בבוקר ה 26 לנובמבר, מספר תלמידי בית ספר יהודים המתינו לקו מספר 76 לכיוון ווטרלו. בתחנת האוטובוס אגרטון רואד בסטמפורד היל, השכונה החרדית-חסידית הגדולה באירופה, הממוקמת בצפון לונדון, וסימנו לנהג לעצור. הנהג האט בתחילה אך לאחר מכן המשיך לנסוע מבלי לעצור. מספר נוסעים עודדו את מעשיו לכאורה של הנהג, השמיעו הערות אנטישמיות והביעו את תודתם על כך שהאוטובוס לא עצר לאסוף את הילדים היהודים. האירוע דווח לארגון “שומרים”, המהווה את ארגון האבטחה של הקהילה החרדית בלונדון – ולמשטרת לונדון, על ידי נוסע שהרגיש “מאוים, המום ומפוחד” מכיוון שהיה היהודי היחיד באוטובוס באותה שעה. הנוסע, שביקש לא להזדהות בשמו, סיפר שהוא כועס על “שיתוף הפעולה של נהג האוטובוס ונוסעים אחרים”.
תקרית דומה התרחשה שלושה ימים לאחר מכן, בקו 318, בדרך רייבנסדייל בהאקני בסביבות השעה שעה וחצי בערב. נערה יהודייה בת 13 דיווחה כי האוטובוס שלה האט בתחילה לנערים יהודים שהושיטו את ידיהם כדי שיעצור. לטענתה, הנהג האיץ במהירות ולא איפשר להם לנסוע. בתחנה הבאה עלה לאוטובוס נוסע לונדוני לא-יהודי, מה שמרמז על “התנהגות מפלה מצד הנהג”, כפי שטענה הנערה. ארגון התחבורה של לונדון (TFL) אמר כי הוא לוקח את הדיווחים “ברצינות רבה”, והוסיף ש”איננו סובלים שום צורה של אפליה”. עד שעה זו לא ידוע באם נעשו פעולות חקירה וענישה כנגד הנהגים המדוברים.
עלייה חדה במקרי האנטישמיות
מאז התקפת חמאס בשבת השביעי לאוקטובר ועם פרוץ הלחימה בעזה, חלה עלייה חסרת תקדים בפשעי שנאה אנטישמיים. משטרת המטרופולין של לונדון מדווחת כי מספר התקריות האנטימשיות בבירה הבריטית עלה ב 1,353 אחוזים.
חיים הוכהאוזר, מנכ”ל “שומרים”, סיפר לבי.בי.סי: “ילדים יהודים מבועתים לחזור הביתה מבית הספר או להשתמש בתחבורה ציבורית. מדובר בילדים שמחכים בתחנות אוטובוס כדי לעלות לאוטובוסים. נהגי אוטובוס רואים את היהודים מחכים לאוטובוסים והם אומרים ‘לא, אתם לא עולים’ ונוסעים. וזה קורה בכל מקום – בסופרמרקטים ובחנויות בגדים אומרים ‘אנחנו לא משרתים אתכם יהודים’. אנחנו רואים את זה בכל לונדון, וזה לא הוגן. למה אנחנו צריכים לסבול ככה? הילדים שלנו לא יודעים מה קורה במזרח התיכון, אין להם טלוויזיות, זו לא אשמתם.
“אנחנו מקבלים כל יום טלפונים למוקד שלנו 24/7, ששואלים, ‘האם זה בטוח לילדים שלי ללכת לבית הספר, ללכת לפארק או אפילו ללכת לפגישות בבית החולים?”.
עוד הוא אמר: “מעולם לא היו לנו כל כך הרבה פשעי שנאה בחודש אחד. בדרך כלל, בממוצע, זה שלושה בשבוע. מאז 7 באוקטובר דיווח ארגון “שומרים” על 84 פשעי שנאה. אנחנו לא מדברים על ברמה הארצית שזה קורה, רק סביב שכונת סטמפורד היל. אנחנו יהודים חרדים, הכי קלים לזיהוי. החרדים מטרה קלה ואנחנו פגיעים. הפחד הכי גדול שלנו הוא שזה מתחיל בצעקות, אבל זה לא נגמר שם, ומישהו ייפגע”
דובר הסקוטלנד יארד אישר כי המשטרה חוקרת את תקריות האוטובוס בהאקני.
