קתדרלת סנט פול המרשימה, הניצבת בגדה הצפונית של נהר התמזה, היא כידוע אייקון אדריכלי והיסטורי חשוב בלונדון. קומת המרתף של המבנה, הנקראת קריפטה, משמשת לקבורה, כמו בכנסיות רבות אחרות ברחבי אנגליה. מהנקברים הבולטים שם אפשר למצוא בין השאר את כריסטופר רן, אדריכל המבנה; ארתור ולסלי, הדוכס הראשון מוולינגטון; הצייר וויליאם הולמן האנט שפעל בארץ ישראל; והאדמירל הוריישו נלסון (שגם משקיף על כולם מלמעלה באנדרטה הגבוהה בכיכר טרפלגר).
שמונה מטרים בלבד מקברו של נלסון טמונים שרידיו של בכור חסון – יהודי מיפו, שנרצח בסיני בשנת 1882. יחד עמו, נטמן אדם בשם ח׳ליל עתיק, שהיה נוצרי מסוריה, בנוסף לשלושה חברי משלחת אנגלית, שמותם זעזע את הקהילה המדעית והמדינית בממלכה המאוחדת.
איך בדיוק חסון הגיע לסנט פול? כדי לענות על כך צריך לחזור בזמן ל־1840 – השנה שבה נולד אדם בשם אדוארד הנרי פאלמר בעיר קיימברידג׳. כבר מגיל צעיר פאלמר גילה סקרנות לשפות, ולאחר שהחלים באופן פלאי ממחלת השחפת בגיל 19, המשיך את לימודיו ואת התמחותו במזרחנות ובשפות. בגיל 29 (1868-9) הגיע לראשונה למזרח התיכון, כשצורף כחבר במשלחתו של צ’ארלס וורן מטעם הקרן לחקירת ארץ ישראל (PEF). פאלמר פרח בסביבה המדברית והוסיף להכיר דיאלקטים חדשים של הבדואים. שנה אחר כך חזר שוב לאזור והפעם תוך התמקדות בחקר מדבר ״תיה״ (התועים) בסיני תוך שהוא גומע יחד עם שותפו, צ’ארלס דרייק, כ־1,000 קילומטרים בהליכה רגלית של כ־16 שעות ביממה. פאלמר פרסם ספר מסע המלווה איורים ומפות, שבו נסקר גם הנגב, וחזר לאנגליה.
בשנת 1882 (כשהוא בן 42) פאלמר נקרא למשימה לחזור לסיני, בימים שבהם מצרים סערה והאינטרסים הבריטיים עמדו בסכנה. פאלמר יצא בראש משלחת של חמישה אנשים – שני אנגלים נוספים, סורי בשם ח׳ליל עתיק ויהודי מיפו בשם בכור חסון.
המטרה: לשחד את הבדואים לתמוך בבריטים
ככל הידוע, שימש חסון כטבח המשלחת אך גם כאחד מצוות של חמישה שידע לאחוז בנשק. לפי ההיסטוריון זאב וילנאי, פאלמר בעצמו תיאר את חסון כ”בן למשפחה ספרדית שבאה מהאי רודוס, בראשית המאה ה־19. בכור הצטרף למשלחת בהיותו בן 46. היה אדם עליז, אמיץ, בעל מזג טוב ומיטיב לירות באקדח”. העדות הזאת מרמזת כי חסון הצטרף כנראה למסעות קודמים של פאלמר.
מטרת המשלחת הייתה כנראה לשחד את הבדואים לתמוך בבריטים ואולי גם לשכנעם למכור גמלים לצבא הבריטי. מכיוון שהבדואים לא ממש פיזמו כל ערב “האל נצור את המלכה”, צוידה המשלחת בסכום כסף גבוה לסייע במאמץ. מלווים בדואים היו אמורים לדאוג לביטחונה, אך קץ המסע היה טרגי. כל חברי המשלחת נרצחו על ידי בדואים בוואדי סודר ורכושם נשדד. הידיעות על המאורע נתקבלו בבריטניה בתדהמה והממשלה שיגרה משלחת חיפושים בראשותו של מיודענו, צ’ארלס וורן. הצוות של וורן פעל ביעילות איתר את שרידי הנרצחים, זיהה ולכד את הרוצחים ושותפיהם שהועמדו לדין וחלקם הוצא להורג. גל אבנים גדול הוקם בוואדי סודר בנקודת הרצח וכונה “גל פאלמר”.
