מחזה חדש הנקרא Under The Skin (“מתחת לעור”) עולה בלונדון בסוף מרץ. זהו מחזה מקורי שכתב המחזאי הישראלי הצעיר יונתן קלדרון ב-2013, שמבוסס על סיפור אמיתי. העלילה מתחילה בתל אביב בתקופת מלחמת המפרץ, כשאל ביתה של ניצולת שואה מבוגרת בשם שרלוטה (עדי לויה) מגיעה קירסטן, עיתונאית מגרמניה (נטשה לנסלי). קירסטן מנסה לשפוך אור על סיפור חייה של אילזה קולמן, סוהרת נאצית במחנה הריכוז נוינגמה. כך, דרך הזיכרונות של שרלוטה, אנחנו מתוודעים לסיפור שלה ושל חברתה, אידה (בתאל ישראל), בתקופת מלחמת העולם השנייה, וליחסים המיוחדים בין האסירה היהודייה ובין הסוהרת הנאצית.
הפקה זו עלתה לראשונה בלונדון בקיץ 2017, בפסטיבל “נשים ומלחמה” ובפסטיבל הפרינג’ של קמדן. רגע לפני שהוא חוזר להציג באולד רד ליון, אחד מתיאטראות הפרינג’ הידועים בלונדון, פגשתי לשיחה את במאית ההצגה, אריאלה אשד.

“כל שחקנית מגלמת שתי דמויות, שהן היפוך אחת של השנייה”
“יונתן קלדרון, כותב המחזה, שלח לי אותו לפני הרבה זמן עם מכתב שמספר על המחזה ועל ההפקה שלו, שעלתה בארץ בתיאטרון הגאה בתל אביב”, מספרת אריאלה. “המחזה היה מעניין לקריאה וחשבתי שיכול להיות מעניין להעלות אותו פה בלונדון. הרעיון של קבוצת התאטרון ׳תיק-שו-רת׳ הוא לתת במה למחזאות ישראלית באנגליה וחשבתי שזה יהיה פרויקט מתאים לזה. כשראיתי שמחפשים עבודות לפסטיבל Women and War, חשבתי שזו הזדמנות מצוינת ושהמחזה מתאים בכל מובן אפשרי לפסטיבל. מדובר במחזה על נשים, שמדבר על מלחמת העולם השנייה ומתקיים בזמן מלחמת המפרץ. ככה שאין מתאים ממנו ואכן המחזה התקבל לפסטיבל”.
מה בדיוק עניין אותך במחזה?
“הכתיבה מאוד מיוחדת מבחינה תיאטרלית. כל שחקנית בעצם מגלמת שתי דמויות, שהן היפוך אחת של השנייה. לדוגמה, השחקנית שמשחקת את ניצולת השואה המבוגרת מגלמת גם את הסוהרת הנאצית הצעירה. זו שמשחקת את האסירה היהודייה במלחמת העולם השנייה משחקת גם את העיתונאית הגרמנייה הצעירה שקשורה אל הסוהרת הנאצית. (איך, לא נגלה…). גם השחקנית השלישית מחליפה מספר דמויות ומשחקת את אידה החברה ובו-זמנית את הרופא הסדיסט ומנחה הקברט.
“מבחינת בימוי ומשחק, יש בזה משהו מהנה למצוא איך לאפיין כל דמות באופן שונה. מבחינת מקום, יש קפיצות בין עבר והווה. בין תל אביב בתקופת מלחמת המפרץ (עם הסירנות ומסיכות האב”כ) למחנות הריכוז וההשמדה של מלחמת העולם השנייה. זה מאתגר מבחינת בימוי, כי צריך למצוא את הקונבנציה שתאפשר את זה. יש רפרנסים רבים לבלט ‘ג’יזל’ ולצד זה, סצנות שבמקור נכתבו בצורה פרובוקטיבית. עניין אותי למצוא את הסימבוליות והעידון בסצנות האלה. ניסינו לכלול אלמנטים של תיאטרון ברכטיאני, תיאטרון פיזי מסוגנן שמתייחס לבלט ולתחושה של הצגה בתוך הצגה, לצד תיאטרון ריאליסטי, שבסופו של דבר בא לספר סיפור חיים. הכוריאוגרפית רויטל שניר, שבעברה היתה גם שחקנית ‘הבימה’ שנים רבות, עשתה עבודה מצויינת בעיצוב קטעי התנועה והריקוד וגם עזרה בסגנון כל ההצגה, כולל המעברים הרבים בין הווה לעבר.
“מבחינת התכנים, המחזה מביא דמויות מאוד ייחודיות, שלא ראינו הרבה כמותן. ונוגע גם ביחסים נשיים אינטימיים בשואה וגם ביחסים בין סוהר לאסיר, כשהסוהרת הנאצית מקבלת דמות מאוד אנושית ולא רק של סוהרת נאצית רעה. שם המחזה במידה מסוימת מצליח להכיל בתוכו את המהות הזו של חילופי התפקידים של השחקניות, שצריכות להיכנס ‘מתחת לעור’ של הדמות ה’רעה’. ובאותו הזמן, גם של ניצולת השואה שסופגת את הסבל שנגרם כביכול מאותה דמות. במידה מסוימת, המחזה מזכיר טכניקת עבודה של פסיכותרפיה, בה נכנסים לנעליו של האדם האחר בכדי לראות את המציאות דרך העיניים שלו בפרספקטיבה שונה”.

