ישראלים בלונדון: הכירו את מנהלת מעבדת בנק הזרע של לונדון

בצל מגדל השארד ומול שוק בורו המתויר שוכן לו מבנה די מוצנע, שלא מסגיר מה נמצא בתוכו. מדובר בבנק הזרע המוביל בלונדון. גילינו שמי שמנהלת את המעבדה וגיוס התורמים בו היא ישראלית בשם גילי בנד. אחרי שפגשנו אותה, הבנו שהגיע הזמן להתחיל בעלונדון טור על העבודות המעניינות ביותר בלונדון (פרטים בתחתית). גילי בעצמה אומרת שזו עבודת החלומות שלה. וקולגה שלה מספרת לי שבזכות העבודה היא מקבלת כמה סיבובי שתייה בפאב מגברים שרצו לשמוע עוד ועוד על התחום המרתק הזה.

עבודה בבנק הזרע – זה מה חשבת שתעשי כשתהיי גדולה?

"לא… התחלתי בתור שוערת בשכונה והייתי בטוחה שאני בכלל אהיה כדורגלנית. אבא שלי כדורגלן. לא היו לי איזשהם חלומות מכוונים…".

אז איך מגיעים לתפקיד שכזה?

“אני כבר עושה את זה 16 שנה… סיימתי ביולוגיה תואר ראשון באוניברסיטת תל אביב. לא ידעתי כל כך במה אני רוצה להתמחות. אז החלטתי להישאר במסגרת אוניברסיטאית והתחלתי בריאות בתעסוקה תואר שני. ביום הראשון התיישבה לידי מישהי שסיפרה לי שבנק הזרע בתל השומר מחפשים עובדים. היא המליצה לי לשלוח קו"ח ולימים הסתבר שאימא שלה ניהלה את המעבדה. הגעתי לראיון עבודה, התקבלתי והתחלתי לעבוד ב'שיבא' ב-2002. ב-2008 כבר קודמתי להיות מנהלת המעבדה. החלפתי את אימא שלה שיצא לפנסיה… יום אחד, פרופ' צבי נאור מגיע אלינו ליחידה בבנק הזרע. הוא רצה לעשות מחקר משותף ורצה תאי זרע מהבנק שלנו בשביל המחקר הזה. פתאום אני שומעת צעקה: 'גילי!'. הבוס שלי בזמנו, ד"ר יגאל מדג'ר (שהוא אחד האורולוגים הידועים בישראל), קורא לי לחדר ואומר לו: 'אתה מחפש דוקטורנטים? בבקשה, הנה גילי'. אז הגעתי לראיונות באוניברסיטת תל אביב, התקבלתי והתחלתי דוקטורט בביוכימיה אצל פרופ' נאור".

ומה קרה אחר כך?

"משם יצאתי לשוק הפרטי. עבדתי עם פרופ' משיח, חלוץ גינקולוגי, שאחראי על לידת המבחנה הראשונה בישראל. פתחנו בנק פרטי בריינס בתל אביב. כעבור שנה וחצי 'אסותא' רכשו אותנו. ובדרך לי היה בן זוג שגר בלונדון והתחלתי לחשוב על מעבר, כאחת הדרכים לקדם את הקשר. חיפשתי בנקי זרע ומעבדות הפריה חוץ-גופית מובילים בבריטניה. שלחתי קו"ח ובנק הזרע בלונדון חזרו אליי. הגעתי לפגישה. הם מאוד התלהבו ואני זוכרת שבפגישה המנהל אמר לי שהם עדיין לא הספיקו לפרסם עדיין את המשרה וקיבלו את הקו"ח שלי לפני זה, ושלפעמים דברים טובים קורים גם בלי לתכנן אותם, שזה גורל ו׳מנט טו בי׳. תוך כדי, העבודה התקדמה ובן הזוג ירד…".

קיבלת הזדמנות חלומית של מעבר ממומן לבריטניה…

"הגעתי לבקר את בן הזוג שלי. רשמתי שאני מגיעה לביקור ושוקלת מעבר כי יש לי רק דרכון ישראלי. זה אומר שהם בעצם צריכים לממן אותי, למצוא לי חבילת ספונסרשיפ. זה לקח בין חצי שנה לשנה… הם ייבאו אותי ואני עדיין על אותו ספונסרשיפ. כרגע אני פה לפחות עד יולי 2019 עם אופציה להארכה".

"בארץ ממליצים על זרע לא יהודי"

מה זה המקום הזה בעצם?

