מה זאת אהבה
הסגר בבריטניה רק הולך ומתהדק ואין הרבה מה לעשות כרגע. אז איך בכל זאת נחגוג את יום ולנטיין, חג האהבה, הבא עלינו לטובה? מספר רעיונות לדברים שינעימו לכם את הזמן
בראשון הקרוב יציין העולם הנוצרי (ובכלל) את יום ולנטיין הקדוש (הנקרא בלעז ולנטיין דיי), חג האהבה. אבל מה נשתנה הולנטיין הזה מכל הלילות? שבכל הולנטיין דייז הקודמים יכולנו לקחת את בן/בת הזוג להקרנה מיוחדת של הקלאסיקה הרומנטית "קזבלנקה" בקולנוע השכונתי ואז לארוחה במסעדת מישלן או לפחות בפאלומר; הפיינשמקרים שבינינו היו מבלים לילה בסוויטה בבית מלון יוקרתי במרכז העיר, עם גבינות ושמפניה. מרחיקי לכת בכלל היו טסים לסופש באיים הבאלריים או הקאריביים.
אלא מאי, השנה אנחנו נציין את יום ולנטיין בסימן קורונה. סגר כללי, שערי הברים והמסעדות נשארים סגורים ועל נסיעות לחו"ל בכלל אין מה לדבר.
אז איך בכל זאת נהפוך את היום הזה לדבר מה מיוחד ולא סתם עוד יום של חול? על שפים ישראלים שאפשר להזמין מהם אוכל הביתה כבר סיפרנו לכם אבל ישנם גם כמה וכמה דברים נחמדים, תרבותיים, שעדיין אפשר לעשות בבית ומחוצה לו.
פרט מחלון הראווה בפורטנם אנד מייסון
טיול רומנטי
מן המפורסמות שלונדון מלאה פארקים וגנים, תעלות מים רחבות, שמורות טבע של ממש ושאר שכיות חמדה. תלוי כמובן באיזה איזור של העיר אתם גרים אבל סביר להניח שאיפשהו לא רחוק מהבית שלכם מצאתם כבר פינה יפה כזו או אחרת, אם בהמפסטד הית, בריג'נס פארק, ויקטוריה פארק או סתם טיול בברודוויי מרקט.
מי שחשקה נפשם בהרפתקה קצת שונה (וגרים לא רחוק מדי מהאזור), יכולים לטייל למרכז העיר. יש משהו משובב נפש ויוצא דופן לראות את סימטאות הסוהו או את רחוב ריג'נט וכיכרות טרפלגר ופיקדלי שוממים מאדם כאילו כל השנה יום כיפור.
מחלון הראווה של פורטנם אנד מייסון
מי שהצליח להגיע לאזור הסוהו והפיקדלי ולפני שנכנסים לפארק סיינט ג'יימס, כדאי לללכת ולראות את חלונות הראווה של פורטנם אנד מייסון (Fortnum & Mason), כלבו היוקרה שקיים משנת 1707 ושבין לקוחותיו כלולים גם בני משפחת המלוכה. אחרי הצפייה ביצירות המעטרות את חלונות הראווה של החנות אפשר להיכנס פנימה ולקנות קופסת פרלינים במחיר מופקע. מה יכול להיות יותר רומנטי מזה?
סרט רומנטי
אם כבר חזרתם מהטיול שלכם והזמנתם הביתה טייק אויי ממסעדת שף ישראלי כזה או אחר אז הגיע הזמן לראות סרט. ישנן לא מעט קלאסיקות רומנטיות ששווה תמיד לחזור אליהן, תלוי מה מצב הרוח שלכם.
אם בקומדיה קלילה עסקינן הרי "נוטינג היל" בכיכובם של ג'וליה רוברטס ויו גרנט הוא האסקפיזם האולטימטיבי בימים טרופים אלה והוא זמין בנטפליקס. אם אתם במצב רוח מעט יותר מתוחכם אפשר לחזור אל "כשהארי פגש את סאלי" או אל אחד הסרטים הגדולים של וודי אלן כמו "מנהטן" או "הרומן שלי עם אנני" (גם הסרט האחרון של אלן, "יום גשום בניו יורק" לא רע בכלל ויעשה את העבודה. למי שעוד לא ראה). כולם זמינים באמאזון פריים.
