“איתמר תוציא אותי יפה”, אומר לי בצחוק השחקן והיוצר הטלוויזיוני אלי בן דוד, 44, (“בובה של לילה”, “אנחנו במפה”) כשאנחנו מתחילים את שיחת הזום שלנו. הוא ואלואיז גודה, 40, שותפתו ליצירת הסדרה הישראלית “הנספח”, נמצאים בעיצומו של מסע קידום מכירות אחרי שהסדרה נמכרה באחרונה לעשרות רבות של מדינות ברחבי העולם (ביניהן אף תחנת טלוויזיה פרסית של גולים איראניים) ושתעלה ב 14 למרץ בערוץ סטארפלייז הזמין לצפייה גם בבריטניה בשירותי הסטרימינג של אמאזון ואפל טי.וי.”הנספח” מתארת את חוויותיו של אבשלום כהן, מוזיקאי ישראלי שעובר לגור בפריז לאחר שאשתו, אנאבל, מתמנה להיות נספחת התרבות הישראלית בצרפת. המפגש עם התרבות והשפה הצרפתית, לצד האווירה הפוליטית המתוחה בפריז, יוצרים דרמה-קומית ייחודית.
ועכשיו גילוי נאות: לא רק שאלי בן דוד וכותב שורות אלו חברי ילדות שגדלו בשכנות באילת של שנות השמונים (הוא בדרך לוס אנג’לס ואני בשכונת העונש הסמוכה), אלא שבאמצע שנות השלושים לחיינו מצאנו את עצמנו שוב שכנים, הפעם בפריז, נשואים לנספחות תרבות. כך שבמובנים רבים “הנספח” לא רק מובססת על פרטים מהביוגרפיה של אלי אלא גם קצת מהביוגרפיה שלי.
קומונט אלה וו?
“אנחנו בסדר” אלואיז אומרת. שניהם יושבים יחד במשרד של אלי במרכז פריז, מזכירים לי שבצרפת אמנם יש עוצר לילי אבל לא סגר כללי כמו אצלנו בלונדון.
ספר לי בקצרה איך נולדה הנספח?
“קודם כל אני רוצה שתשרבב את הסיפור האישי שלך בתוך הסיפור”, אלי אומר ופונה לאלואיז, מסביר לה באנגלית מהולה בצרפתית ועברית ש”איתמר חבר ילדות שלי, סופר ועיתונאי מפורסם, מהפיינשמקרים הגדולים של תל אביב. הוא נשוי לג’וליה שהייתה נספחת התרבות הבריטית בצרפת בזמן שאלינור (אלינור אגם בן דוד, אשתו) מונתה להיות נספחת התרבות הישראלית בפריז ושנינו, חברי ילדות מאילת, מצאנו את עצמנו יחד בצרפת נשואים לדיפלומטיות”.
“באמת? ובגלל זה אתה היום חי בלונדון?” אלואיז פונה אלי בעברית ואני מהנהן בחיוב.
שלא נדבר על זה שכל הקטע של אבשלום כמורה באולפנים בא לך בהשראתי…
“לגמרי. בזמן העבודה על התסריט התלוויתי אליך אז לשיעורים בכל מני פרברים של פריז ולגמרי לקחתי ממך השראה לעבודה של אבשלום ולכמה סצנות בסדרה. אבל לשאלתך איך נולדה “הנספח”, אלינור, כידוע לך, גדלה בצרפת ועשתה עלייה וכו. יום אחד היא באה אלי ואומרת לי יש איזה עניין בפריז, מחפשים נספחת וכו אבל אני חשבתי לעצמי שאין סיכוי ושזה מין ג’וב כזה ששומרים רק לדיפלומטים מנוסים שרוצים לצ’פר אותם. אבל, פתאום, התבשרנו שהיא קיבלה את הג’וב וזהו, עוברים לפריז.
עכשיו אני לא התווכנתי לכתוב את הנספח מראש. לא מיד עלה לי הרעיון ‘יאללה אני אכתוב על זה סדרה’. פשוט הזמינו אותי לפגישה אצל אחד הברודקסטרים, אני יושב שם עם רן תלם (בשעתו סמנכ”ל התוכן של קשת. אה”ס) ואני אומר לו שמע אשתי עכשיו נהייתה נספחת תרבות והיא תתחיל לשכב לי שם עם אנשים ואני הולך להיות עקר בית שצריך ללמוד צרפתית. סתם, עשיתי לו מין חצי סטנד אפ כזה בפגישה והוא פנה אלי ואמר ‘זו הסדרה שלך. זה הסיפור’. אוקי. לא חשבתי על זה יותר מדי ברצינות אבל שבוע לאחר מכן אני מקבל טלפון מהבוסית שלו קרני (זיו. מנהלת הדרמה של קשת. אה”ס) והיא אומרת לי ‘מה שמעתי מרן תלם על רעיון לסדרה בפריס’? ואז מירית (טובי. מנהלת הדרמה של הוט. אה”ס) התקשרה אלי ואמרה לי ‘בוא, עושים את הסדרה שלך אצלי’. מירית שידכה לי את מיודענו אורי אלון המוכשר, מיוצרי ‘שטיסל’, וכך נולד הפרויקט”.
צרפתייה שמדברת עברית
כתבת את הסדרה עם אורי אלון בעצם?
“לא בדיוק. אורי היה מעין עורך תסריט ואת הכתיבה התחלתי לבד, מתוך סיפורים שקרו לי בחיים, ואז כשאלואיז נכנסה לתמונה היא בעצם הפכה לשותפה לכתיבה וליצירה כי גם הייתי צריך שמישהו יכתוב את החלקים בצרפתית וגם הכנסו המון מהביוגרפיה שלה לתוך הדמות של אנאבל. כלומר אלואיז נכנסה בכל הכוח למלאכת הייצור של כל העסק ולא רק בביצוע”.
