שנה עברה מאז שהשקנו את האתר המחודש של עלונדון וזה בדיוק הזמן לערוך סיכום שנתי קצר ולהיזכר בכמה מהדברים הכי מעניינים שקרו בעקבות הכתבות באתר וגם לדרג את הכתבות הנקראות ביותר. כי בעלונדון, האתר של הקהילה הישראלית בלונדון ובריטניה, הכתבות הן לא רק ידיעות חדשותיות, שקוראים אותן וממשיכים הלאה. אלא מתפרסמות גם כתבות וטורים שמחברים, יוצרים קשרים חדשים ומשפיעים. הנה שלושה סיפורים בולטים של השנה, שהתחילו מכתבה באתר.
שיתוף פעולה בין חברי הקהילה הישראלית בלונדון יצר קליפ // רותם אברבך
פרסמתם את הכתבה עליי, שהופיעה גם בפוסט בקבוצת “ישראלים יוצרים בלונדון” בפייסבוק – קבוצה שמנהל אותה עידן שילר. עידן קרא, שמע ואהב, ואז שלח לי הודעה שאם ארצה אי-פעם לעשות קליפ הוא מאוד ישמח לשתף פעולה. הוא גם שלח לי את ה”שואוריל” שלו והדברים נראו ממש-ממש יפים, אז חזרתי אליו ואמרתי שבאמת יש לי סינגל שהולך לצאת בקרוב ושממש אשמח, אבל אין לי תקציב לכלום.
הוא אמר שניפגש בכל זאת וחשבנו על רעיונות, ואז הוא מצא את חן לב – איש נדל”ן ישראלי, בעל חברת Lev Properties, שמחפש להשקיע ולתמוך ביוצרים ישראלים. ממש כמו כפפה ליד. עידן הכיר אותו, כי הוא צילם לו קמפיין לחברה. הוא הציע לו להפוך לספונסר של הקליפ ובכך לאפשר לנו להרים הפקה מדהימה והוא הסכים! אז כך יצא שחן היה הספונסר והוא גם סיפק לנו לוקיישן (באחד הבתים שהוא בונה).
הקברט היהודי בלונדון הוזמן להציג בפסטיבל בינ”ל // שחר שמאי
כל שנה קורים ניסים קטנים בדמות צירופי מקרים והשתלשלויות אירועים, שמובילות להזדמנויות מיוחדות. השנה, עלונדון היה מעורב בנס של הקברט היהודי בלונדון – The JEWish Cabaret. בעבודתנו על כתיבת מחזמר מקורי חדש התראיינו אני, שחר שמאי, ודיוויד ג׳מאל לעלונדון וסיפרנו להם ולכם הקוראים על שיטת העבודה החדשה והקולברטיבית, שאימצנו בכתיבת המחזמר. בכתבה הזכרנו קבוצות תיאטרון ישראליות שקמו על בסיס דומה ובהן “קבוצת התיאטרון הירושלמית”.
רצה הגורל והכתבה התגלגלה לידי מנהלת “קבוצת התיאטרון הירושלמית”, הגב’ אסנת גיספאן, בעקבות האזכור בכתבה, שחיפשה יצירות מקוריות ובינ”ל לפסטיבל שהקבוצה מקיימת מדי שנה – הפסטיבל הבינ”ל לתרבות יהודית עכשווית. היא מיד נדלקה על ההצגה שלנו, שהתאימה לפסטיבל כמו כפפה, ופנתה אלינו לשמוע עוד פרטים. אחרי שיחה קצרה עם אסנת, הפסטיבל הזמין אותנו להתארח בתוכניתו לשני ערבים בנובמבר, ולהציג את המחזמר שלנו שעוסקת בסוגים שונים של אהבה, קבלה עצמית ובתימות של זהות מינית מול זהות יהודית דתית לקהל הירושלמי. כל זה קרה עוד לפני הפרמיירה שהתקיימה בסוף יולי בתיאטרון “הליון אנד יוניקורן” בקנטיש טאון, שבלונדון.
לאחר סיום ההפקה המוצלחת בלונדון, התחיל מסע מיוחד במינו עם תשעה שחקנים ועוזרת הפקה לקראת מסע הופעות קצר של הקבוצה בישראל. פתחנו בקמפיין מימון המונים מוצלח, שבעזרתו הצלחנו לגייס את הכספים הדרושים לנו כדי לממן את הנסיעה. הקלטנו אלבום דמו, שנמכר מאוד יפה בקמפיין (ניתן לשמוע אותו במלואו באתר שלנו ואף להוריד אותו לשמיעה בתשלום סמלי) וגייסנו מתנות נוספות מחברים, מכרים ועוד. בין היתר, מכרנו בקמפיין כרטיסים למועדון הג’אז הידוע “רוני סקוטס”, שתרם לנו בנדיבות; עותקים מספרו המצליח של ליאור פרנקל “אני רוצה הכל”; ארוחה זוגית במסעדת “אדום” הירושלמית; סדנת פיתוח קול עם שחר שמאי ממקימי הקברט. מכרנו גם את ציוריה היפים של עדי לויה, שהיוו חלק מהתפאורה של ההצגה… ועוד.
