ישראלים רבים בחרו לגור או נמצאים בשליחות בחול, אך ילדיהם החליטו לחזור לארץ ולשרת בצבא. ישנם גם צעירים יהודיים במקומות שונים בעולם שמתעורר בהם רגש עז לתרום את חלקם למאמץ הקרבי בישראל. בנוסף משרתים בצבא גם עולים מחבר העמים שמשפחתם נשארה בחול. הם, כמו גם חיילים מקומיים – שמסיבות שונות נותרו ללא משפחה קרובה – נקראים חיילים בודדים.
לא היה לי איפה לישון, אז נאלצתי לגור על עץ במשך שלושה חודשים. כך סיפר חייל בודד, כשחשף בבית הדין הצבאי את סיפורו המזעזע. החייל עלה מחבר העמים בלי הורים וללא שום תמיכה, באמצעות אחד הפרוייקטים של הסוכנות. הוא גויס לצהל, הוכר כחייל בודד והתגורר בבית החייל. הוענק לו סיוע בסך כ-860 שקל בחודש, אך הוא התקשה להסתדר עם סכום זה. למרות זאת הוא המשיך להגיע ליחידה שבה שירת בפיקוד המרכז, ולאט לאט נקלע למצוקה כלכלית קשה. הוא החל לאסוף מזון מהרחובות, ולווה כספים בניסיון לשרוד…
במונית שעושה דרכה ממערכת העיתון לפגישה עם מאיר אוזן (Uzan), אני חושב לעצמי שהנה אני עומד לשמוע על עוד איש עסקים ישראלי מקומי שתורם כספי מצפון לארץ. אבל אחרי דקות ספורות במחציתו אני מגלה סיפור חיים נוגע ללב. אוזן (52), נשוי + 2, מתגורר בהאדלי ווד (בקצה הפיקאדלי ליין). הוא בעל חברת ‘קים’ המייצרת אופנת נשים לרשתות הגדולות בבריטניה, כגון: ‘טסקו’,BHS, ‘ארקדיה גרופ’, ‘ליטלוודס’ ועוד. אוזן הקים ועומד בראש עמותת NURTURE ושמה בישראל – קורת גג, לרווחת החיילים הבודדים בארץ.
מתי הגעת ללונדון?
ללונדון הגעתי בתחילת שנות ה-70 ללא מקצוע וללא כסף. עבדתי במקומות שונים עד שהגעתי לתחום הביגוד ובניתי את עצמי. כיום אני איש עסקים מבוסס. כישראלי וכציוני אני מרגיש צורך עז לתרום למדינה, וזו אחת הסיבות שהקמתי לפני שנה עמותה שמטרתה למצוא פתרונות דיור לחיילים בודדים.
מדוע בחרת להתמקד בחיילים בודדים?
הנושא קשור לסיפור חיי האישי. התייתמתי מהורי בגיל מאוד צעיר; כשהייתי בן ארבע איבדתי את אבי בתאונת דרכים. אחי היה בן שנתיים, ואמי הייתה בחודש הראשון להריונה. יתכן ואבי אף לא ידע שהיא בהריון. במסיבת בר המצווה שלי קיבלה אמי, מרוב התרגשות, שטף דם במוח, ולאחר שבועיים נפטרה. מאז אותו יום התגלגלנו, אחיי ואני, בין מוסדות שונים, והיינו עסוקים בעיקר בהישרדות.
בצבא שירתי ב’גולני’ כחייל קרבי – אבל לא היה לי בית לחזור אליו בחופשות. לא היה לי את הפינוק הבסיסי שחייל מקבל ממשפחתו כשהוא חוזר מהשטח.
אילו דברים היו חסרים ביותר?
הדברים הקטנים: הכיף להגיע הביתה, לזרוק את התיק ולדעת שיש מישהו שיכבס לך את הבגדים. להריח את התבשילים של אימא, לפתוח את המקרר ולמצוא שם את מה שאתה אוהב. להרביץ מקלחת, לשכב על המיטה בחדר שלך ולא לעשות כלום. זה לא היה לי. העמותה בשבילי היא סגירת מעגל.
האם השתנה מאז מצב החייל הבודד בארץ?
לצהל יש כיום יותר כלים לטפל בחיילים בודדים, וגם המודעות לנושא עלתה. אבל לא מספיק לתת לחייל 200 דולר ולהגיד לו שימצא חדר לגור בו, או לחלק תלושים לסופרמרקט ולקוות שלא יהיה רעב. אני מבקר הרבה בארץ ועוקב אחרי כתבות בנושא. כך קראתי למשל על חייל שישן על עץ, על חייל שהתקלח בתחנה המרכזית החדשה בעזרת קומקום, או על חייל שנאלץ לחפש שאריות מזון בפחי זבל. לדעתי המצב החמיר בעקבות האינתיפאדה והעלייה מחבר העמים.
מקרים כאלו דחפו אותך לעשייה?
כל השנים אני תורם למדינה – למדא’, לאגודה למען החייל’ ועוד. תמיד רציתי לעשות מעבר לזה, אבל אני איש עסקים עסוק, וכל יום אמרתי: מחר. לפני למעלה משנה התקשר אלי בן משפחה ואמר: ‘שמע מאיר, אני רוצה להרים תרומה וליישם אחריות ישירה לתוצאותיה’. החלטתי שהגיע הזמן לעשות את המחר היום. סיפרתי לו על מצב החיילים הבודדים בארץ, כמובן דרך הסיפור האישי שלי, והחלטנו ללכת על פרוייקט שיגרום לנו נחת. הוא תרם סכום מאוד מכובד ואני שמתי סכום דומה. העמותה שהקמנו מורכבת משישה חברים מקומיים וכוללת שמונה משפחות בארץ.
