למעלה מעשור שהמוזיקאי הישראלי הצעיר תומר אלדור רוצה להחיות מחדש את המופע של “הכבש הששה עשר”, אבן דרך בתרבות הישראלית. הוא אף הוציא אלבום של שירי המופע מעובדים לאנגלית עם שורה של מוזיקאים מחוננים אבל, ובעקבות מותו של יהונתן גפן, החליט יחד עם חבריו שירה קרביץ והראל גלזר (שניהם שיחקו במחזמר “ביקור התזמורת” בתיארטון הדונמאר) להעלות את המופע הזה כאן בלונדון. בחמישי הקרוב הדבר הזה סוף סוף הולך לקרות ורגע לפני תפסנו איתם שיחה על הכל
קודם כל ספרו לי על עצמכם: מאיפה אתם במקור, בני כמה אתם, כמה זמן אתם בלונדון, מה הביא אתכם לכאן?
תומר: “היי, אני תומר אלדור. בן 31, במקור מתל אביב, עברתי לחו”ל לפני שמונה שנים והסתובבתי בעולם בכל מיני מקומות עד שהגעתי ללונדון לפני ארבע או חמש שנים בערך. גדלתי כפסנתרן ומוסיקאי ג׳אז מגיל צעיר. אחרי הצבא יצאתי לשנה במזרח ושם שמעתי על תואר משוגע באוניברסיטה חדשה שקוראים לה מנירווה שמחדשת את פני החינוך שבו כל סמסטר יהיה במדינה אחרת. למדתי שם ארבע שנים בהן עברתי ערים ומדינות בערך עשר פעמים. הסמסטר הלפני אחרון היה בלונדון ופה התאהבתי בעיר, בעולמות המוסיקה, התיאטרון והתרבות, ובאנשים כמובן. הכרתי כאן את אמילי, שהיום היא אשתי ואנחנו גרים ביחד פה בלונדון, וגם הרבה חברים טובים מאוד מכל העולם. הרגשתי שזה המקום הכי טוב בשבילי מכל הבחינות – המקצועיות והאישיות , מבלי להיות רחוק מדי מהבית”.
שירה: “היי, אני שירה. בת 29, במקור מקדימה צורן. עברתי לבריטניה לפני כמעט שנתיים. מגיל צעיר מאוד התעסקתי במוסיקה קלאסית. למדתי בתלמה ילין במגמה הקלאסית, שירתתי בתזמורת צה”ל ובמסלול למחזות זמר של עידן ליפר. מגיל צעיר ידעתי שאלמד ואגור בחו”ל ובמשך לא מעט שנים נסיתי להתקבל ללימודים בארצות שונות. הייתי אמורה ללמוד מחזות זמר בניו יורק אבל בגלל הקורונה נאלצתי לשנות תוכניות ולהיבחן באנגליה. למדתי תואר שני ברויאל וולש קולג’ אוף מיוזיק אנד דרמה בקרדיף. עברתי ללונדון לפני שנה בעקבות ההפקה שהתקבלתי אליה בזמנו, “ביקור התזמורת” בתיאטרון הדונמאר, שהייתה בשבילי חוויה מאוד מרגשת מיד אחרי סיום הלימודים. היום אני מלמדת פיתוח קול, מטפלת בילדים, נבחנת לאודישנים וממשיכה למצוא את מקומי בתעשיית מחזות הזמר. בנוסף מאוד אוהבת ליזום ולחפש פרוייקטים שקשורים למוסיקה. מאוד רוצה לפתח את היותי זמרת פה ולא רק בתחום התיאטרון”.