"זה נקרא בנק הזרע של לונדון (London Sperm Bank) – בנק הזרע הכי גדול בבריטניה. יחידת האם היא בהארלי סטריט והם הפרידו את המכירות וייצור הזרע מגיוס התורמים. אז הם פתחו פה יחידה של גיוס תורמים ואני באתי כדי לנהל את היחידה. אני מנהלת את המעבדה ואחראית על מגייסי תורמים. פה אנחנו מגייסים את התורמים, אוספים את מנות הזרע ואחרי הסגר של חצי שנה בתוך מיכלי חנקן, עושים בדיקת דם נוספת ורואים שהכל תקין מבחינת המחלות הוויראליות. ואז אנחנו מעבירים את המנות להארלי סטריט ומשם זה מופץ".

לכל העולם?

"בטח. יש לנו הסכמי צד שלישי עם למעלה מ-70 קליניקות בבריטניה. פלוס חיברתי אותנו עם 'אסותא' בישראל ואנחנו מייצאים זרע גם ל'אסותא'".

ומי מקבל את המנות האלה שם?

"מטופלות. רוב הפונות לבנק הזרע, כ-70 אחוז, הן חד-הוריות".

כלומר, ישראליות שמעוניינות בזרע זר…

"ישראליות בארץ שרוצות זרע מחו"ל. קודם כל, כי בארץ ממליצים על זרע לא יהודי. מה שקרה זה שאנחנו די שימרנו את הגנים ואז כשליש מהיהודים הם בעצם נשאים של מחלה גנטית. אז זה עדיף, כדי 'לערבב' ולהקטין את הסיכון. גם בגלל הפחד מגילוי עריות".

והן יודעות מיהם התורמים?

"זה תלוי. בישראל אפשר לייבא גם מבריטניה וגם ממדינות אחרות. אז זה לפי החוקים של אותה מדינה. למשל פה, החוקים השתנו ב-2005. התרומה היא אנונימית, אבל החל מגיל 18 הילדים זכאים, כמו בתיק אימוץ, לגשת לתיק התורם ולגלות פרטים כדי ליצור קשר איתו. ותורמים שמגיעים אלינו ממש רוצים שיצרו איתם קשר. זה חלק מהסיבות שבגללן הם תורמים. הם תורמים מסיבות אלטרואיסטיות וכמעט לא מקבלים תשלום על זה".

כמה הם מקבלים?

"עד 35 פאונד. אלה ההוראות של ה-HFEA (הרשות לחקר עוברים והפרייה). הם מקבלים 20 פאונד בשביל נסיעות וכשהם מסיימים את התרומה – חצי שנה קדימה, אחרי ההסגר – אז הם מקבלים את ההפרש. זו בדיחה… בישראל מקבלים מחירים אחרים לחלוטין. התרומה היא כספית, לא אלטרואיסטית כמו פה. בארץ מקבלים בין 500 ל-1,000 ש"ח, תלוי בבנק הזרע. פה אנחנו מקבלים איזה אלף פניות בחודש. אלה אנשים שממש רוצים לתרום ולעזור. או בגלל שהם נשואים, הקימו משפחה וראו שהכל כי טוב וחושבים שיש להם מה להעביר הלאה. או שהם נחשפו לידידה, חברה או בת משפחה שעברה טיפולים וראו כמה זה קשה".

ואיזה מידע מקבלות הנתרמות?

"הן מקבלות מנילה – רשימת מכולת של צבע עור, צבע עיניים, כל העץ המשפחתי… בראיונות עם התורמים – יש ראיון של איזה 20 עמודים – כתובה ההיסטוריה של המשפחה. הכל פתוח. הן יכולות לקבל את הפרופיל המורחב עם ההיסטוריה הרפואית… אם התורם מספר דברים שיכולים לפגוע באנונימיות אנחנו נשחיר אותם. אבל בדרך כלל אנחנו מכוונים אותם. ואנחנו הולכים עכשיו גם לקראת קבלת אישורים לראיונות קוליים כדי לשמוע את הקול שלו וגם להשגת תמונות ילדות. אם יאשרו לנו את זה ב-HFEA, זה יהיה הישג יפה".

"מי שמעשן סמים ולא גילה לי – אני אראה את זה בדגימה שלו"

מהי עבודות החלומות שלך?

"זאת עבודת החלומות שלי. אני מאוד נהנית ממה שאני עושה, אחרת לא הייתי יכולה להחזיק מעמד. אני באה ממשפחה של מורות ויום אחד בחיי הצלחתי להחזיק בזה. אני כן אוהבת לתת הרצאות בנושא ולהסביר, אבל אני מעדיפה לעבוד עם מבוגרים. כל הקטע של גיוס תורמים וגם המעבדה הם מעניינים מאוד. אתה חשוף להמון אנשים שונים, החושים שלך מתחדדים. בישראל ישבתי עם המטופלות וממש עזרתי להן לבחור את התורם, כי יש לי את הידע הפנימי. יכולתי לכוון אותן – לשמוע את מה שהן מבקשות ולהתאים להן את התורם הנכון להן. יצאו לי ילדים מדהימים. עד היום אני מקבלת תמונות ממטופלות מישראל שגם הגיעו לילד שני וחלקן אפילו יותר. תחשוב, משפחות של זוגות שאתה צריך להתאים את התורם לבעל".