“חווייה שהחבר’ה לא ישכחו בקרוב”
הקמפיין ממש חיבק אותנו בחום ואהבה של רבים שראו את עצמם שותפים לתהליך שאנחנו עוברים כקבוצת תיאטרון, שכבר רכשה לה עדת מעריצים קטנה בלונדון. בארץ הופענו חמישה ערבים עוקבים. שלושת ההופעות הראשונות היו בתיאטרון הסימטה ביפו, שאירח אותנו למופת מול אולם מלא עד אפס מקום. אחריהן המשכנו בשני ערבים בפסטיבל בירושלים, שגם בו נרשמה נוכחות מרשימה מאוד של קהל. על אף הנושאים הפחות קונבנציונליים בנוף הירושלמי, נכחו בהצגה המון חובשי כיפות שנהנו, צחקו והיו קשובים ומעורבים יותר מכל קהל אחר שראה את ההצגה. זה ללא ספק היה אחד השיאים המרגשים של ההפקה בארץ. זה וכמובן החומוס הנפלא של “חומוס בן סירא”, שאליו לקחנו את כל הקאסט לאכול, אחרי סיור רגלי העיר העתיקה בירושלים – חווייה שהחבר’ה לא ישכחו בקרוב.
אנחנו רוצים לנצל את ההזדמנות הזו להודות לעלונדון ולכל מי שתמך בנו עד כה. וכמובן לאחל לכל קוראי המגזין והאתר שנה נפלאה ומלאת ניסים קטנים כגדולים, אהבת חינם, מוזיקה ותיאטרון טובים, ומקווים לראותכם באירועים הקרובים שאנחנו מתכננים לכם. מוזמנים להרשם לרשימת התפוצה שלנו לקבלת עדכונים.
השאלה שאף אחד לא העז לשאול // יסמין בלום
האמת היא שלא ציפיתי לדבר בכלל, בטח שלא לשאול שאלה. אולי החוויה הזו האישית שלי, של מהגרת ובת למהגרים, הבעירה בי איזושהי הזדהות עם דמותו האובדת של מהגר אחר בלונדון, וינסנט ואן גוך. בשגרירות הולנד בבריטניה התקיימה מסיבת עיתונאים לקראת התערוכה של ואן גוך בטייט בריטן בלונדון. היה זה בוקר נעים וטעים, שהתעלם לחולטין מהקונטקסט שבו עולה התערוכה – בריטניה המתמודדת עם שאלת המהגרים והפליטים המגיעים אליה.
עיתונאים שונים ממגזינים גדולים ונחשבים שאלו שאלות יבשות על האוצרות או על התזמון של התערוכה ואז הרמתי בחשש גדול את ידי. קיבלתי את רשות הדיבור וכך בפנים סמוקות ובקול רועד שאלתי; “איים סורי באט… איך התערוכה מתמודדת עם ההקשר שבה היא עולה, מבחינת זמן ומקום? הלא נושא ההגירה הוא כל כך חם בעולם וכאן בפרט?”. אוצרת התערוכה התחילה להתבלבל ומנכ”ל הטייט חיפה עליה. הוא השיב שזו שאלה נכונה, אך שלא הקדישו לה יותר מדי מחשבה.
כשנגמרה מסיבת העיתונאים, ניגשו אליי עיתונאים ועיתונאיות להודות לי על האומץ. אחרי כן ניגש המנכ”ל של הטייט, חצי להתנצל וחצי להסביר. האחרון שניגש אליי היה נספח התרבות של הולנד, שהודה לי על כך שהארתי את הנושא הכל כך חשוב הזה, שנדמה ששתי המדינות לא כל כך יודעות איך להתמודד איתו. כעבור חודשיים הוא גם שלח לי מייל עם רשימת הפרסומים השונים בעולם על התערוכה הזו, שבכולם הודגשה זווית ההגירה. זה היה רגע מאוד מרגש ונתמלאתי בה בעת בגאווה גדולה. אני, יסמין הקטנה מרמת השרון, מעזה ושמה את עלונדון בשורה אחת עם מגזיני אומנות בינלאומיים מן השורה הראשונה. אני כבר לא יכולה לחכות ולראות מה עוד צופה לנו 2019 ואילו חוויות אומנותיות ומרגשות יגיעו ללונדון – העיר הנפלאה ביותר בעולם (חוץ מתל אביב, כמובן!).
המצעד השנתי: הכתבות הכי נקראות של השנה בעלונדון
בעלונדון התפרסמו כמדי שנה גם כתבות ויראליות, שזכו לאלפי צפיות. הנה 7 הכתבות שהכי אהבתם לקרוא ולשתף בשנת 2018.
1. הצטיידו מראש: 10 מופעי המוזיקה השווים של 2018 בבריטניה
2. הנה מה שלא מספרים לכם על המחייה בלונדון
3. כל הדרכים הנפוצות לקבלת אזרחות בריטית
4. גם ישראלים נפלו קורבן לגנבי הטלפונים של לונדון
5. מדריך לתיירים: איך משלמים על תחבורה ציבורית בלונדון
6. פאניקה ברחובות לונדון: המקומות הכי מפחידים בעיר
7. סיור באוטובוס תיירים בלונדון – החל מפאונד אחד בלבד!
* וכמובן בין כל אלה ממוקמות הכתבות מה לעשות בלונדון, המתפרסמות מדי חודש בקטגוריית “תרבות ופנאי” באתר.
* מה אתם אהבתם לקרוא השנה בעלונדון? הייתה כתבה שהשפיעה עליכם באיזושהי צורה? שתפו אותנו! בתגובות לכתבה זו או במייל.
