שלום חנוך – “אדם בתוך עצמו”
הגיטרות האקוסטיות החמות, עיטורי הקלידים המרפרפים של אלונה טוראל ב’עיר זרה’ (על התקופה של שלום חנוך בלונדון), עיבוד הקולות היפהפה באותו השיר, התיפוף הגמיש הנפלא של אלון הילל, הבס של אוהד אינגר ב’שעונים’, החשמלית של חיים קריו, עם נגיעות הרוק המתקדם ב’לילות שקטים’, השיר-סיפור המתמשך לאיטו של ‘טיול ליפו’, וקולו העדיין-רך ולא מאומץ של שלום הצעיר. אלבום עם תחושת זמן מאוד מסויימת שתמיד כיף לחזור אליו.
[x_audio_embed][/x_audio_embed]
הברירה הטבעית – ‘אלי שורשים’
המפגש בין המחזאי יהושע סובול והמוסיקאי שלמה בר במחזה ‘קריזה’ הוליד את ‘אצלנו בכפר טודרא’ ו’ילדים זה שמחה’ והוביל בהמשך להקמת ‘הברירה הטבעית’, הרכב ששילב באופן פורץ דרך ונדיר לתקופה בין מוסיקה יהודית וערבית בתיבול השפעות ספרדיות והודיות, הרבה לפני הקטלוג ‘מוסיקת עולם’. האלבום ‘אלי שורשים’ היווה פסיפס צלילי ושירתי מרתק של מיזוג התרבויות במזרח התיכון בשלהי המאה ה-20.
[x_audio_embed][/x_audio_embed]
ארז הלוי – ‘הלילה’
אחד משורת אלבומים שהפיק ועיבד מתי כספי לאחרים בשנות ה-80, ‘הלילה’ הזדקר באופיו האחר, הבוהק, בזכות שיריו וקולו הצחים של ארז הלוי, שזה לו אלבום ראשון. טביעת ידו של כספי, שגם ניגן בכל הכלים, אמנם מורגשת, אבל בשירים של הלוי היה ייחוד ויופי אינטימי שעמד בפני עצמו. ‘כך ברא אותך הטבע’, ‘הדייגים’, ‘יש לך סיבה’, ‘כשנפגשנו שנית’; שירים עם טביעת בלוז-פולק, שאווירה קסומה כמו שוררת סביבם, ומלים שבאו ממקום אמיתי של כאב, השלמה, וחיפוש אחר חום ואהבה.
[x_audio_embed][/x_audio_embed]
אלון אולארצ’יק – ‘שעשועי כאילו’
אלבום הסולו השני של אולארצ’יק מלא יציאות והברקות מילוליות ומוזיקליות. אלון מנגן בכל הכלים, מושפע מאוד מהגרוב וההפקה של פרינס (ומחדש אותו ב’ירח תות’), וקצת גם מפרנק זאפה (בהרמוניות של ‘בחור אנלוגי’), ומפיטר גבריאל. הוא משלב פוליטיקה ומחאה עם מקצב בלקני ואלמנטים ים-תיכוניים ב’שני חלקים’, שר חלפי בשיר הנושא, מתיילד ומתמם ב’כל הליל’ הרומנטי. אלבום חד פעמי שקסמו לא נגוז עם הזמן.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אריק אינשטיין ויוני רכטר – ‘משירי אברהם חלפי’
אריק אינשטיין שר את לחניו של יוני רכטר (למעט שניים, של קלפטר וגבריאלוב) למשורר הגדול חלפי. העיבודים של רכטר נוטים לקלאסי-ג’אזי, עם כמה רגעי דרמה ורוק; ‘שיר על יונה בחלוני’ הוא דוגמה למופתיות שבעיבוד הרכטרי. השירה של אינשטיין כאן במיטבה – בין הנונשלנטיות של ‘צער לך’ (עם יהודית רביץ) לגרוב הזרוק של ‘אז מה עם בן אדם’, ההומור של ‘שלושה חתולים’ והסמכותיות של ‘סתיו יהודי’. כל שיר – פנינה זוהרת. ולא לשכוח את ‘עטור מצחך’, היצירה האולטימטיבית של חלפי-רכטר-אינשטיין.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אהוד בנאי – ‘קרוב’