זה היה בישראל.

"פה התהליך הוא שונה, כי בבריטניה האינפורמציה חשופה למטופלת. ואז היא יכולה להתרשם מהתורם לבד בבית דרך האינטרנט (גילי מראה לי דוגמה של תורם באפליקציה שלהם)".

950 פאונד?

"זה המחיר של המנה".

מי קובע את המחיר?

"הבנק. זה לפי רווח והפסד. בנק פרטי יעלה יותר יקר מבנק ציבורי בדרך כלל. גם משום שיש הרחבה של הבדיקות. זה לא נבחר באופן אקראי".

מה הדבר הכי מעניין בעבודה שלך?

"מאוד אהבתי לשבת עם המטופלות בישראל ופה המפגש עם התורמים, להכיר אותם, להיכנס לראש שלהם, להבין את הסיבות מאחורי זה, לחבר את דגימת הזרע שלהם לאישיות שלהם. לפעמים אתה מצפה שלמישהו תהיה דגימה מצוינת, לפי איך שהוא נראה ופתאום…".

מה את רואה?

"תאים עצלנים… כל הקטע הוא שבדגימת זרע רואים המון דברים. מי שמעשן סמים ולא גילה לי – אני אראה את זה בדגימה שלו. אם הוא מנסה להסתיר ממני מידע על העבר שלו, אני אראה את הכל במיקרוסקופ. כמו איזה גשש בלש…".

איך?

"אתה תראה אם הריכוז נמוך, אם התנועתיות בעייתית, אם המורפולוגיה לא תקינה. אלה הפרמטרים שאנחנו בודקים. אז יש סיבה לזה בדרך כלל ואז הולכים אחורה לראיון שלו, מה הוא אמר. אבל אני חייבת להגיד לך שפה הם מאוד כנים לרוב. וזה לא שהם מסתירים במכוון, פשוט לפעמים שוכחים את האינפורמציה כי זה היה בילדות".

בילדות?

"אם למישהו היה בקע דו-צדדי בילדות, אשכים טמירים – זה משהו שיכול להשפיע".

ומה הכי משעמם בעבודה שלך?

"עבודת מעבדה יכולה להיות מונוטונית, אז צריך לעשות עוד דברים. בגלל זה החלק של ניהול הגיוס הוא גם מעניין, השתתפות בכנסים, חידושים בתחום, יש כנסים מאוד מעניינים…".

"התאמתי את התורם והילדים יצאו נורא דומים לבעל. במשפחה אפילו לא יודעים!"

 לגבי ירידה באיכות הזרע בשנים האחרונות, מה ההסבר שלך?

"לא הסבר שלי… כן, יש ירידה בעשור האחרון. אפילו ירידה של 40 אחוז, לפי כמה מחקרים אחרונים. בעיקר אצל גברים מערביים, אבל לא רק. זה יכול להיות מהמון סיבות: סיבות גנטיות, תזונה לא נכונה, גיל, לחץ… התוצאה של סטרס היא שחיקה נפשית. זה ממש משנה את המורפולוגיה, זה גורם לראש של תא הזרע להיות יותר גדול".

ואם מסתובבים עם טלפון בכיס?

"כל מה שיכול לגרום לחימום האזור יכול להשפיע, כי תאי הזרע רגישים לחום. אבל תראה, הקטע אצל גברים, בניגוד לנשים, זה שהכול יכול להיות הפיך. זאת אומרת אם גבר נמצא בתקופה מאוד לחוצה וזה משפיע על איכות הזרע שלו, או לוקח תרופה שיכולה להשפיע, ברגע שהוא יפסיק, כבר נראה איזושהי הישנות חזרה. מחזור זרע הוא כשלושה חודשים. פשוט צריך להפסיק ולחכות מחזור או שני מחזורי זרע. אם אתה חולה ויש לך חום זה יכול להשפיע חצי שנה קדימה. אחרי זה תהיה החלמה".

ומה לגבי פתרונות אלטרנטיביים, כמו כמוסות אסאי?

"יש המון דברים. בעיקרון, הספרות המקצועית ממליצה על ויטמינים ונוגדי-חמצון. זה בגלל שבדגימה יש כל מיני תאים, יש לא רק תאי זרע. כי זה מגיע מכל מיני בלוטות ומכיל גם תאי דם לבנים, ומפריש כל מיני חומרים שיכולים להשפיע".