הראל: “היי, אני הראל גלזר, בן 30, במקור מנס ציונה. גר כבר כמעט שנתיים בלונדון. מהילדות למדתי ועשיתי מוזיקה. השתתפתי בהצגות והופעות בישראל וגם בקהילות יהודיות מסביב לעולם. בהמשך למדתי בבית צבי וכשסיימתי ללמוד עבדתי בתעשייה בארץ בכמה פרויקטים מרגשים. בתקופת הקורונה כשהכל עצר החלטתי שאני רוצה עוד. החלטתי שאני נבחן ללימודי תואר שני במחזות זמר ואחרי שנה של אודישנים התחלתי ללמוד ברויאל אקאדמי אוף מיוזיק כאן בלונדון עם חלומות מאד גדולים. במהלך הלימודים שמעתי שמעלים את “ביקור התזמורת” כאן בלונדון והחלטתי שאני עושה כל מה שאני יכול כדי להשיג לזה אודישן. זאת הייתה משימה לא פשוטה כי באותה תקופה עוד לא היה לי סוכן ולא הכירו אותי בתעשייה. בסוף הצלחתי ונבחנתי ולמזלי הרב גם התקבלתי. ההפקה עלתה בתיאטרון הדונאמר ממש בסיום הלימודים שלי. חוויה מדהימה ומרגשת. ממש הגשמת חלום. כרגע אני עושה אודישנים ומפלס את דרכי בתעשייה כאן ובנוסף מלמד פיתוח קול, ומכין שחקנים לאודישנים. בתקופה האחרונה יש לי חשק ליצור ואני מרגיש שהפרויקט הזה הגיע בול בזמן”.
תומר, איך נולד אצלך הרעיון של הכבש ה- 16?
תומר: “האמת שזה התחיל ממש מזמן ,עוד בסוף התיכון. זה התחיל מאהבה גדולה למוזיקה של הכבש השישה-עשר, מרצון להרים פרוייקט מוזיקלי שיחדש משהו לגבי המוזיקה הזאת שכולנו גדלנו עליה ויביא זווית חדשה, ומהרצון לעשות משהו טוב בעולם. יחד עם שותפתי לפרויקט הכרנו עמותה מהממת שעוזרת לילדים במצוקה והחלטנו שזה יהיה מטרה נהדרת לעשות קונצרט כפרויקט התרמה ולגייס כספים למען העמותה. בסוף הצלחנו להרים כמה עשרות אלפי שקלים בשביל העמותה, דרך הופעות בלבונטין ובבארבי, ואנחנו גאים בכך מאוד.
בתקופתי בארץ תמיד הרמתי הפקות מוזיקליות שונות, החל מהפרויקט הזה של הכבש עד מחזות שלמים כמו סוויני טוד, והרכבים מוזיקליים שונים – אקפלה או אינסטרומנטלים. תמיד היה עולה לי איזה רעיון לפרויקט מוזיקלי שאפתני שחשבתי שצריך לעשות ולחדש משהו לגביו ואחרי אובססיה קלה לגבי המוסיקה הייתי מחליט להשקיע שנה או יותר בלהרים אותו, להביא עשרים או אפילו ארבעים איש , לכתוב את כל המוזיקה, ולהפיק את ההופעות הסופיות. הכבש היה אחד מהם שמאוד אהבתי וכיום חשבנו שצריך לשחרר אותו לאוויר העולם”.
צריך להחיות את המוזיקה
אני מבין שאתה ממש מוציא אלבום של זה?
“תומר: נכון מאוד. את הפרוייקט המקורי עשיתי יחד עם 20 מוזיקאים מוכשרים בטירוף, חלק מהם כיום מופיעים על הבמות הכי גדולות בעולם כמו זמרת האופרה מאיה גור או עופרי נחמיה שמתופף עם אבישי כהן ושי מאסטרו. אפילו יצא לנו לשתף פעולה עם יוני רכטר בעצמו כשבא אלינו לחזרות ועבד איתנו לפני ההופעה. היה פשוט קסום וחלומי לעבוד איתו ויחד עם כל כך הרבה מוסיקאים ברמה כל כך גבוהה – שאפילו כיום פה בלונדון אני נזכר מחדש כמה רמתם הייתה גבוהה אפילו בגיל כל כך צעיר. הקלטנו את כל השירים של המופע, ובזמנו הדפסנו כמה דיסקים שמכרנו בהופעות בשביל לגייס עוד כספים למען העמותה. אבל מאז החומרים האלה נשארו די במגירה, ולא ממש ראו אור יום כמו שצריך.
