המושג “יין מתוק” שולח אותי היישר אל מחוזות יין הקידוש המתוק והדל המוכר יותר בשם הפחות סקסי “יין פטישים”, כינוי גנאי צבאי שדבק בו בעקבות השפעתו המתבטאת בכאבי ראש חוזרים. אני מאמינה שכמוני, עוד ישראלים רבים נמנעים מצריכת יין מתוק בדיוק מסיבה זו. גם בעולם הגדול כוכבו של היין המתוק נמצא כבר שנים ארוכות בדעיכה מתמדת ויצרני יין באזורי גידול מסורתיים כמו הונגריה (טוקאיי) וצרפת (סוטרן) מחפשים אחר סגנונות יין אחרים, יבשים ופופלרים יותר.
ה Big No שלי הפך ל Big Yes לאחר שנחשפתי כאן בלונדון לעולם מגוון של יינות מתוקים מכל הסוגים ומכל המינים, כאלה המופקים מענבים אדומים או לבנים; בעלי אחוז אלכוהול גבוה או נמוך; כאלה שהזכירו בטעם ואיכותם את יין הפטישים הידוע לשמצה וכאלה הראויים להקרא “נקטר האלים”, טהורים ונשגבים. למרות הירידה בביקוש, אפשר למצוא בסופר המקומי יין מתוק כמעט מכל מקום בעולם ובמסעדות הטובות נהוג לחתום ארוחה טובה בכוס יין קינוח איכותי.
פורטוגל, פורטו, פורט
הבריטים ידועים בחיבתם ליינות מתוקים בכלל ופורט, יין מתוק ומחוזק מצפון פורטוגל, אהוב עליהם בפרט. הם מילאו תפקיד היסטורי משמעותי בהפיכת אזור עמק הדורו לאזור יין משגשג ואת יינות הפורט לידועים ופופולרים כבר מסוף המאה ה-17, אז יחסי הסחר עם צרפת התדרדרו לשפל והאנגלים נדרשו למצוא אלטרנטיבה לברנדי צרפתי (קוניאק וארמניאק) וליינות בורדו האהובים. קרבתה של פורטוגל, מיסוי נמוך ואיכות יינותיה הפכו את הפורט לתחליף הולם לאלכוהול הצרפתי ובמהרה הפכו ללהיט התקופה. בל נשכח שהבריטים אינם רק צרכני יין מנומסים, הם גם היו אז אימפריאליסטים בעלי שאיפות השתלטות מרחיקות לכת וחברות יצוא והפצה בריטיות גדולות התמקמו בעיר הנמל פורטו והשתלטו על עיסקי הפורט. עד היום נוכחותם של עסקים בריטים בעמק הדורו ובפורטו משמעותית ואנגליה, כאשר לונדון במרכזה, עודנה נותרה צרכנית הפורט הגדולה בעולם.
כחלק מעליה במעמדה של פורטוגל כמדינת יין רצינית בשנים האחרונות אפשר למצוא בעיר כמעט כל יין המיוצר בפורטוגל וזו הזדמנות פז לנסות גם סוגים שונים של פורט. כמה נפלאה היא ההרגשה להיכנס לבר יין קטן, חדש ומרגש. ככה חשתי כאשר נכנסתי לראשונה לבר היין OPS Wines , בר יין שהוא גם חנות, עמוס (אבל לא מדי) בבקבוקי יין מיובאים כולם מפורטוגל ושמחתי במיוחד למצוא שם רשימה מכובדת של יינות פורט מיקבים קטנים ולא מוכרים. הברמן שהוא גם המלצר הציע בנדיבותו שאטעם קצת יין לפני שאבחר את האחד ולאחר מכן סיפר בסבלנות כל פרט לגבי היקב והיין שממנו נהנתי. הבר/חנות יין ממוקם קרוב לשוק מלטבי האהוב ומומלץ להגיע עם ראש פתוח ולטעום כמה שיותר יינות. אני אהבתי במיוחד פורט מיקב Sequeira שנת בציר 2013. עדיין צעיר עם טעמי פירות אדומים חזקים. לאט לכם עם היין הזה, יש בו 20% אלכוהול שכמעט ואינם מורגשים מרוב עושר הפרי.
