לונדון גראמר –
Baby it’s you
סינגל חדש לטריו האינדי-אלקטרו-פופ
השיר נפתח ב’פייד אין’ של אפקטים, שמיכת קלידים, גיטרות ומצילת רייד קצבית, בשילוב קולות גבריים כמו כנסיתיים שמובילים אל ביט אלקטרוני ואז דועכים. הפראזה החוזרת בסאונד דמוי מלוטרון פסיכדלי לוקחת קדימה בציפייה עד לאקורד הפסנתר שמבשר את כניסת הקול של האנה ריד, רק אחרי 50 שניות. הרבה קורה בזמן כה קצר אבל אז כאילו מתעוררים מהחלום המוזר לאור בהיר של יום. עוד יום.
במלודיה של השורות הראשונות דמיינתי לרגע את פי-ג’יי הארווי אבל בפתרון של השורה החמישית נעלם המסתורין ונוחתים על תחנת פופ דאנס לא מפתיעה במיוחד. כמו רק להוכיח שבאמת שינינו פאזה, הסאונד של הפראזה החוזרת משתנה בפזמון – מהמלוטרון או הצל שלו ברקע לסאונד חריף יותר בכיוון האוס אלקטרוני. גם הליווי הריתמי כבר יותר מהונדס וצפוי. מה שמשאיר עניין הן כן כמה נגיעות עדינות אך יפות בהפקה, צלילים הנכנסים לרגע ונעלמים, כלי ההקשה החיים לצד האלקטרוניים, והדינמיקה, שמראה שנוכחת כאן – יותר מהפקה רובוטית אלקטרונית – יד (או אוזן) אנושית ומוסיקלית.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
בחצי הדקה האחרונה חוזר ולו ברמיזה אלמנט המסתורין מהפתיחה כשהקצב נמוג וחוזר הקול הגברי הכאילו לא שייך, מהפתיחה.
ריד מצידה מפגינה כאו יותר איפוק ממופע ווקאלי, ולא ממש משחררת את הנצרה. היא לא צריכה בשיר כזה. יהיה מעניין לראות עם הסינגל יוביל לאלבום מלא והאם ההפקה תתפוס בו מקום מרכזי לפחות כמו השירה המלאכית של ריד שהיתה הדומיננטית ביצירות קודמות של ההרכב. אם כן, זה יהיה חידוש מרענן ללונדון גראמר.
בשורה האחרונה – פופ איכותי גם אם לא הכי הרפתקני, שמותיר ציפייה לעוד.
נוביה גרסיה –
Source
הסקסופוניסטית נוביה גרסיה, מהבולטות בסצנת הג’אז הלונדונית, מוציאה אלבום חדש, ראשון כמובילת הרכב.
גרסיה, בת למהגרים מאפריקה, גדלה בקמדן בבית מוסיקלי. היא עברה כמה כלים עד שגילתה את הסקסופון. גרסיה ניגנה בהרכבים בולטים כ’מאיישה’ ו’נאריז’ה’ והתארחה בכמה אלבומים נחשבים ומוצלחים לצד אמנים כמו מוזס בוייד ו’סאנס אופ קמט’, אבל רק בשנתיים האחרונות החלה להוביל הרכב מקורי משלה. האלבום החדש, בהפקתו של קוואס (בובי וומאק, סולאנג’), מרחיב ומעשיר את הסאונד שלה אבל בלי לאבד את הזיקה לג’אז.
בצליל של גרסיה אפשר לשמוע הדים לכמה מענקי הטנור כמו פרעה סנדרס וסוני רולינס. לצד קטעי ג’אז מהורהרים וליריים יש באלבום השפעות אפרו-קאריביות ישירות, גוספל, נגיעות אתיו-ג’אז וסול, שילובים של הרמוניה ווקאלית לצד ההרכב האינסטרומנטלי וגרוב דאב עמוק בשיר הנושא. ראוי בייחוד לציין את הקלידן ג’ו ארמן-ג’ונס והמתופף סם ג’ונס שמפגינים כאן גמישות ווירטואוזיות קלילה ועם זאת רגישה בנגינתם.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