אחרי הפריצה הגדולה עם ‘הפליטים’, אהוד בנאי של ‘קרוב’ נשמע שונה. קרוב יותר. הוא אולי נעדר את העוקץ הבועט והמחאה החברתית של אלבום הבכורה האדיר ההוא, אבל מפצה על כך במגוון תבלינים ומטעמים בניחוח פרסי-הודי, עם אווירה וטעם של בית. קולה החם של יהודית תמיר מעטר בעומק ותשוקה את ‘החזיון לפרנצ’סקו גויא’ המופלא של פנחס שדה, משירי האהבה הכי מיוחדים שיש. ‘הכנפה מתוקה’ ו’נגעת בצמרות העצים’ הם פסקול מושלם למטייל הצעיר המחפש את עצמו בין ירושלים להודו וחזרה, וכמובן ‘כולם יודעים’ שמוכיח שאפשר ליצור להיט ענק במקצב חמישה רבעים.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
יהודית רביץ – ‘ומאוד לא פשוט לחכות’
רביץ של האלבום הזה היא כבר אחרי ההצלחה הסוערת של ‘באה מאהבה’ הסוער והנוצץ, כמו גם הכשלון המפואר של ‘שם’, שבא בעקבותיו. בצרור שירי משוררים מובחרים כרביקוביץ’, עמיחי וגולדברג שהלחינה נפלא, ובליווי ‘להקה מקומית’, רביץ נשמעת טבעית ונינוחה בהגשה, קולה הצלול בשל יותר. הסגנון הוא רוק מלודי זורם, עיבודי גיטרות מעולים לצד כמה רצועות שקטות ונוגעות. אלבום אחיד ושלם שכיף לחזור אליו.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
בוסתן אברהם – ‘תמונות בחלון המצוייר’
ההרכב האתני ‘בוסתן אברהם’ כלל נגנים יהודים ופלסטינים, שחברו בשנות ה-90 לא מתוך אמירה פוליטית כי אם מיוזמה מוזיקלית טהורה לאחד את הרקע הסגנוני המגוון של נגניה לכדי צליל חדש ייחודי. ההשפעות היו רבות; קלאסי אירופי וערבי, ג’אז, מוזיקה טורקית ופרסית, והתוצאה היתה איכותית, עמוקה ומרתקת. באלבומיה הבאים בוסתן גם שיתפה פעולה עם מוזיקאים גדולים כרוס דאלי היווני ועומר פרוק טקבילק הטורקי.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
רונה קינן – ‘שירים ליואל’
בין האישי לקולקטיבי, ב’שירים ליואל’, שהם בעצם שירים לאביה המנוח, האמן והפובליציסט עמוס קינן, המסודרים ע”פ מסלול חייו, רונה קינן מחברת בין טראומת תש”ח והלם הקרב, חלום ההגשמה ושברו ולבסוף התפוררות הגוף ובלבול הנפש לעת זקנה. ברקוויאם הפרטי שלה, במקבץ שירים שאינם בהכרח גדולים אך הם אסופים וערוכים למשעי בחכמה של יודעי ספר, קינן מגוללת בחמלה דרמה של אדם אחד, בני משפחתו הקרובה ולא פחות מכך בני דורו, הדור המייסד, שכבר כמעט ואיננו.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
שי בן צור – ‘שושן’
היוצר המקורי שי בן צור שר בעברית לצד מוזיקאים מרג’סטאן, הודו, למקצבים גרוביים ועיבודים עשירים שמשלבים גיטרת פלמנקו ספרדית, סיטאר וחליל הודיים, כלי נשיפה פאנקיים ואת הבס האדיר של יוסי פיין, שגם הפיק ביד אמן. בשירים של בן צור יש אווירת חופש וחיפוש, חגיגה ותפילה, והוקרה לדבר הגדול הזה, יותר מכל דת ואמונה, האהבה.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אולי תאהבו לקרוא עוד כתבת מוזיקה בבריטניה של יאיר כץ – ראיון עם איגי דיין שהוציא אלבום החוזר אל קלאסיקות הזמר העברי:
https://alondon.net/new-site/חמדת-אבות-אלבום-חדש-של-איגי-דיין/
