‘שעונים’ הועלתה לראשונה ב-2002 בתיאטרון ‘תמונע’ בתא, וזכתה לביקורות מהללות. בלונדון יתקיימו 12 הצגות באנגלית, ואחת בעברית. את ההצגה ביימה לי גילת, ישראלית המתגוררת לסירוגין גם בלונדון. השחקנים הם: רמי ברוך, רועי הורוביץ וקובי ליבנה. עם רמי ברוך הופעתי במחזה לשניים מאת ז’אן קוקטו על במת אוניברסיטת תא, כשהיינו שנינו סטודנטים לדרמה לפני xx שנים. מאז נפרדו דרכינו. לכן כפולה ומכופלת הייתה התרגשותי לפני שיחת הטלפון שלנו לקראת בואו להופעות בלונדון. ילדים ואמהות בלונדון מכירים אותו אולי בתפקיד דיגי מקלטת הילדים של דתיה בן-דור: דגדוגים – אחת משבע קלטות להיט בהן כיכב.
בעבר, הוא מספר, הזדמן לו להופיע בחול עם ההצגה מיכאל קולהאס של תיאטרון ‘הקאמרי’, בפסטיבל אדינבורו, בפולין, בגרמניה וברוסיה, ועם ההצגה ‘נחמן’ של ‘התיאטרון לנוער’ במזרח אירופה – אך זו הפעם הראשונה בה יופיע בשפה זרה. את הטקסט באנגלית שינן, וגם הספיק לעשות חזרות בין לבין חמשת התפקידים הנוספים שהוא מגלם בימים אלה במסגרת הרפרטואר של ‘הקאמרי’. בינהם: ‘יעקבי וליידנטל’ של חנוך לוין, והמחזמר לילדים ‘עוץ לי גוץ לי’. הוא נזכר באודישן שעשה באנגלית בפני במאי התיאטרון הלאומי הבריטי, דייוויד טאקר, כשזה הגיע לישראל לביים את ההצגה ‘שברי זכוכית’. מאז הם שומרים על קשר וטאקר אמור להגיע ולצפות בבכורה הלונדונית. אני מסבירה לו שה’ניו-אנד’ זה לא בדיוק ‘התיאטרון הלאומי’ למרות שהמרחק בניהם הוא רק כמה תחנות ברכבת התחתית.
ברוך, ששיחק בתפקידים ראשיים בהצגות רבות, מכונה עי מבקרים ושופטי תיאטרון שחקן וירטואוזי. הוא זוכה פרס אברהם בן-יוסף של ‘הקאמרי’ (שלוש פעמים), פרס עיריית תא עש גוטליב וחנה רוזנבלום, ופרס התיאטרון הישראלי לשחקן השנה בתפקיד משנה בזונה מאוהיו. פעמיים זכה בפרס הראשון בפסטיבל עכו.
בפעם האחרונה שראיתי אותך היית סטודנט והיום אתה שחקן מפורסם. פונים אליך אנשים ברחוב?
לא בממדים שלא נותנים לי לעבור. בשביל זה צריך לשחק בטלנובלות.
היית רוצה?
האמת, לא. זה לא חסר לי. הרי משחק בטלנובלה הוא לא מהפסגות של הדרמה. אותי מרגיע כשעוצר אותי נער בסופרמרקט ואומר לי: ‘תדע לך שאת המשחק שלך ב’זונה מאוהיו’ של חנוך לוין לא אשכח כל חיי…’ זה שווה לי עדה של נערות צורחות ‘רמי תעשה לי ילד’! אחד ממשפטי ההערצה שזורקים היום ברחוב לסמל סקס כמו יהודה לוי, שצמח מתוך הטלנובלות.
אילו עוד תפקידים אתה מגלם?
הערב בדיוק יש לי הצגה חגיגית עם מכובדים – ביניהם שרת החינוך – לרגל עשור שנים להצגת היחיד שלי הנמר, שזכתה בפרס הראשון בפסטיבל ‘תיאטרונטו’ ב94-‘.
למה בחרת לשחק ב’שעונים’?
בהתחלה קצת נרתעתי כי זאת הצגת שואה, ובייחוד בארץ יש הרגשה שאין מה להוסיף בנושא. אבל גיליתי שיש בהצגה הזאת הרבה חום, אופטימיות, וגם הומור. החלטתי לשחק בפרינג’ במקום לדפוק קופה באיזה תיאטרון מסחרי בחלטורות של יום שישי – ככה בשבילי, בשביל הנשמה. ידעתי שכסף לא יהיה ותהילה זה לא יביא. חשבתי שזה יהיה אירוע קטן שיבואו אליו כמה אנשים ואני אתן את המשחק הכי גבוה שאני יכול לתת. אומנם אני משחק היום ב’קאמרי’ בלהיט שנקרא ‘קוויאר ועדשים’ – אבל דווקא ההצגה הזאת מביאה לי את הרייטינג הלונדוני.
ואין על הבמה סצינות שואה קשות?
השואה היא לא העניין. היא משמשת כרקע טראומתי קשה אליו נקלעים אנשים. אין ספק שהשואה הייתה אחד האירועים הקשים בהיסטוריה של האנושות, אבל היא פגעה גם בקבוצות אחרות, בינהן גם צוענים והומוסקסואלים. ההצגה היא דרמה אנושית שמוכיחה כי אפשר אומנם לקחת מאדם את רכושו ואת כבודו – אבל אי אפשר לקחת ממנו את הרוח, את הבפנים – אותם אפשר לשמר. בנג’מין היהודי השקט והמופנם והאנס, ההומו הציבעוני והאקסטרברטי – לא היו נפגשים בנסיבות נורמליות. כאן הם מוצאים שיש להם אהבה משותפת לאופרה, שמסמלת עבורם את הנשגב.
התיאטרון הוא כל עולמך?
אני מנסה לבלות כל זמן פנוי עם הילדים. אני נשוי לשחקנית אסתי קוסוביצקי ויש לנו בן (12) ובת (16) שמראים כישרון מבורך. איתמר מנגן על גיטרה – והבת, הדר, שרה ורוקדת בלהקת ‘צופי תא’, ותשתתף באפריל בסיבוב הופעות בארהב. זו גם הסיבה שאשתי לא תתלווה אלי להופעות בלונדון.
יהיה לך זמן לבלות בלונדון?
לא ממש. אנחנו מופיעים בכל ערב מלבד יומיים בהם איאלץ לקפוץ לישראל כדי להשתתף בהצגת בוקר של ‘הקאמרי’ בתא, כי לא הסכימו למצוא לי מחליף. אני נרגש ביותר לקראת הנסיעה. זה לא אירוע פשוט. זו חוויה חדשה, ואני מקווה שלא נצטרך להתמודד עם הזווית הפוליטית על המצב בארץ.