למי שיש מעט יותר זמן ואורך רוח, מומלץ לחזור אל אחת הקלאסיקות הגדולות של הקולנוע כמו "דוקטור ז'יוואגו" שיושב טוב עם השלג והקור בחוץ או "חלף עם הרוח" וכל קלאסיקת טכניקולור אחרת.
סדרה רומנטית
למי שאין עכשיו שלוש ארבע שעות להקדיש ל"חלף עם הרוח" או לסרט של דאגלס סירק, שווה פשוט לבדוק פרק בגילטי פלז'ר הקולקטיבי "אמילי בפריז", ו/או להתחיל לצפות ב"גברת מייזל המופלאה" במקרה ופספסתם בשעת אמת.
בשני המקרים לא מדובר ביצירות מופת בלשון המעטה אבל הסגנון, העיצוב והתלבושות עם שילוב של הומור טפשי וסטיגמות חסרות בושה על צרפתים ויהודים ניו-יורקים, הופכים את הסדרות האלו לתענוג צרוף שמתאים במיוחד לאווירת היום.
מי שנמצא במצב רוח קצת יותר לוקאלי ורוצה להשאר בקטע בריטי תמיד אפשר לראות עוד פרק של "ברידג'רטון".
מוזיקה רומנטית
מה הופך מוזיקה כזו או אחרת לדבר מה רומנטי? קשה לומר בודאות ואולי הכל בעיני המתבונן (או המאזין במקרה הזה) אבל רוב האנשים ברי הדעת יסכימו שג'אז מסוים (צ'ט בייקר, בילי הולידיי או אפילו וינטון מרסלס העכשווי) יכול להיות ממש ממש רומנטי.
מי שאוהב ג'אז וחושב שהוא מתאים לולנטיין דיי צריך לבדוק את האלבום החדש של הפסנתרן היהודי-אמריקאי אמט כהן שכמו מחזיר את המאזין לעבר החמקמק של אמריקה של תחילת המאה שעברה.
ומי שאין לו כוח לג'אז יכול פשוט לשים תקליט של סרג' גינזבורג ולהרגע.
פרט מתוך עטיפת המהדורה האנגלית של "מאוהב"
ספר רומנטי
לקרוא ספר ביחד עם בן/בת הזוג זו פעולה קצת יותר מורכבת מכל מה שהזכרנו לעיל אלא אם כן אתם חובבי שירה. אבל, בהחלט שווה לחשוב על ספר כמתנה.
פרט לאמאזון וארגוני רשע אחרים, חנויות ספרים רבות פועלות כרגע במתכונת של קליק אנד קולקט וישנם לא מעט סיפורי אהבה מרגשים שאפשר להמליץ עליהם אבל אנחנו נמתקד ב"מאוהב" של הסופר הבריטי-יהודי אלפרד הייז. "מאוהב", כמו ספריו האחרים של הסופר המסתורי הזה, לא זכה להצלחה עם פרסומו מתישהו באמצע שנות החמשים של המאה העשרים ונעלם בתהום הנשייה.
בדרך מקרה, למעלה מחמישים שנה אחרי פרסומו המקורי, הספר התגלה מחדש במרתפי ההוצאה לאור שלו ונעשה ללהיט ענק ובינלאומי בין לילה.
מדובר בנובלה יפה ומאופקת המוספרת כמונולוג בבר אפוף עשן סיגריות מפי גבר בודד, מאוהב ללא תקנה. מנקודה מסוימת המונולוג והספר כולו הולכים ונעשים יותר ויותר אינטנסיבים. הספר תורגם יפה לעברית אבל מי שידו אינה משגת שווה לנסות ולקרוא בשפת המקור. או שזה כבר יותר מדי לבקש בולנטיין דיי?