מה שקרה השנה, בעקבות לכתו המצערת של יהונתן גפן מהעולם, אחרי תקופה של עצב ומחשבות, החלטנו שצריך להחיות את המוזיקה שלו שוב לכבודו ולהזכיר לעולם את התרומה ענקית שלו לחברה הישראלית ואולי אפילו מעבר. בנוסף לזה, כיום, כשהחברה הישראלית שסועה ומחולקת כל כך, רצינו להזכיר עם המוזיקה הזאת לכולם את השורשים המשותפים שלנו, על מה כולנו גדלנו, ועם אילו ערכים וחלומות, שמבוטאים באופן יפהפה באלבום הזה. ושלישית, היום הדור שלנו, אפילו חלק מהאמנים שהשתתפו באלבום המקורי, מתחילים לגדל את הדור הבא, ורוצים להשמיע להם את זה. רצינו לאפשר את זה להם ולמי שרוצה בעולם”.
ומתי ואיך אתם הצטרפתם לפרויקט, שירה והראל?
שירה: “ואוו הסיפור הזה כל פעם מרגש אותי מחדש, כשדברים קורים בזמן ובמקום הנכון, היקום מסתדר לכבודו. תומר ואני למדנו יחד בתיכון תלמה ילין, הוא היה במגמת ג’אז ואני במגמה הקלאסית. היה בנינו שנתיים הפרש. הזיכרון הראשון שלי מתומר בתיכון היה הפרויקט שהפיק ועיבד לגרסת הקונצרט של המחזמר סוויני טוד, מחזמר שהולחן על ידי אחד המלחינים האהובים עלי, סטיבן סונדהיים. לאחר מכן ראיתי פרויקט אקפלה נוסף שלו בעיבודיו, גם כן בתקופת התיכון. מה שתומר לא ידע אז שהערצתי את עבודותיו בסתר. אני, שהייתי צעירה ממנו בשנתיים ובמגמה הקלאסית, לא הרגשתי בנוח לגשת ולבקש להשתתף למרות שזאת הייתה אז משאלת ליבי. שנים עברו והנה אני פה בלונדון הסיפור נשכח אך החוויה נשארה חיה בליבי. פגשתי במקרה חבר משותף מהתיכון שבא לביקור קצר בלונדון והוא סיפר לי שתומר, חבר שלו מהשכבה, גם כן גר כאן והוא מחפש לשתף פעולה עם אנשים לפרויקטים מוזיקלים. שמחתי לשמוע והחלפנו פרטים. לאחר זמן קצר תומר ואני נפגשנו ותוך כדי הפגישה הבנתי שזה אותו התומר שהערצתי מהתיכון.
סיפרתי לתומר שאני עושה פרויקט חדש של ערבי שירה בציבור בסלונים של ישראלים ושהערב שירה הבא שתכננתי הוא לזכרו של יהונתן גפן ז”ל והוא אמר לי שהוא רוצה להוציא את האלבום שהקליט בתיכון של הכבש השישה עשר ושאל אותי אולי הוא יוכל להצטרף ולעשות כמה שירים מהאלבום שרצה להוציא. התרגשתי מאוד, בלשון המעטה, מהרעיון. יותר נכון, שירה של כיתה ט’ הייתה עכשיו קופצת משמחה. הוא שאל אותי אם יש מישהו שיוכל להצטרף לרעיון ואולי שניפגש וננסה יחד להריץ שיר או שניים. מיד חשבתי על הראל שבשבילי הוא לא רק החבר הכי טוב ומשפחה אבל גם יזם ומפיק וזמר-על מלא תשוקה ורצון ליצור. לפני הפגישה הראשונה עם תומר, הראל ואני ישבנו להקשיב לאלבום. בוכים, צוחקים, מתרגשים, עוברים את כל קשת הרגשות מהאלבום הכל כך יפה שתומר עשה, באנו לחזרה עם ידיעה שמשהו גדול הולך לקרות והשאר היסטוריה”.