OPS Wines – Unit 108 Druid Streer SE1 2HH
דומה אבל שונה
אוסטרליה, יבשת רחוקה שלעיתים נדמית גם קצת מוזרה, היא יצרנית היסטורית של יין מתוק. תנאי אקלים חמים, מעט משקעים ואנשים שאוהבים אלכולהול הביאו את יצור יינות הקינוח המחוזקים למרכז הבמה בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה- 20, אז עוד היה אפשר לקרוא ליין “פורט” למרות שאינו יוצר בעמק הדורו שבפורטוגל.
בדומה לחבל שמפיין בצרפת הוכרז עמק הדורו כאזור מוגן והשם “פורט” יכול להינתן אך ורק ליינות המיוצרים באזור ועונים על תקנות מחמירות. כל יין אחר שאינו מגיע מעמק הדורו אינו יכול להקרא “פורט”. לאחר מאבקים משפטיים נאלצו היקבים האוסטרלים להשתמש במונח “יין בסגנון פורט” מה שמאפשר לצרכן להבין כי זהו יין זהה בסגנונו לפורט הידוע אך מקורו אינו מעמק הדורו.
כל שנה מארגנת ממשלת אוסטרליה טעימת יין גדולה בלונדון בה מציגים מיטב יקבי אוסטרליה את יינותיהם לקהל אוהבי היין בעיר. זהו ארוע גדול ומושקע ותמיד מסקרן לדבר עם יצרנים אוסטרלים ולטעום יינות מפתיעים. ארוע היין האחרון התקיים בסוף ינואר בצל שרפות הענק שהכו שוב את היבשת ובפרט אזורי יין גדולים בדרום. הקורונה אימה כבר להתפרץ והאוירה באולם הארועים הייתה קשה. אם זאת, ולמרות הכל, ההצגה הרי חייבת להמשך ואכן טעמתי המון יינות מצויינים אבל אחד, מפתיע במיוחד, עמד מעל כולם. היה זה יין בסגנון טאוני פורט מיקב Penfolds שהוא אחד היקבים המפורסמים באוסטרליה ושמו Grandfather. מדובר בערבוב של זנים שונים מדרום אוסטרליה שהתיישנו במשך כ-20 שנה בממוצע. ריחות וטעמי צימוקים ועוגת פירות, לצד ליקוריץ ואגוזים, מאפיינים את היין והדבר שהכי בלט בו הייתה סיומת ארוכה במיוחד. כשאני נזכרת ברגע בו טעמתי את “סבא” אני עדיין יכולה לטעום בפי את אותה הרמוניית טעמים ומתיקות.
ריקבון אציל
אזור היין סוטרן שבדרום בורדו, צרפת, הוא ללא ספק מקור יין הקינוח הטוב בעולם. ערפל המחסה את הכרמים ומתפוגג בשעות הצהריים מאפשר את התפתחותה של פיטרית הבוטריטיס הגורמת לריקבון אשר בזכותו מאבדים הענבים הבשלים נוזלים כך שהסוכר והחומציות הטבעיים בהם מגיעי לריכוז גבוהה במיוחד.
היבולים מאוד נמוכים ותהליך עשיית היין גם הוא מורכב, לכן מעט מאוד יין מיוצר ובדרך כלל נמכר בבקבוקים קטנים של 375 מ”ל ובמחירים גבוהים. יינות סוטרן מופקים אך ורק מענבים לבנים מזן סובניון בלאן, סמיון ומוסקדל. צבעם זהוב וטעמם הוא אושר צרוף של משמש, אפרסק, דבש ולעיתים ניחוחות מעושנים.
Lieutenant De Sigalas 2010 הוא היין השני (יותר זול ונחשב פחות איכותי מהיין הראשון) של Chateau Sigalas Rabaud ובהחלט נותן טעימה טובה למי שאינו מכיר את יינות הקינוח מסוטרן מפני שיש בו שילוב של איכות גבוהה במחיר סביר. היין מלא בארומות של משמש, אפרסק ותפוז, לצד דבש ווניל. מתיקות נעימה מאוזנת על ידי חומציות גבוהה, שמנוניות וסמיכות המוסיפות לו עושר וסיומת ארוכה. בקבוק קטן עולה בערך 15 ליש”ט. מומלץ בחום.
