האזנה למוסיקה היא פעולה שמהווה הרבה יותר מהסחת דעת או בידור. היא דרך בה אנו מתחברים אל תדר עמוק ונקי יותר בתוכנו. בימים בהם קשה להימנע ממתקפת המסחור של מכירות עונת החגים, ובמקביל חששות לצד אופטימיות זהירה בכל הנוגע לווירוס, מצב המשק, ברקזיט, וכל היתר – קבלו המלצות מוזיקליות להרגעת הנפש ולפינוק האוזן, עד שיחזרו ההופעות החיות…
ג’פרי גורומול יונופינגו – גורומו
ב-2017 העולם נפרד מאחד הקולות היותר זכים ומיוחדים – ג’פרי גורומול יונופינגו, או בקיצור גורומול. מדובר בזמר אוסטרלי-אבוריג’יני עיוור מלידה החמוש בקול מופלא ובגיטרה קלאסית בה הוא מנגן כשמיתריה הפוכים (המיתר הדק בעל הצליל הגבוה ממוקם היכן שנמצאת האגודל הפורטת). השירים של גורומול מינימלסטים ובעלי יופי פשוט אך נדיר, והם המושרים בקולו הצח ובשפת אימו ומספרים על התרבות האבוריג’ינית הנכחדת.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ריי קודר – פריז, טקסס
אחד מהצלילים המזוהים ביותר עם הדרום האמריקני הוא צליל גיטרת סלייד. ואחד הגיטריסטים היותר אותנטיים בתחום הוא המוזיקאי האקלקטי ריי קודר. בפסקול סרט הקאלט המופתי של וים ונדרס יש הרבה מאוד מרחב, כמו במדבר בו מתהלך טראוויס, גיבור הסרט, בסצינת הפתיחה הבלתי נשכחת. קודר משלב גם אלמנטים מקסיקניים עממיים. להתערסל ולחלום על קיץ אינסופי.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ראלי מרגלית – חמש עבודות
האי.פי ‘חמש עבודות’ מאת הצ’לנית והמלחינה הירושלמית ראלי מרגלית, נשמע כפסקול לסרט איכות קצר. המוסיקה הקאמרית כמו מספרת סיפור עם קדום. העיבודים נותנים לצ’לו להוביל, אבל בצלילי המלודיה שלו נשזרים אלתורי סקסופון, גיטרה, קחון וגם קולה של הזמרת הכורדית-ישראלית אילנה אליה.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ג’ונתן בסר – קמפורסרי
המלחין והפסנתרן היהודי-ניו-יורקי ג’ונתן בסר, שמתגורר ויוצר בניו זילנד מאז שנות השבעים מגיע באלבום הזה, שיצא ב-2011 בלייבל הניו זילנדי האיכותי Rattle. לשיא בשלותו האמנותית. באלבומים קודמים של בסר, ריבוי ההשפעות –קלייזמר, טנגו, ג’אז קאמרי ואלתור חופשי לא תמיד התחבר ליצירה שלמה. ב’קמפורסרי’ – מונח מוסיקלי אינדונזי שמשמעותו מיזוג כלים מערבי עם הגמלאן האינדונזי, שנשמע באלבום הזה לצד כלים כמו פסנתר, אקורדיון, כינור, סקסופון וגיטרה חשמלית– המוסיקה השמיימית עדיין מגוונת, אך המוצר הסופי שלם וניתן להאזנה כרצועה אחת ארוכה. רוב הקטעים הם אינסטרומנטלים, למעט קטע הדקלום המהפנט We go without a language בו משתתפת הזמרת קרולינה מון.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ג’ון לות’ר אדאמס – בשקט הלבן
המלחין האמריקני יוצר מוזיקה שמושפעת עמוקות מהתבוננות בטבע. באלבום הזה הוא יוצר את המראה או ההשתקפות הצלילית המושלמת לטבע הויזואלי של אלסקה, מקום בו התגורר משך שנים רבות ואשר עיצב את אופיו כמלחין מקורי. למי שחולם על חג מולד לבן מסוג קצת אחר.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
מיילס דייויס- In a silent way
אלבום ייחודי ביותר בקטלוג העשיר של ענק הג’אז מיילס דייויס. יצירה על-זמנית ואווירתית שהיא ברובה אלתור קבוצתי רב משתתפים ואשר היוותה את תחנת השיא בדרך שעבר דייויס מכוכב של ג’אז אקוסטי עם מבנה יחסית ברור, שנשען על מורשת העבר (אף כי מסתכל קדימה בעוז רוח) ליוצר מהפכני של מוסיקה נסיונית, מחושמלת ופסיכדלית. ג’אז שמושפע מאסתטיקות של רוק, פאנק ואלקטרוניקה, עוד לפני המעבר של דייויס לפופ הסינתטי בשנות ה80
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ג’יליאן וולש – המשדדה והקציר
גיליאן וולש היא הרבה יותר ממה שהתואר זמרת קאנטרי מבטיח. המוסיקאית מנאשוויל כותבת שירים שכפי שהם אוטוביוגרפיים-אישיים כך הם גם רחבי יריעה. הסגנון מושפע מריבוי מסורות מעולם הפולק האמריקני. הגיטרות, כמו גם הבנג’ו, המפוחיות והקולות שהיא חולקת עם שותפה המוכשר ליצירה ולביצוע דייויד רולינגס, משתלבים כאן יחד לאלבום פולקי אקוסטי מעט מלנכולי ובלי ספק מהמצויינים שיצאו בעשור האחרון.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אנואר ברהים – Le pas de chat noir
נגן העוד הטוניסאי אנואר ברהים חובר כאן לפסנתר ואקורדיון פריזאים לאלבום נוגה ולירי שמשלב בפשטות וישירות בין מזרח ומערב. מינימליסטי ואינטימי, ויחד עם זאת וירטואוזי ומחמם.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
בריאן אינו – אמביינט 1 – מוסיקה לשדות תעופה
אחרי שמשך רוב שנות ה70 היה מעורב בסגנונות הגלאם רוק והפסיכדליה, ועוד לפני שהפך למפיק על מבוקש ששדרג את הקריירות של דייויד בואי, טוקינג הדס, ובהמשך יו2 וקולדפליי, בריאן אינו הפך לחלוץ מוסיקת האמביינט. כמו המלחין הצרפתי אריק סאטי לפניו, אינו רצה שהמוסיקה הזאת תהייה יותר רקע מאשר התרחשות. שהתנועות בה יזרמו לאט, כמעט לא במורגש, או פשוט כדבריו, שתהייה “מעניינת באותה מידה שבה אפשר להתעלם ממנה”.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
אלי פארקה-טור וטומאני דיאבטה – בלב הירח
כשני ענקי המוסיקה מחבלי ארץ שונים במאלי, מערב אפריקה, נפגשו לראשונה ליצירה משותפת ב-2005 ניצוצות ניתזו. פארקה-טור מהדור הוותיק יותר, מנגן בגיטרה, ומושפע מבלוז דלטה אמריקני. דיאבטה הצעיר ממנו מפליא בנגינה וירטואוזית בקורה, כלי מערב אפריקאי בן 21 מיתרים הדומה לנבל. אלבום שכדאי להתמסר לו בכל שעה ביום, אבל עם רדת הערב ממש ניתן לדמיין את הירח עולה בסוואנה לצליליו.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