מאיפה מתחילים פרוייקט כזה?
נפגשנו עם גופים שונים בארץ שביקשו את הכסף להקמת משהו למען החיילים כמו חדר כושר, חדר משחקים או משהו דומה. אני רציתי יותר. רציתי מסגרת שתדאג לחיילים ולכל צורכיהם: שיכבסו להם, שיכינו להם אוכל, שיתנו להם להרגיש שייכים ושחושבים עליהם. לא סתם בניין שיושכר למגורי חיילים. החלטנו לפנות בעצמנו לקיבוצים ובדקנו מבנים פנויים שאנחנו מוכנים לשפץ ולרהט, והקיבוץ יספק תמורת תשלום שירותים כמו חדר האוכל, בריכה, מכבסה ועוד.
ולאחר חיפושים, נמצא הקיבוץ המתאים?
בקיבוץ המעפיל היו דירות מושכרות לחיילים בודדים עי ‘האגודה למען החייל’. כשהגענו, גילינו מבנה מוזנח בעל שמונה דירות, שאינו ראוי למגורים. שיפצנו אותו ברמה של מלון חמישה כוכבים. לכל חייל יש חדר פרטי מצויד ומאובזר לחלוטין, כולל ספה נפתחת, פינת אוכל ועוד. השקענו גם בפרטים הקטנים. בנוסף, טיפחנו את סביבת הבניין ויצרנו גינה יפה עם פינות ישיבה ומקום לעשות ‘על האש’ בסופי שבוע.
מי דואג לתחזוקת המבנה ולחיילים?
את המבנה מנהלת אם בית בשכר (היחידה שמקבלת שכר בעמותה). היא מסדרת להם הסעות לבילויים או למקומות אחרים, היא דואגת לניקיון החדרים, וטורחת למלא את המקררים בעוגיות, פירות ושתייה. אנחנו מנסים לפנק אותם ככל האפשר, שירגישו את הדאגה.
ואם לחייל יש בת-זוג?
היא יותר ממוזמנת לשהות עמו. החייל יכול לארח כל אחד, כשאנחנו מכסים גם את הוצאות האירוח. הלוואי שלי היה לאן להביא את האחים שלי בזמן ששרתי בצבא.
מהם הקריטריונים לגבי בחירת החיילים לפרוייקט?
יש לנו שני תנאים: שהחייל יהיה קרבי, ושמירה על גיוון אוכלוסיית החיילים. כל חייל עובר ראיון אצל פסיכולוגית לגבי התאמתו לפרוייקט.
כיצד מעורבים חברי העמותה בארץ?
מעורבות המשפחות בארץ מתבטאת בעיקר בדאגה לחיילים. כל סוף שבוע מגיעה לקיבוץ משפחה אחרת ומזמינה חיילים אליה לסוף שבוע. מאחר ואחד מאחיי מתגורר בקרית אונו – כל חברי העמותה משם והכסף מגיע מכאן. לא מזמן סיים אחד החיילים קורס בצהל. לאירוע הסיום הפתיעו אותו שלושה מחברי העמותה שהגיעו עמוסי כל טוב. כשהחייל ראה אותם הוא פרץ בבכי מרוב התרגשות.
המבנה נקרא בית פיינמן. מי הם הפיינמנים?
המבנה נקרא על שם אביו של אותו קרוב משפחה שהקים את הפרוייקט אתי. כדי לחבר את העמותה לפרוייקט אפשרנו לחברים לקרוא לכל חדר על שם אדם יקר שאיבדו, וכך להנציח את זכרו. בעת חנוכת הפרוייקט אמרנו קדיש ליד כל חדר. היה מרגש לומר קדיש ליד דלת ולדעת שמאחוריה יש חיים! כך הרגשתי כשעמדתי בעיניים דומעות מול החדר הנושא את שמות הוריי.
ומה בהמשך?
אנחנו מחויבים להמשיך ולממן את פעילותו השוטפת של הפרוייקט הראשון, ומחפשים קבוצה נוספת שתיקח פרוייקט דומה. פנה אלי כבר מישהו שמעוניין להנציח את זכר הוריו, והתעניין בעלויות השיפוץ. יעצתי לו לגבש קבוצת אנשים שתקדיש את עצמה לנושא. לבד זו מעמסה גדולה מדי. אנחנו מחפשים אנשים עם זמן פנוי המעונינים לטפח את הקשר עם החיילים, ואחרים בעלי יכולת סיוע כלכלית. חשוב להבהיר שמנחה אותי האיכות ולא הכמות.
אתם מגייסים תורמים?
בני מארגן נשף ל-100 איש בשבעה בפברואר באחד ממחסני החברה שלנו. המלצרים הם מתנדבים מקרב חבריו, וכל ההכנסות יוקדשו לעמותה. כרטיס עולה 50 לישט לאיש, אני שמח שיש התעניינות רבה בקרב צעירים. לפני שעה קלה התקשר אלי אדם ששמע על הנשף מבנו וביקש לתרום פרסים להגרלה.
תמשיכו במסורת ערבי התרמה?
במידה והנשף יצליח, נמשיך ונארגן ערבים נוספים. אחד מהם יתקיים במסעדת פלאנט הוליווד בבעלות רוברט הרלד, שהסכים להעמיד לרשותנו ללא תשלום, חדר במסעדה, כולל ארוחה ושתייה. אנחנו נקרין סרט על העמותה בנוכחות מוזמנים, ביניהם שגריר ישראל בבריטניה. עדיין לא נקבע תאריך לאירוע, שיהיה מצומצם למכובדים בלבד.
ניתן ליצור קשר עם מאיר אוזן בנוגע למסיבה או לעמותה
בטל’: 020-77009100