ילדים במשפחות ישראליות בחו״ל, שנולדו לתוך הרילוקיישיין או עברו בכל גיל, הם דו־לשוניים. אנחנו כל כך רגילים ומורגלים לדבר על דו לשוניות במובן הטכני שלה, ידיעת עוד שפה ברמת שפת אם, שאנחנו שוכחים שדו לשוניות זה הרבה מעבר לזה.
שפה היא יותר מסתם צירופי צלילים שיוצרים מילים. שפה זו תרבות ועולם. לכל שפה יש את המבנה התחבירי של המשפט שנוצר מתהליכים תרבותיים וחברתיים שעברו. רוב שפות העולם הן הרבה יותר ותיקות מהעברית הישראלית המודרנית ועברו עליהן הרבה יותר אירועים ותהליכים. העברית, שהיא שפה מדוברת צעירה יחסית ובדיוק כמו הצברים היא ישירה, מדוייקת ופוגעת ישר במטרה בלי ללכת סחור סחור.
כשאתם מקפידים לדבר את העברית בבית, אתם מלמדים את הילדים הרבה יותר ממילים. אתם מחברים אותם לחלק הישראלי בזהות שלהם. אתם מלמדים אותם שפה תרבותית כמו שרק מכם הם יוכלו ללמוד ולא בשום שיעור עברית. הקפדה על שיח בעברית בבית הופך את הילדים לדוברי שתי שפות ושתי תרבויות. הם נדרשים להבין מתי ואיך נכון להשתמש באיזה חלק בזהותם. הם הופכים להיות יותר יצירתיים, יותר גמישים מחשבתית. הצורך לעשות את ההפרדות, ההבדלה והמעברים משפה לשפה ותרבות לתרבות מאמן אותם טכנית ורגשית. הם יותר רגישים ומכילים את השונה ואת הזר.
שירי חג מועד ונופל
עכשיו הגיעו יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום העצמאות. שני הימים הכי ישראליים בלוח השנה העברי. השירים שמתנגנים ברדיו הם דרכם של מילים ותרבות לחבר אותנו לאבל ולשמחה של אותם ימים. בשום מקום אחר בעולם לעולם לא יצליחו להבין את המעבר הזה שלנו, הישראלים, מאבל לשמחה. המעבר הזה הוא חלק בלתי נפרד מהזהות שלנו. לא תוכלו ללמד את הילדים שלכם על המעבר הזה אם תמנעו מהם את החיבור לזהות והתרבות הישראלית דרך השימוש בשפה העברית.
אחד הדברים הכי חזקים עבורי ביום הזיכרון הם השירים שמ־ תנגנים ברדיו, השירים שבדרכם היפה, הנעימה וההרמונית מצליחים להעביר את עוצמות הכאב והעצב. זו דוגמא לקשר עוצמתי בין שפה ותרבות.
מאמרים קשורים
איך לדבר על יום הזיכרון?
המציאות בתקופה האחרונה הוכיחה לנו שגם לילד הצעיר שחי בישראל תהיה תמיד הערכה והכרה בחשיבותם של כוחות הביטחון, הם חלק מאיתנו. הוא רואה אותם בקניון, ברחוב, בסופר ולא פעם גם בבית. הם חלק בלתי נפרד ממארג החיים והמציאות הישראלית. חשוב לדבר עם הילדים, בטח כשחיים מחוץ לישראל, על יום הזיכרון, אך חשוב לעשות את זה לא ממקום של אובדן ומוות אלא מתוך מקום של קדושת החיים וקדושת המקום. זה הזמן לדבר איתם על אלו שנתנו הכל בכדי ליצור ליהודים מקום בטוח לחיות בו. ונכון, אתם יהודים, אתם ישראלים ובחרתם שלא לחיות בישראל אבל ישראל תמיד תהיה הבית שלכם, של המשפחה שלכם וכן, גם הבית שלהם, של הילדים שנולדו או גדלו כאן. הם יוכלו להחליט שהם רוצים לחזור כאשר יגדלו ויהיו בעלי משפחות.
דברו איתם על הכמיהה של העם היהודי לחיות בארץ ישראל חיים הרמוניים וחיים של שלום, חיים של שגשוג וביטחון. נסו להמנע מהשקפות פוליטיות, בעיקר ביום הזה. הדליקו נר זיכרון ביחד ודברו על המסע והדרך שעשה העם היהודי בכדי להגיע לארץ ישראל.
ספרו את הסיפור ההיסטורי המשפחתי של העלייה לארץ, על תקופת קום המדינה. עם ילדים בגיל בית הספר כבר ניתן לדבר על קרבות משמעותיים וחשובים, כמו הקרב על ירושלים או על הקרב ביד מרדכי, ועוד קרבות חשובים ומכריעים.
עם בני נוער מתגברים אפשר לדבר על הנופלים ממש. ספרו על הרצון לחיים בגבולות בטוחים. עם המתגברים אפשר בהחלט לקיים שיח על המורכבות בין הכמיהה לשלום ולבין הרצון לחיות בביטחון בגבולות בטוחים.
בסיום אירועי יום הזיכרון, עשו טקס קטן וסמלי של תליית הדגל. סמנו לכם את תחילת חגיגות יום העצמאות. משפחות שעומדות בצפירה, דברו עם הילדים הצעירים על משמעות הצפירה. תסבירו להם כיצד מצופה מהם להתנהג בזמן הצפירה ולמה. ילדים החל מגיל חמש יכולים כבר להבין את המשמעות וגם לעמוד לאורך כל הצפירה. ילד שהצליח לעמוד לאורך כל הצפירה, חזקו אותו על ההצלחה ועל הבחירה לכבד את זכר הנופלים. ילד שניסה ופחות הצליח, גם טוב. חזקו אותו על עצם הניסיון ועל כך שניסה כי היה חשוב לו להראות כבוד לזכר הנופלים. קיימו איתם שיח פתוח על הבחירה לא לגור בישראל כרגע ועל כך שגם אם בחרתם שלא לחיות בישראל עדיין היא חלק ממי שאתם, ממי שהם.
התפקיד שלנו כהורים זה לעזור לילדים שלנו להבין ולחבר בין כל החלקים שקיימים בהם בין הימים השמחים לעצובים, בין החגים לשבתות, בין ימי זיכרון לימי חג, כך שבאמת יהיו שלמים, עם כל חלקי הזהות המרכיבים אותם. לא בטוחים איך לדבר עם הילדים שלכם על הנושא בצורה הטובה ביותר, חוששים משיח על נושא הזיכרון והאבל, לא בטוחים מה נכון לגיל הילדים?
דברו איתי ונגבש יחד את הדרך הנכונה לגשת לנושא.
אולי תאהבו לקרוא עוד כתבה על חגים בבריטניה:
https://alondon.net/new-site/חגים-בלונדון-אנגליה-בריטניה/
