מה אומר לכם השם גרהאם גולדמן? סיכוי סביר שלא הרבה. אבל שוחרי מוזיקה פופולרית מהסיקסטיז והלאה, גם אם לא בקיאים בפרטים, לבטח יכירו את השירים. כי גולדמן, בין אם ככותב-מלחין או מבצע, אחראי לכמה וכמה להיטים נצחיים, שגם 55 שנה אחרי, נשמעים נהדר.
ביוגרפיה מקוצרת: גרהאם גולדמן נולד במנצ'סטר בזמן הבייבי-בומרס שאחרי מלחמת העולם השניה, בן למשפחה יהודית, שבזמן התיכון אפילו ניגן בארגון הנוער של הבריגדה היהודית בעיר. שם גם פגש גולדמן את קווין גודלי שהפך לימים לשותפו ליצירה בלהקה המיתולוגית 10CC.
החל מאמצע שנות ה-60 כתב גולדמן שורה של להיטים (חלקם יחד עם אביו) שהוקלטו ע"י מיטב להקות הפופ-רוק של התקופה: ג'ף בק והיארדבירדז, ההוליס, ומתבודדי הרמן היו רק כמה מההרכבים שנהנו מפניני הזהב של גולדמן הצעיר.
כאשר הקליט גרסאות משלו לאותם השירים, כמה שנים מאוחר יותר, התוצאה היתה פחות מרשימה. נדרשו לגולדמן עוד כמה שנים של התנסות עד שזכה להצלחה גם כמבצע. זה קרה עם 10CC, להקה שהפכה לאחת המצליחות בבריטניה ובאמריקה של אמצע שנות ה-70. עם שילוב של ארט-פופ חכם אבל מחניף לאוזן, עיבודים עשירים עם מעט נגיעות פסיכדליות וסינמטיות אבל דגש על מלודיות והרמוניות מנצחות ובעיקר ארבעה כותבים מבצעים שניגנו על כל הכלים- הצליל שלהם היווה מעיין תשובה בריטית לסטילי דן.
למרות ההצלחה ההיסטרית של I’m not in love ובהמשך גם של Dreadlock Holiday, חילוקי דעות מקצועיים בין חברי הלהקה הביאו בסופו של דבר לפירוקה ב-1983.
מאז גולדמן לא התבטל. הוא כתב מוזיקה לסרטים, הקים את Waxx ובעשור האחרון הוציא שני אלבומי סולו מוצלחים. הוא גם הצטרף לסיבוב ההופעות העולמי של רינגו סטאר ב-2018, חוויה עליה כתב את השיר standing next to me (בסגנון הביטלסי) הפותח את אלבומו האחרון הנקרא 'הצניעות אוסרת'.
בשנים האחרונות מריץ גולדמן מופע אקוסטי בשם 'לב מלא שירים' (קריצה לאחד מהשירים שכתב ל'יארדבירדז', 'לב מלא נשמה'). במופע, שחוזר עכשיו לאחר הפסקת הקורונה, הוא מבצע את השירים הגדולים בעיבודים מינימלסטים אך מדוייקים.
בגיל 75 גולדמן נשמע מעולה, לא מעט בזכות ההרמוניה המושלמת של שני הגיטריסטים המלווים אותו. זהו שיעור בכתיבת פופ קלאסי ובביצוע. שירים שצולחים בקלילות את מבחן הזמן ומעוררים געגועים לזמנים אחרים ותמימים יותר כמו 'For Your Love', Things We Do For Love' , 'Bus Stop' ואחרים הם כאלה שפשוט עובדים על הקהל גם אחרי 50 שנה ויותר. כשמשווים אותם ללהיטי פופ בני זמננו השירים האלו נשמעים עשירים ומורכבים בהרבה.
במופע נשזרים גם שירים מהשנים האחרונות, שגם אם לא כולם נחקקים בזכרון אחרי האזנה בודדת, אינם פוגמים ברצף האיכותי של הערב.
במהלך ההופעה מספר גולדמן כי רבים משיריו נכתבו כיד המקרה, כשמשפט שעלה בראשו בעקבות דברים שחווה או ראה היווה השראה או כותרת לשיר. נראה שהוא מאוד נהנה להופיע עם אותם חומרים אלמותיים, אלו שמוכרים לקהל הרחב, אבל זה לא מופע הצדעה נוסטלגי מתקתק. יש גיוון מוזיקלי והתנסות על הקהל בשירים חדשים שגולדמן, כפי שהעיר לקראת סיום הערב, 'מקווה שהקהל נהנה גם מהם'. הקהל התומך הגיב בחיוב, וזה השתלם לו, כשלהדרן בוצע להיט הרגאיי הקלאסי Dreadlock Holiday שהרים על הרגליים כמה עשרות לריקוד ספונטני אחרון.
ולסיום – עוד קפסולת זמן קטנה, והפעם לראשית שנות ה-90, לגרסה העברית של להקת רוקפור לאחד מלהיטיו הגדולים של גרהאם גולדמן.
אולי תאהבו לקרוא עוד כתבה על מוזיקה באנגליה:
האתר של גרהאם גולדמן https://grahamgouldman.info
