שלום, חבר

ביום שני האחרון, ה- 18 לינואר, צוין בארה"ב וברחבי העולם 'יום מרתין לותר קינג', שהוא אחד משלושה ימי חג פדרליים המוקדשים לדמות היסטורית יחידה (השניים האחרים הם יום קולומבוס ויום הולדתו של וושינגטון). המועד נחגג ביום שני השלישי בחודש ינואר, בסמוך ליום הולדתו של קינג (15 בינואר), המנהיג והדובר הראשי של התנועה לשוויון האזרח שפעלה למיגור האפליה הגזעית שהייתה, הלכה למעשה, מעין משטר דמוי אפרטהייד במדינות הדרום של ארצות הברית והתקיימה עד סוף שנות הששים. קינג נרצח ב 1968 ומיד לאחר הרצחו החלה המערכה להנצחתו בחג פדרלי ייחודי. אמנם היה זה הנשיא רונלד רייגן שחתם עוד ב 1983 על צו נשיאותי שהכיר ביום חג זה אבל הפעם הראשונה שהוא נחוג בכל מדינות ארצות הברית הייתה רק בשנת 2000.

לכבוד המועד, ולאות הזדהות עם המאבק השחור החדש שסחף את העולם כולו בעקבות הריגתו הברוטאלית של ג'ורג' פלויד בידי שוטרים אמריקאים והמחאה של תנועת Black Lives Matter, הפיק 'הקברט היהודי בלונדון' וידאו קליפ עם עיבוד חדש, ב 22 שפות שונות, לשיר "יש לך חבר" של הזמרת היהודיה-אמריקאית קרול קינג.

"הקברט היהודי בלונדון" הוא קבוצת תיאטרון עצמאית שפועלת מאז 2016 ובוחנת ביצירותיה את היהדות המודרנית. הקבוצה נוסדה בידי שחר שמאי, 33, ודוד ג'מאל, 29, במטרה להביא לבמה פנים שונים של ההוויה והמסורת היהודיות, בין היתר באמצעות מוזיקה וסאטירה, וכן לעודד שיח משותף בין אמניות ואמנים בני כל הדתות. המופע "Cafe Names Desire" שהעלתה הקבוצה ב-2018 עסק בסוגיות של קבלת האחר, דת וזהות להט"בית. הוא הועלה בלונדון, בתל אביב ובירושלים וזכה לתשבחות המבקרים והקהל. את ההפקה החדשה עשו בשיתוף עם "המועצה היהודית לשוויון גזעי" (JCORE), המקיימת זה 45 שנה פעילות ענפה לקידום ערכי השוויון ולמען יחס צודק לפליטים ומבקשי מקלט, הן בקרב הקהילה היהודית בבריטניה והן מחוצה לה.

ביום שבו עלה הוידאו לרשת תפסתי אותם לשיחה קצרה.

שחר שמאי, המנהל האמנותי של הקברט

אמנם כתבנו פה על הקברט היהודי בלונדון מספר פעמים בעבר אבל ספרו לי קצת על הרקע והפעילות שלכם?

"'הקברט היהודי בלונדון' הוא קבוצת תיאטרון-מוסיקלי עצמאית שפועלת מאז 2016 ובוחנת ביצירותיה את היהדות המודרנית. הקבוצה נוסדה בידי שחר שמאי ודוד ג'מאל, במטרה להביא לבמה פנים שונים של ההוויה והמסורת היהודיות, בין היתר באמצעות מוזיקה וסאטירה, וכן לעודד שיח משותף בין אמניות ואמנים בני כל הדתות. המופע "Cafe Names Desire" שהעלתה הקבוצה ב-2018 עסק בסוגיות של קבלת האחר, דת וזהות להט"בית. הוא הועלה בלונדון, בתל אביב ובירושלים וזכה לתשבחות המבקרים והקהל. בנוסף, במסגרת הקבוצה ובהובלתה של אשלי רכוב, הקמנו חממת יוצרים מעולם הבמה אשר נפגשים אחת לשבועיים וחולקים האחד עם השני את יצירותיהם בנקודות שונות בתהליכי היצירה ומעודדים שיח יצירתי פורה".