“נטען כי הנהגים האטו בעת שהתקרבו לתחנות אוטובוס בהן המתינו ילדים, לפני שהאיצו מבלי לעצור”, אמר דובר המשטרה. “בשני המקרים נטען שהילדים היו יהודים בבירור על סמך המראה שלהם. נטען גם כי במהלך אחד האירועים הנוסעים האחרים באוטובוס השמיעו הערות אנטישמיות ותמכו במעשיו של הנהג”.
כל זה קורה מבחוץ לבתי הספר, אבל מה בין כותלי בתי הספר?
צבע אדום
האיומים על שלוות חייה של הקהילה החרדית בצפון לונדון לא נגמרים בבאוטובוס, בטיוב או בסופרמרקט. שני בתי ספר יהודים-חרדים בסטמפורד היל נצבעו בצבע אדום במה שהוגדר כ”ניסיון מחפיר להפחיד ולהטריד” את הקהילה.
ארגון “שומרים” צייץ בטוויטר צילומי טלוויזיה במעגל סגור של דמות רעולת פנים מרססת את הצבע על החלק החיצוני של הבניינים. משטרת המטרופוליטן אישרה כי האירוע נחקר כפשע שנאה.
ג’יימס קונוויי, מי שאחראי לשיטור בהאקני וטאואר המלטס, אמר: “היו לנו סיורים משטרתיים נוספים באזור מאז הפיגועים בישראל כדי לספק ביטחון לקהילה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם השותפים שלנו בארגון ‘השומרים’, מועצת האקני ושותפים מקומיים מרכזיים אחרים. יש לנו אפס סובלנות לפשעי שנאה”.
בית ספר ברחוב לורדשיפ הושחת רגע לפני שהתחיל בו יום לימודים רגיל בעוד צבע הושלך על בית ספר אחר בוודברי דאון, כך מסרה המשטרה.
מנכ”ל השומרים אמר: “מעשי הוונדליזם שלחו הכו בהלם את בקהילה שלנו. הפחד והחרדה מוחשיים, במיוחד בקרב התלמידים ובני משפחותיהם, שנאלצים להתמודד עם מציאות קשה של שנאה שהכתימה פשוטו כמשמעו את קירות מקדשי החינוך שלנו”.
דייב ריץ’, מנהל המדיניות של ה-Community Security Trust (CST), ארגון צדקה המגן על יהודי בריטניה מפני אנטישמיות, אמר ש”שני בתי ספר יהודיים בסטמפורד היל הותקפו בצבע אדום במה שנראה כניסיון מביש להפחיד ולהטריד את הקהילה שלנו. הדבר דווח ל-CST ולמשטרה ואנחנו מסייעים בחקירה”.
צלבי קרס בשירותים של בית הספר
התקריות האנטישמיות לא מתרחשות רק בבתי ספר יהודיים. למען האמת, תקריות רבות קורות דווקא בבתי ספר ממלכתיים ומפונות לרוב כנגד תלמידים יהודים. באחר הצהריים של השני לאוקטובר, תלמידות בבית ספר פרטי לבנות בשכונת הייגייט בצפון לונדון נותרו “המומות ונסערות” כשמצאו כתובות נאצה אנטישמיות בשירותים של בית הספר היוקרתי שלהן.
במכתב להורים, בית הספר צ’אנינג בהייגייט, שעלותו 24,000 ליש”ט בשנה, הבטיח כי כתובות הגרפיטי האנטישמיות יוסרו “מיד” ותפתח חקירה בנושא. “יחד עם זאת, מספר תלמידים ראו את מה שנכתב וזה השפיע על קהילת בית הספר”, אמרה המנהלת לינדזי יוז.
הגרפיטי נמחק במהרה עוד באותו יום אבל לפי העדויות ככל הנראה מדובר היה בצלב קרס גדול ולידו הכיתוב ‘מוות ליהודים’. “כולם היו בהלם כי צ’אנינג הוא בית ספר סופר יוקרתי”.