מה ההישג הכי גדול שלך בעבודה?

"יש לי המון ילדים. אז זה אחד הסיפוקים הכי גדולים – לעזור לאנשים".

את קוראת להם ילדים שלך…

"אני מרגישה שהם ילדים שלי, כשמטופלת מגיעה לילד שני או שולחת לי תמונה של הילדים שלה. זה זוג שאתה רואה שהתאמתי את התורם והילדים יצאו נורא דומים לבעל. ובמשפחה אפילו לא יודעים שזה זרע של תורם! זה הישג אישי שלי. כיף לי לראות ולשמוע שמטופלות בארץ ממשיכות להתקשר אליי לחו"ל. אין סיפוק יותר גדול מזה".

לך יש ילדים?

"עדיין לא…".

איפה את אוכלת צהריים?

"יש לנו את הבורו מרקט פה ממול, אבל זה מתכון לפשיטת רגל (צוחקת). אנחנו אוכלים בדרך כלל ביחד בחדר אוכל למעלה ושוטפים ידיים לפני!".

בתור ישראלית, זה היה יתרון או חסרון להתקבל לעבודה ובכלל במהלך העבודה?

"לי באופן אישי זה עזר. אני מרגישה שבתור ישראלים יש לנו את 'גן החדשנות'. ואפילו זה שאנחנו טיפה משתמשים בחוצפה הישראלית. הבריטים מאוד שונים מהישראלים. כל שינוי לוקח המון זמן להטמיע. עם החדשנות והחוצפה אתה יכול ללכת בין הטיפות וכן לגרום להם ליישם דברים חדשים. זה עזר לי כי חיברתי אותם ל'אסותא' עם קשרי העבר שלי. זה בעצם הבנק הראשון הגדול שאנחנו מייצאים אליו. וגם להטמיע חידושים בתוך העבודה. למשל, זה שהם חשבו שאני אנהל רק את המעבדה. שכנעתי אותם בתור ביולוגית עם דוקטורט וניסיון שעדיף שמנהל המעבדה ינהל גם את הגיוס באותו פורמט שעבדתי בישראל. אבל צריך להשתמש במערכת. לא לדחוף חזק מדי. לזרוע את הזרע ולתת לעניינים לזרום".

אוהב את עולם הדימויים שלך… יש לך איזשהו טיפ איך להתקבל לעבודה ובכלל להצליח?

"פשוט לאהוב את מה שאתה עושה. כי אם לא אוהב, אז אין לך את המוטיבציה לגדול ולצמוח. לא לעצור. גם אם מקבלים 'לא', אז מה? כנראה שזה לא נועד להיות או שזה לא התזמון הנכון, כי 'טיימינג איז אוורית'ינג'. גם בתאי זרע וגם בחיים (צוחקת). פשוט להמשיך, ליזום, ליישם, להתקדם ולהציב מטרות ולתקוף אותן".

ראיון עבודה בלונדון…

שם: גילי בנד.

גיל: 40.

מצב משפחתי: רווקה.

שכונת מגורים: ווסט המפסטד.

כמה זמן בלונדון: שנה ותשעה חודשים.

הכי מתגעגעת בישראל ל: אחיינים שלי (בני שנה וחצי ושלוש).

המקום האהוב עליי בלונדון: הרבה מקומות. לונדון ברידג' הוא אזור מדהים בעיניי. המפטד הית' נהדר. אני מרגישה שאני חיה בסיפור פה. אני הולכת ברחובות ומאוד נהנית. קרנבי סטריט זה אחד הרחובות היפים בעיניי.

אני אוהבת את לונדון כי: היא עיר מדהימה. יש לה המון אפשרויות להציע. פארקים מדהימים. זו עיר ענקית, כל פעם אני נמצאת באזור אחר ומגלה שעדיין לא גיליתי את האזורים שאני כן מכירה. השלג היה מדהים. איפה חווינו את זה בארץ? אני אוהבת את החורף פה.

אני לא אוהבת בלונדון: את ה-Rush hour, להידחף עם אנשים בטיוב. שונאת להיתקע ברכבת שעה. כשיש בעיה בתחבורה זה קשה.

האוכל האהוב עליי: אסייתי.

איפה כדאי לאכול אותו: יש את יאווצ'ה, האקאסאן, רוקה…

משהו מעניין שעשיתי לאחרונה: טיפסתי על הכיפה של ה-O2. והייתי במשחק שבו טוטנהאם ניצחו את ריאל מדריד!

אתם ישראלים בלונדון וגם לכם יש עבודה מרתקת או סיפור חיים מעניין או מכירים מישהו כזה? כתבו לנו ותוכלו להשתתף בטור.