ספרו לי יותר על המועצה היהודית לשוויון גזעים ואיך נוצר ביניכם הקשר?

""המועצה היהודית לשוויון בין גזעים" (JCORE) מקיימת זה כ-45 שנה פעילות ענפה לקידום ערכי השוויון ולמען יחס צודק לפליטים ומבקשי מקלט, הן בקרב הקהילה היהודית בבריטניה והן מחוצה לה. היא עמלה על חיבור הקהילה היהודית לפעולה חברתית רחבה, ברוח האקטיביזם היהודי החברתי בדורות האחרונים.

באביב שעבר, לאחר הרצח של ג׳ורג׳ פלויד בארה״ב, חברי הקברט דוד ג׳מאל ואשלי רכוב צפו בפאנל  שארגנו JW3 בשיתוף עם JCORE, על נקודות המפגש בין הקהילה היהודית לבין הקהילה השחורה. בפאנל הרחיבו ודיברו על הכוח הטמון בשילוב בין המאבק נגד גזענות כלפי שחורים ורקעים אתניים נוספים והמאבק שלנו באנטישמיות, וכך נחשפנו לעבודה הברוכה של הארגון".

איך נולד הרעיון לעיבוד השיר הזה והעלתו לרשת ביום מרטין לותר קינג?

שחר: "בתור יהודים באנגליה, אנחנו חיים עם חוויות שנעות בין תחושה שלא לגמרי מבינים אותנו כיהודים, לבין גילויי אנטישמיות של ממש. בימים שלפני הקורונה עסקנו ביצירת מופע חדש שעוסק בייצוג לא הולם של יהודים בתרבות הבריטית בפרט והאנגלוסקסית בכלל במטרה לעמת את הציבור הבריטי עם הדעות הקדומות שלו לגבי יהודים ויהודיות. כששמענו על המקרה הנורא של ג'ורג' פלויד, הרגשנו הזדהות והיה חשוב לנו למצוא דרך אמנותית להביע את תמיכתנו, ובצל הקורונה והבידוד הכללי, לשלוח מסר של קרבה, אהבה וחברות.

דוד: "אמנם אנחנו לא מכירים על בשרנו את החוויה השחורה, ואנחנו לא יודעים איך זה הרגיש לאנשים שחורים כשהנושא חזר לשיח בצורה כל כך ברוטאלית, אבל אנחנו כן יכולים להיות חברים. להקשיב, לנסות לתמוך, ובעיקר, לקרוא לפעולה בלי לנסות לנכס את הנרטיב."

שחר: "הבחירה בשיר ״You've Got a Friend״ מאת קרול קינג היתה טבעית. מלבד העובדה שמדובר בשיר נפלא ומרגש, שמילותיו תפורות למסר שרצינו להעביר, קינג היא יוצרת יהודיה מצליחה שבתחילת דרכה הרבתה לכתוב שירים עבור זמרות שחורות כמו השיפונז (The Shiffons) וארית׳ה פרנקלין."

דוד: "בחרנו להעלות את הוידאו לרשת ביום מרטין לותר קינג ג'וניור בכדי להנציח ולשאוב השראה ממורשתו ובפרט מקריאתו לאקטיביזם לא אלים. התנועה לשוויון האזרח בארה״ב סימלה ניצחון ענק על גזענות והצלחותיה מהדהדים לאורך ההיסטוריה של המאה העשרים גם על פני מאבקים גדולים אחרים לשוויון, כולל המהפכה הפמיניסטית ומאבקה של הקהילה הגאה. בכל המאבקים הגדולים הללו לשוויון הייתה נוכחות יהודית שהביעה סולידריות. זהו חלק מההיסטוריה היהודית שלנו שלעיתים קרובות נדחק לשוליים בשנים האחרונות. אנחנו רצינו לא רק להמשיך את דרכו של קינג ג'וניור, אלא גם את לכבד את מורשתם וזכרם של מנהיגים ומנהיגות רוחניים ואקטיביסטים ואקטיביסטיות יהודיים כגון הרב אברהם יהושע השל, רות ביידר גינסבורג, הארווי מילק ואחרים."