“בהתחלה זה היה ישראלית שמדברת צרפתית”, אומרת אלואיז בעברית במבטא צרפתי שובה לב “אבל מהר מאד זה הפך לצרפתייה שמדברת עברית”.
“כן”, אומר אלי, “בהתחלה ביססנו את זה מאד על הביוגרפיה של אלינור שהיא בסופו של דבר כן ישראלית אבל בשלב מסוים אמרנו לעצמנו רגע, למה אנחנו מבלבלים במוח? מדובר בצרפתייה, המשפחה שלה גרים פה בצרפת והיא רק עשתה עלייה לבד והיא בעצם עכשיו חוזרת הביתה. ובעקבות המפגש עם אלואיז הכל התחיל להתיישב יותר נכון. אתה חייב להבין, בעצם אתה בטח זוכר כי דיברנו על הרבה בשעתו, בהתחלה חיפשתי שחקנית בארץ ולא הייתה שחקנית ישראלית שלא ראיתי. והיו כמה וכמה שחקניות נהדרות ולא פחות טובות מאלואיז אבל בכל פעם שהן היו צריכות לדבר צרפתית זה פשוט לא עבד. ואז הגענו לאלואיז שזה כבר סיפור בפני עצמו”.
שלום גודאר, להתראות לשפה
איך באמת הגעתם לאלואיז?
“תאריכי הצילום כבר היו קרובים ונכנסנו קצת ללחץ. אז פניתי להילה יובל, המלהקת שלנו, ואמרתי לה שאולי אנחנו מחפשים במקום הלא נכון ושאנחנו בעצם צריכים למצוא שחקנית מקומית, צרפתייה”.
אני זוכר את השיחות שלנו אז. חשבנו על כל מני שחקניות עם הקשר צרפתי-ישראלי.
“נכון. דיברנו אז על שרה אדלר ולמען האמת הייתי כבר די סגור על זה שאנחנו מצלמים עם שרה”.
שמדברת צרפתית שוטף. היא אפילו שיחקה בסרט של גודאר.
“גם אלואיז שיחקה בסרט של גודאר”.
וואו. איזה סרט?
“שיחקתי את התפקיד בראשי ב”להתראות לשפה” שהוצג בפסטיבל קאן ב- 2014″. אומרת אלואיז, הפעם באנגלית.
“בקיצור, התחלנו לחפש שחקניות בצרפת ואלואיז שלחה אודישן מזעזע לתפקיד של האחות של אנאבל”.
שלחת אודישן רק בצרפתית?
“לא, היה גם קצת עברית שלמדתי באופן פונטי כזה. רק קצת”. אומרת אלואיז, שוב בעברית החמודה שלה.
“כן, היא אמרה כזה ‘שלום, קוראים לי אלואיז’ וכאלה מין ואני אמרתי להילה המלהקת תשמעי, שווה לבדוק אותה לתפקיד של אנאבל כי היא מדברת גם עברית. אז אירגנו לי את מספר הטלפון שלה והתקשרתי אליה. עכשיו אני חושב שהיא מדברת עברית אז אני מדבר איתה עברית ואחרי כמה דקות היא מבקשת ממני לעצור ואומרת לי שהיא לא מבינה אותי ובכלל לא מדברת עברית. בקיצור עשתה לנו תרגיל. אין לה מושג, לא על ישראל ולא שום דבר כזה. אבל היא מבקשת שאתן לה הזדמנות. איך? בכל זאת התפקיד חצי בעברית. אז חשבתי איך להוריד אותה מזה. הצעתי לה שתלמד פרק שלם בשבוע ואם היא יכולה אז שתדבר איתי. הייתי בטוח שהיא תרד מזה. אחרי שבוע היא חזרה אלי ועשתה את התפקיד בעברית. אל תשאל אותי איך אבל זה היה תהליך מאד יפה”.
כאן המקום לציין שאלואיז גודה היא שחקנית צרפתייה לא יהודייה שלפני צילומי הסדרה לא היה לה מושג ירוק על ישראל, יהדות, השפה העברית וכולי. היום, אחרי שלמדה עברית חודשיים כהכנה לצילומים (עוד טרם הובטח לה התפקיד, בעזרתו של השחקן עמוס אורן), ואחרי למעלה מארבעים ימי צילום ואינספור ביקורים בישראל, אפשר לומר שאלואיז היא היום אזרחית ישראלית של כבוד. אני פונה ושואל אותה, בצרפתית, למה היה חשוב לה לעשות את התפקיד הזה.
“קודם כל אני אוהבת אתגרים, ובמיוחד אתגרים של שפה. אני מניחה שאם לא הייתי שחקנית הייתי עובדת עם שפות. ללמוד שפה חדשה זה עונג גדול עבורי וכבר שיחקתי תפקידים בשפות זרות כמו גרמנית למשל שלמדתי לצורך התפקיד. חוץ מזה, אלי הוא כשרון גדול ויש לו כח שכנוע גדול. ומהר מאד הבנתי שזה תפקיד נשי חזק שמאד התחברתי אליו. גם התחברתי מאד לאנרגיות של אלי, הדבר הישראלי הזה שבו הכל אפשרי ולא מפחדים מאתגרים. זה ריתק אותי. וגם הרבה דברים מהחיים שלי פשוט נראו לי מתאימים לדמות והייתה לי האפשרות להביא אותם פנימה לתוך הסיפור. וזהו, אני ישראלית עכשיו”.