”אנחנו רגילים לראות את השואה מזווית מאוד ספציפית. מה קורה כשזה לא לגמרי שחור ולבן?“
למה בעצם קוראים למחזה “מתחת לעור”? זה קשור למספר על היד?
“כן, בנוסף לסיבה הסימבולית שציינו. מבחינת האזכור במחזה, דמותה של הצעירה הגרמנייה (הנכדה של הסוהרת הנאצית) קעקעה את המספר של ניצולת השואה על היד שלה כאקט של הזדהות ושותפות גורל. בעוד שניצולת השואה הסירה אותו. אז יש פה בעצם מעין היפוך תפקידים בין השתיים”.
מה ה”צופן” של המחזה בעינייך?
“באמת העניין שהזכרנו, של חילופי התפקידים וצפייה במציאות מזוויות שונות. ויש גם עניין משמעותי של זהות וגבולות. הגבולות שנשברים בין האסירה לסוהרת מאוד משפיעים על הגדרת הזהות שלהן, גם הזהות המינית וגם זהות במובן של הגדרה עצמית. אותה ניצולת שואה למעשה מתכחשת לזהות שלה עד סוף ימיה, בעוד שהצעירה הגרמנייה מקבלת על עצמה זהות זרה. המחזה גם מטשטש גבולות בין טוב לרע ומציג מציאות מורכבת, שבמסגרתה באחת הסצנות האסירה היהודייה מוצגת כיותר ‘רעה’, כשידה על העליונה והיא אחראית להסגרתה של הסוהרת. הסוהרת הופכת להיות פתאום החלשה. גם פה יש עניין של היפוך תפקידים. אנחנו רגילים לראות את השואה מזווית מאוד ספציפית ולהגדיר טובים ורעים. מה קורה כשזה לא לגמרי מוחלט, בשחור ולבן? זה מסקרן לגעת במקומות האלה. לראות משהו אנושי, אנשים ספציפיים שבחרו בחירות שונות כדי לשרוד. כל העניין של טוב ורע מתערפל”.
אני יודע שהמחזה מבוסס על סיפור אמיתי. אבל עד כמה זה קרוב למציאות?
“המחזה מבוסס על אירועים היסטוריים ועדויות של ניצולות שואה, בהן עדותה של העיתונאית, הסופרת והמתרגמת רות בונדי. בעוד שהמחזה מבוסס על סיפורה של אילזה קולמן, הסוהרת הנאצית שנשפטה בברגן בלזן, הוא מכיל גם תוספות פרי דמיונו של המחבר. לאותה סוהרת אכן היה רומן עם יהודייה, בה היא התאהבה. היהודייה הועברה לברגן בלזן והסוהרת עברה בעקבותיה, והתחפשה לאסירה כדי למצוא אותה. בהצגה מוציאים אותה להורג בעוד שבמציאות היא הולקתה ונשפטה לשנתיים מאסר אחרי המלחמה. האסירה היהודייה לא הייתה רקדנית בלט כמו במחזה שלנו. כל הסיפור המודרני עם הנכדה הגרמנייה לא היה במציאות, אבל אולי מבוסס קצת על פגישות שכותב המחזה קיים במהלך המחקר שלו”.
שתיים מתוך שלושת השחקניות הן ישראליות, כך שהן מכירות את הנושא מקרוב. איך היה לשחקנית הבריטית, נטשה, חיבור עם התכנים האלה?
“אני חושבת שהיה לה מעניין. היא הייתה צריכה לחקור יותר גם על השואה ומלחמת העולם השנייה וגם על מלחמת המפרץ. אבל היה לה את הפריבילגיה שאנחנו יכולנו לעזור לה ולספר לה חוויות מיד ראשונה. אני חושבת שהיא מאוד התחברה לדמות של הגרמנייה הצעירה, ודווקא הדמות של היהודייה הצעירה בשואה הייתה פחות נגישה, אבל זהו חלק מעבודת השחקן. מצד שני, עדי לויה שמגלמת את הסוהרת הנאצית, התמודדה עם אתגר לא קל כשלעצמו, לגלם דמות נאצית שהיא בסה”כ לא נוראית, אלא אנושית. ובתאל ישראל, שמגלמת את אידה (רוח הרפאים של שרלוטה) גם מגלמת את דמויות ׳הרעים׳, הרופא ומנחה הקברט, וצריכה למצוא איך לגרום להן להצטייר לא רק כקריקטורות. כאידה היא בעצם מספרת העל של כל הסיפור, כך שגם לה יש אתגר לא קטן”.

פרטי ההצגה בלונדון
מתי: 26 – 31 במרץ. ב’-ש’, 19:30. 21:30. המחזה אורך כ-55 דקות.
איפה: תיאטרון אולד רד ליון, לונדון.
כתובת: Old Red Lion Theatre, 418 St John Street, London, EC1V 4NJ
מחיר לקוראי עלונדון: 10 פאונד (במקום 12) עם הקוד: UNDERTHESKIN18.