בהצהרה להורים מבית הספר כתבה המנהלת יוז: “אני יודעת שחלק מהתלמידים הרוסים בדיוק כמוני מכך שמשהו כזה קרה בקהילת בית הספר שלנו. אני אדבר מחר בבוקר עם כל בית הספר כדי לחזור ולהדגיש באופן חד משמעי שהאנטישמיות היא מתועבת, לא מקובלת ולא נסבול אותה. אין לזה מקום בבית הספר שלנו ואני אישית מזועזעת מכך שכל תלמיד היה צריך להביע דעה כזו, וכך היה. אמנם איננו יכולים לזהות את יוצר הגרפיטי הזה, אך אבהיר שאני מצפה מהם להרהר במעשיהם ודוחקת בהם להודות בנוגע למעורבותם. אין לי ספק שתהיו שותפים לזעם ולאומללות שלי על המצב הזה ובבקשה היו סמוכים ובטוחים שכל מבוגר בקהילת בית הספר יפעל כדי להבטיח שזה לא יקרה שוב”.
משטרת לונדון מסרה כי בסוף אוקטובר נרשמו 408 תקריות אנטישמיות בבירה הבריטית באותו חודש לעומת 28 בתקופה המקבילה אשתקד.
הילדים הם לא המדינה
י’ (השם המלא שמור במערכת), תלמיד יהודי בבית ספר רגיל בשכונה אמידה בצפון לונדון שבו אחוז גדול תלמידים מוסלמים ואחוז קטן בהרבה של תלמידים יהודים וישראלים. יום אחד מעט אחרי שפרצה המלחמה ניגש אליו חבר שלו ואמר לו “המדינה שלכם מפציצה את חמאס אבל הם לא עשו שום דבר רע”. חבר אחר עשה לו עם הידיים הדמיה של טיל מתפוצץ ואמר לו “זה מה שאתם עושים לפלסטינים”. ובאופן כללי, בכל פעם שהילדים מקשיבים לחדשות וישראל מוזכרת כל הכיתה מסתכלת עליו.
שאלנו את הוריו של י’ באם הם חוו זאת בעבר.
“לא, לא בצורה כזו. היו נושאים שעלו שהבליטו את זה שאנחנו יהודים-ישראלים אבל לא היו תקריות ממש”.
איך הדברים האלה השפיעו על י’?
“הוא ילד חיובי מאד והוא לא בכה או משהו כזה אבל הוא אומר שהוא מרגיש שהוא במיעוט ושאף אחד לא בצד שלו ויש הרבה מהם, כלומר הילדים המוסלמים, והם תמיד בצד הפלסטיני ואף פעם לא בצד שלו”.
האם התלוננתם להנהלה?
“כן, והמנהל לקח את זה מאד ברצינות. הוא עשה אסמבלי בנושא והסביר לתלמידים שיש בבית הספר תלמידים מרקעים שונים וזה שילד הוא מארץ אחת או אחרת, או דת אחת או אחרת, לא הופך אותו לנציג של אותה מדינה או אותה דת ואם חושבים שמדינה אחת עושה משהו לא בסדר למדינה אחרת הילדים הם לא המדינה וצריך לתת להם הזמדנות להביע את דעתם לפני ששופטים אותם. אני חושב שזה היה טוב אבל כמובן שהתקריות לא לגמרי הפסיקו”.
האם זה גורם לכם לחשוב על העתיד, אולי בית ספר אחר, אולי בית ספר יהודי?
“כן, זה גורם לנו לחשוב על זה, שאולי נעביר אותו לבית הספר שהוא בועה מוגנת כזו ויהיו יותר יהודים וילדים ממעמד גבוה ומשכיל יותר אבל מצד שני מה זה ישנה בעולם? הילד יהיה בבועה ולא ידע להתמודד עם אנשים שחושבים אחרת ממנו? העובדה שיש לו חברים שעד היום הוא לא ראה בהם שונים, מוחמד וחליל ואחרים והם חברים שלו. נכון שמהמצב הזה נוצרה הפרדה מסוימת בעל כורחם וכן יש את התהייה הזו אם להעביר לבית ספר פרטי עם חינוך גבוה או שנדאג ליותר אינטגרציה”.