הראל: “אני שמעתי על תומר משירה, וזה מפחיד כמה שהכל מרגיש מדויק במקרה הזה. שירה היא כמו משפחה שלי. היינו יחד בתהליך של המעבר לאנגליה וגם ב”ביקור התזמורת” ואין דבר שאנחנו יותר אוהבים מלשיר יחד. שנינו בדיוק חיפשנו לעשות מוזיקה וליצור פרויקטים חדשים ותומר חיפש מוזיקאים לעבוד איתם. נפגשנו בפעם הראשונה בדירה שלו. הוא לימד אותנו שיר מהאלבום ושרנו יחד. כשסיימנו לשיר הסתכלנו אחד על השני, כולנו צחקנו ובכינו ביחד.. אנחנו מאד רגשנים בסך הכל חח הכל הרגיש כל כך נכון. האווירה בחזרות כל כך מרגשת ויש פתיחות ויצירה אמיתית בשילוב עבודה קשה. אני מרגיש כל כך מזליסט להיות חלק מהפרויקט הזה”.
אז אני מבין שהמופע עצמו יעלה ב 20 ליולי בקמדן. מי קהל היעד? רק ישראלים החיים כאן או גם יהודים בריטים ובכלל?
תומר: “המופע יעלה ב20.7 במרחב של WorkShop Coworking בקמדן. האמת שאנחנו סולד אאוט שזה ממש מדהים ומרגש! המופע הוא English friendly, כל השירים מתורגמים לאנגלית ויוקרנו ברקע, הסיפורים באלבום יבוצעו באנגלית. המופע הוא לישראלים, יהודים, וכל מי שרוצה לשמע מוזיקה טובה ולהכיר קצת על מה גדלנו. זה לגמרי מתאים לכל מי שאוהב מוזיקה וסקרן לשמוע תרבות אחרת. בקהל יהיו גם לא דוברי עברית.
האם זה הולך להיות ערב חד פעמי או שיהיו מספר מופעים?
תומר: “הבנו כמה אנשים צמאים לזה. התגובות מדהימות, גם מחברים שלא דוברי השפה וגם מישראלים, המון הביעו עניין. המופע הזה הוא סוג של הרצה ראשונה וחגיגה להוצאת האלבום של תומר ואנחנו מתכננים להרים עוד מופעים בהמשך. גם לילדים ומשפחות. הכל מאד מרגש ובתנועה. שווה לעקוב”.
עוד תוכניות משותפות לעתיד?
הראל: “אנחנו בטוחים שזו התחלה של שותפות מרגשת ויצירות משותפות נוספות בעתיד. היקום חיבר בינינו בדיוק בתזמון נכון ומדויק מבחינת איפה שאנחנו נמצאים בצומת החיים אצל כל אחד מאיתנו, ואנחנו מאוד מרוגשים מהחיבור הזה, לא רק ברמה המקצועית. לגבי האפשרות ליצור דברים אחרים משותפים בעתיד, כבר קיבלנו הרבה עניין, מתחילת הפרויקט הזה, ורעיונות לתכניות שאפתניות יותר בעתיד ואנחנו פתוחים להתפתחויות עתידיות משותפות”.
אולי תאהבו לקרוא עוד כתבה על המלצות מה לעשות בלונדון:
https://alondon.net/new-site/%D7%9E%D7%94-%D7%9C%D7%A2%D7%A9%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%95%D7%9F-2023/