חבר מביא חבר

האם בתור המנהלים האמנותיים של הפרויקט, אתם אלו שמצאו ו״אספו״ את כל הזמרים השונים ששרים בשפות שונות?

שחר: "הפעילות שאנחנו עושים בקברט היא מאוד קולקטיבית, וכל אחד תורם כפי יכולתו מזמנו ומרצו להצלחת ההפקה שעליה אנחנו עובדים. גם במקרה זה שילבנו כוחות בגיוס הזמרים הנפלאים. תעשיית מחזות הזמר בלונדון מושכת אליה אנשים מכל העולם, ובתור יוצרים פעילים בתחום נחשפנו לאנשים מתרבויות שונות, שדוברים שפות שונות.

בקליפ משתתפים אנשים שעבדנו איתם בעבר במסגרת הקברט או מחוצה לה, חברים לכיתה שלי ושל דוד בלימודינו הגבוהים בתחום מחזות הזמר, זמרים וזמרות ישראלים הדוברים שפות נוספות מלבד עברית כשפת אם, וכן תלמידים שלי לפיתוח קול הלומדים במוסדות שונים בלונדון."

איך זה עובד בפועל? הקלטתם בנפרד ומישהו ערך את הוידיאו וכו?

שחר: "ההפקה הייתה מורכבת, וכללה שלבים רבים. אחרי הבחירה בשיר וההחלטה על קונספט התרגום לשפות שונות שלב ראשון היה לגייס אמנים לפרויקט. חשוב לציין שכל השותפים לפרויקט עשו הכל בהתנדבות מוחלטת, מתוך תחושת שליחות והזדהות עם הרעיון שמאחורי היוזמה.

הראשונה להצטרף היתה המנהלת המוסיקלית של הפרויקט – הגברת אינגה דיוויס רוטר, שנענתה בחיוב ובשמחה ומשם המשכנו לגייס את הזמרים. התהליך היה מורכב ונמשך זמן רב, כיוון שהתעקשנו למצוא אמנים שבאמת מגיעים מהתרבות אותה הם מייצגים בקליפ.

שלב שני היה לכתוב את העיבוד, לחלק את השיר בין הזמרים, ולשלוח לזמרים את החלקים שלהם על מנת שיוכלו לתרגם אותם. ואנחנו היינו צריכים ולודא שניתן לשיר את התרגום על המוסיקה בצורה מיטבית.

השלב השלישי היה ליצור סדר הקלטה מסוים שייצר את הבסיס לקטעים המשותפים בשיר, ולשלוח לכולם את העיבוד בפסנתר, יחד עם הוראות מפורטות לגבי אופן הצילום וההקלטה – על מנת שיהיה באיכות הכי סבירה שניתן במסגרת היכולות הביתיות של כולם. כל אחד בביתו שלו, במדינות שונות ברחבי העולם ועם תנאים שונים – מאפשרים יותר או פחות. לזה צירפנו וידאו הדרכה בו דיפה שאסטרי, המבצעת בשפת הסימנים הבריטית בשיר – מלמדת איך לסמן את המילים You've Got a Friend.

משם עברנו לשלב הרביעי ובו, יחד עם סטפנוס קונסטנטינוס שגם שר בוידאו, ערכתי את כל ההקלטות לטראק אחד ששילב בין כל הזמרים וניסה לייצר אחידות בסאונד בין הזמרים. אתגר כשלעצמו – כיוון שכל אחד הקליט בתנאים אקוסטיים שונים לחלוטין.

ולבסוף, כשזה היה מוכן התחיל השלב החמישי והאחרון – תהליך עריכת הוידאו שאליו נרתם במסירות מדהימה בחור ישראלי צעיר ומקסים בשם אהרון בנפשי, שפועל כזמר, יוצר ומפיק של תיאטרון ומחזות זמר בארץ."

