer
אלוויס קוסטלו, בלי ספק אחד הסינגר-סונגרייטרים המבריקים ביותר שהנפיקה בריטניה מאז סוף שנות ה-70, יוצר כאן להיט סטייל הביץ’ בויז, עם הפקה עשירה וקליפ תואם נוסח קליפורניה. אלא שהטקסט, כראוי לקוסטלו, מושחז, ציני ואפל. ועדיין, אחד משירי הקיץ הכיפים והאנרגטיים ביותר, בטח ברפרטואר העשיר של קוסטלו.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
The Velvet Underground – Who Loves the Sun
מרגעי הקסם האחרונים של הוולווט אנדרגראונד, שנייה לפני שלו ריד עזב בסוף 1970. השיר פתח את אלבומם הרביעי,
Loaded
למי ששבור לב, כך טען ריד, לא ממש משנה מה מזג האוויר ואם השמש זורחת.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ולסיום – יש מי שמאסו בשמיים כחולים והם רק מצפים ליום אפור…אז בפעם הבא שתתעוררו לעוד בוקר אפור אנגלי טיפוסי – תיזכרו בשיר הבא
Loudon Wainwright III – Grey in LA
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אולי תאהבו לקרוא עוד כתבה על מוזיקה בבריטניה:
https://alondon.net/new-site/%d7%9e%d7%95%d7%96%d7%99%d7%a7%d7%90%d7%99%d7%9d-%d7%99%d7%a9%d7%a8%d7%90%d7%9c%d7%99%d7%9d-%d7%91%d7%9c%d7%95%d7%a0%d7%93%d7%95%d7%9f-%d7%a0%d7%95%d7%92%d7%94-%d7%a8%d7%99%d7%98%d7%a8/