העלייה לקבר
אחרי שהתוודעתי לסיפור המדהים הזה, הרגשתי צורך עז לפקוד את קברם של חברי המשלחת. פקידת הקבלה בקתדרלת סנט פול לא ידעה על מה אני מדבר כששאלתי על מקום קבורתם, והפנתה אותי לפינה שבה נמצאים “אבירי הכנסייה”, האמונים על תיעוד היסטורי וסיוע למבקרים. גבר ואישה חביבים סייעו בידי (כנראה שאיני הראשון שמתעניין בנושא) וחיפוש ברישומי הקריפטה העלה את מיקומו של הקבר.
ג׳ורג׳, שסרט אדום אלכסוני רחב מעטר את חזהו, התלווה אליי כדי למצוא את מבוקשי במרתף שכולל מאות קברים. לאחר זמן קצר, איתרנו את קברם של חברי המשלחת. על לוח הגרניט מצויינים שלושה קיצורי שמות האנגליים וגיל פטירתם. אבל שמות הסורי ח׳ליל והעברי חסון נעדרים.
בסמוך, קבוע לוח זיכרון מוזהב על הקיר, שבו מצויינים כל חמשת חברי המשלחת. בתרגום לעברית, כתוב בו כך: “לזכרם של שלושה אנשים אמיצים. פרופ׳ אדוארד הנרי פאלמר, סרן וויליאם ג׳ון גיל וסגן הארולד צ׳רינגטון. במסעם בתפקיד ציבורי במדבר סיני נהרגו בבגידה ובאכזריות, בוואדי סודר, באוגוסט 1882.
שרידיהם, שנמצאו בחלקם כעבור שבועות רבים, הובאו לאנגליה והונחו כאן לפי מנהגי הנוצרים, ב־6 באפריל 1883. טבלה זו הוצבה בידי הארץ שבעבור שירותה הם נספו, למען שנזכור את שמותיהם, ערכם וגורלם. בגורל טרגי זה שותפים שני עוזרים נאמנים: הסורי ח׳ליל עתיק והעברי בכור חסון, ששרידיהם מונחים יחד עמם. כְּמוֹ פֹלֵחַ וּבֹקֵעַ בָּאָרֶץ נִפְזְרוּ עֲצָמֵינוּ, לְפִי שְׁאוֹל כִּי אֵלֶיךָ, יְהוִה אֲדֹנָי עֵינָי – תהילים קמ”א״.
יעקב גרשון, נינו של בכור חסון שמתגורר בישראל, אסף עם השנים מידע ומסמכים על המקרה. אך בטרם הכיר את תולדות הפרשה המשפחתית, הוא הוזמן לטקס חגיגי בסנט פול, במסגרת ביקורו בלונדון כבנקאי. הטקס התנהל באולם המרכזי של הכנסייה לפי מיטב המסורת האנגלית וכלל לבוש מסורתי, שירת מקהלה ונאומים. באותו זמן, יעקב לא העלה על דעתו שכמה מטרים תחת רגליו במרתף הקתדרלה, טמונים שרידי הסבא־רבא שלו.
בסיפור הזה יש גם מבחינתי נגיעה אישית קטנה. מחנה גדוד התותחנים, שבו שירתתי בסדיר, היה בוואדי סודר – קילומטרים ספורים ממקום הרצח של משלחת פאלמר, והשם “גל פאלמר” היה שגור בפינו כעוגן גיאוגרפי מקומי.
הכתבה הזו פורסמה במגזין המודפס של עלונדון. הורידו כאן את הגיליון הדיגיטלי >>> https://alondon.net/new-site/מגזין-עלונדון-המהדורה-הדיגיטלית/