שאלה לסיום

גם אני לוקח השראה גדולה מאותם מנהיגים ואקטיביסטים יהודים שהיו פעילים בתנועה לשוויון האזרח בארה״ב של ימי מרטין לותר קינג והמאבק השחור. וגם אני הזדעזעתי כמובן מההריגה הברוטאלית של ג'ורג' פלוידובכל זאת אני מוכרח להגיד שמשהו נורא כאב לי כשדמויות שונות בקהילה השחורה, הן פה בבריטניה והן בארה״ב, התבטאו באופן אנטישמי מובהק בעקבות הפרשה. זה לא חורה לכם קצת ?

דוד: "לצערנו ישנה אנטישמיות בכל מקום. אנטישמיות היא אחת מביטויי השנאה העתיקים בעולם והיא חוצה מגזרים ואוכלוסיות רבות. רק לפני שבועיים ראינו בארה״ב ביטויים דוחים של אנטישמיות מצד הרבה מהמפגינים האלימים בוושינגטון, שלבשו וחגגו לא רק מפגנים דוחים של אנטישמיות כמו קפוצ׳ון שלועג לאושוויץ, אלא גם מפגנים דוחים של גזענות נגד שחורים כמו דגל הקרב של מדינות הדרום במלחמת האזרחים האמריקנית – דגל שהפך מאז לסמל מובהק של קמפיינים להפרדה גזעית ואידיאולוגיות של עליונות לבנה. חשוב מאוד לזכור ולהפנים שיש הרבה מן המשותף בין השנאה והאלימות שמופנות כלפי יהודים ושחורים.

יחד עם זאת, כמובן שאנחנו גם רואים התבטאויות אנטישמיות מהקהילה השחורה, וכן, זה כואב מאוד. אני חושב שזה כואב יותר כשאנחנו רואים אנטישמיות של אנשים מקהילות שחוות אפליה משל עצמן כי זה יוצר אצלנו דיסוננס קוגניטיבי. אנחנו מצפים ליותר. דווקא אנשים שחווים שנאת חינם מדי יום ביומו צריכים להבין ולהזדהות עם המאבק שלנו נגד שנאת חינם. אבל באותו זמן, הרבה מאיתנו חוטאים באותו דבר. בפאנל של JW3 ו-JCORE בו צפינו שתיים מהדוברות היו נשים יהודיות שחורות, ששיתפו הן חוויות של אפליה בקהילה השחורה על היותן יהודיות והן חוויות של אפליה בקהילה היהודית על היותן שחורות. אני חושב שהמשימה שלנו היא להתבטא נגד גזענות ונגד אנטישמיות בכל פעם שאנחנו רואים או חווים אותן, ולא רק כשזה מתאים לנרטיב כזה או אחר."

שחר: "פרשת ג'ורג' פלויד והמחאה שבאה בעקבותיה פתחו דלת לסטודנטים למשחק ולמחזות זמר לספר על חוויות גזענות קשות שחוו בתוך כותלי בתי הספר למשחק השונים בלונדון וברחבי הממלכה. באקדמיה שבה אני מלמד, Urdang Academy, ובמוסדות רבים נוספים הוקמו אגודות מיוחדת לסטודנטים שמטרתן להעלות מודעות לעוולות שחווים הסטודנטים. המסר אותו הם נושאים על דגלם הוא מסר פשוט "חיי אדם שחור חשובים". אסור לנו לתת להתבטאויות מצערות של בודדים להסיט את הדיון ממה שחשוב באמת, וזה הוא המסר. בתור מורה ואיש חינוך אני חושב מחובתינו להראות שאנחנו עומדים מאחורי המסר הזה במאה אחוז. במסגרת הקליפ אנחנו חוגגים ריבוי תרבויות, וזמרים ממוצאים אתניים שונים ומגוונים עומדים מאחורי המסר הזה ביחד. וכך, אני מקווה, נדע לעמוד בסולידריות במאבק נגד כל גילוי גזענות המופנה כלפי קבוצה אחרת."

הוידאו יהיה זמין לצפייה גם בערוצי המדיה השונים שלנו:

בפייסבור ובטוויטר – JEWishCABARET

באינסטגרם –  thejewishcabaret