פיט בראון גדל בבית יהודי בשנות ה-50 בפרברי לונדון והחל לכתוב שירה בסגנון שהושפע ממשוררי הביט האמריקאים הגדולים כגינסברג וקרואק. בראון שילב את הטקסט הכתוב עם מוזיקה חיה, והופיע רבות בליברפול, ניוקאסל ולונדון החל מאמצע שנות ה-60, בין היתר לצד גיטריסטים גדולים כדייבי גרהאם וג’ון מקלפלין. בלונדון פגש בראון את הבסיסט והזמר ג’ק ברוס כשזה התחיל לעבוד עם אריק קלפטון וג’ינג’ר בייקר בלהקת ‘קרים’ האגדית. בראון החל לתרום להם טקסטים פסיכדליים נהדרים שהתאימו כמו כפפה ליד לבלוז-רוק האקספרסיבי והבלתי-מתפשר שלהם. מהלהיטים הגדולים שכתב ל’קרים’ ניתן למנות כמה וכמה כמו I feel free, Whie room, Politician וכמובן גם את Sunshine of your love.
כשסצנת הסמים והרוקנרול החלה לצאת משליטה, כדבריו, ולקחה איתה יותר מדי שבויים, בראון התרחק מהמרכז הרעיל שלה, אבל הוא המשיך ליצור. בשנות ה-70 הקים הרכבים משלו והופיע, לרוב נאמן לסגנון בלוז-רוק פסיכדלי, אבל מאוחר יותר גם פאנק וג’אז. הוא המשיך לכתוב בקביעות לאלבומי סולו של ג’ק ברוס ועבד עם פיל ריאן ממש עד ימיו האחרונים.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ועכשיו בנימה אישית
נפגשתי עם בראון מספר פעמים בשנים האחרונות, לאחר שעזב את לונדון (‘בנקאים השתלטו לי על השכונה’) ועבר להייסטינגס. הפעם הראשונה היתה כשמוזיקאי איתו עבדתי הכיר בינינו באיזה אירוע חוצות מוזיקלי. פיט היה לבבי וסיפר לי בו במקום איך כתב את ‘סנשיין’ בלילה של השראה. הפעם הבאה בה נפגשנו היתה מקרה בלתי צפוי. זה היה ערב התרמה שנתי לארגוני צדקה מקומיים והופיעו בו מוזיקאים רבים, לרבות בראון. הלהקה שאמורה היתה לחתום את הערב היתה שלישייה ידועה באזור שמבצעת מוזיקת רוק-בלוז פסיכדלית של סוף שנות ה-60, ומתמקדת בחומרים של הנדריקס ולהקת ‘קרים’. יצא שהמתופף של השלישייה לא יכול היה להגיע וברגע האחרון פנו אליי למלא את מקומו.
הספקנו לערוך חזרה אחת יומיים לפני האירוע ואז הגיע יום המופע. רגעים לפני העלייה לבמה ניגש אליי הגיטריסט והסולן, שנראה לחוץ למדי, ושיתף איתי שני פרטים – האחד הוא שפיט בראון נמצא בקהל וייצפה בנו מנגנים (בין היתר שירים שהוא כתב) והפרט השני היה שכמה שעות קודם לכן נודע לפרסום כי ג’ינג’ר בייקר, המתופף האגדי של ‘קרים’ וידידו של בראון משכבר הימים, הלך לעולמו. החדשות הכו אותי בעצב וגם בהבנה שבעצם אני מנגן את תפקידיו של בייקר לזכרו, ושכדאי שאעמוד במשימה בכבוד, במיוחד נוכח הנסיבות, לא כל שכן שבראון עצמו ישפוט את הביצועים.
Well done mate
תוך כדי ההופעה ניסיתי לקרוא את תווי פניו של בראון, שישב בצד, קרוב לבמה, עת ניגנו את מיטב להיטיו, אך לשווא. לא יכולתי לנחש מה עובר בראשו. האם הוא מתחלחל? האם נרגש או משועמם? והאם הוא חושב כרגע על ג’ינג’ר בייקר, שחסר לו, על הבמה, ובכלל…ההופעה עברה בשלום. הגיטריסט השתחרר מהלחץ המוקדם תוך כדי נגינה, הבסיסט התגלה כחית במה אמיתית, ואני השתדלתי לנגן בשחרור, ולהנות (תוך שמירה על קצב ושינון מבנה השירים). אחרי שסיימנו וירדתי מהבמה עברתי בסמוך לפיט בראון. לא ציפיתי שיפנה מעיסוקיו וידידיו עבורי אך הוא נעמד, לחץ את ידי בחום ואמר בחיוך רחב: Well done mate ותו לא.
בתקופת הקורונה, לכשהקלו מעט על הסגרים, חבר הזמין אותי להצטרף אליו לביקור אצל פיט. נעניתי בשמחה, והעברנו כמה שעות בשיחות מרתקות על חייו. תיכננו לערוך יום אחד ריאיון מקיף ופרטני, אבל לא הספקנו. בשלהי 2022 בראון עוד הספיק להופיע בערב מחווה ותמיכה לסקסופניסט מקומי שעבר אירוע לב וזקוק לשיקום. בראון היה בכושר בימתי מעולה והיה מבחינתי מסמר הערב. לא יכולתי לדעת שזו תהיה הפעם האחרונה. יהי זכרו ברוך.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
* אולי תאהבו לקרוא עוד כתבה על מוזיקה בבריטניה:
