ההסתדרות הציונית העולמית (WZO) פתחה את נציגותה באנגליה לפני כשלוש שנים. בתקופה זו נפתחו עשרות אולפנים לעברית; מורים מישראל הגיעו לבתי ספר מקומיים כדי ללמד עברית, יהדות ולימודי ישראל; עשרות הרצאות, הופעות של אמנים מפורסמים מישראל ופעילויות תרבותיות וחברתיות ציוניות אורגנו, וביתר שאת גם אחרי התפרצות מגיפת הקורונה. לקראת החגים פנינו לאנשים שממלאים תפקידים שונים בארגון ושאלנו אותם על עבודתם, החיים בממלכה, תובנות שהגיעו אליהן והישגים או אתגרים שנתקלו בהם.
יצחק זוננשיין
הגעתי ללונדון לפני כשלוש שנים מגבעת שמואל. בתפקידיי הקודמים הייתי מנהל מרכז ההסברה של ישראל, מנהל התוכניות ומנהל מחלקת הבידור והתרבות בערוץ הראשון, במאי ורל”ש השר זבולון המר. כמי שעיסוקו בתרבות ואמנות, התרבות הבריטית היתה מאז ומתמיד קרובה לליבי, והיכרותי עם עולם הבמה והטלוויזיה הבריטי מסייעת לי בתפקידיי כאן בתחומי ההפקה והאירועים הציוניים.
נשלחתי להקים ולנהל נציגות להסתדרות הציונית העולמית שתרכז את פעילות מחלקות הצ”ע בממלכה בתחומי החינוך, עידוד העלייה, לימודי העברית, המאבק באנטישמיות ובארגוני ה־BDS, הקשר עם הקהילות היהודיות והארגונים הציוניים ופעילות של אירועים וחוויות ציוניות ליהודי הממלכה. בנוסף אני מדווח על עולם התרבות הבריטי לגל”צ, מרכז את פעילות התגובות להפגנות אנטי ישראליות ומרצה על עולם התרבות והתקשורת הישראלי. החלק הכי מרגש עבורי הוא התגובות הנפלאות מאלפי המשתתפים באירועי הצ”ע. לישראלי שמגיע לכאן אייעץ – תיהנה, תספוג ותחזור לעולם נפלא בארץ. לבריטי שעולה לארץ אגיד – תיהנה, תספוג, תיאזר בהרבה סבלנות וסובלנות והתאקלמות בריאה.
דימה מבזוס
הגעתי לפני כמעט עשר שנים מרחובות והיום אני גר בקיימברידג׳ ועובד בלונדון כרכז פעילות של המחלקה לעידוד עלייה בהסתדרות הציונית העולמית ואופק ישראלי. החיים רגועים ונוחים כאן וכמו שאומרים, לטוב מתרגלים מהר מאוד… אפילו את מזג האוויר אני אוהב אך ללא ספק מתגעגע לשמש. אני אחראי על שתי פעילויות עיקריות – פתיחת כיתות לימוד עברית בקהילות היהודיות וארגון הרצאות מגוונות על ידי מרצים ישראלים. במהלך שלוש השנים האחרונות אני אחראי על פתיחת וניהול כ־100 כיתות אולפן ומועדון עברית – פעילות חינמית לשיפור ידע השפה.
חוץ מהעבודה עבור ה־WZO UK אני גם מנהל פרויקט LIMMUD FSU ליהודים דוברי רוסית מכל אירופה ובזמני הפנוי נהנה לטייל עם המשפחה. האתגרים הם כמובן להתרגל לתרבות חדשה ושונה מישראל. החלק הטוב הוא הפידבק המצוין ממשתתפי הפעילויות הרבות שלנו. לישראלים חדשים בממלכה אייעץ ליהנות מהתרבות ומהאווירה המקומית, ולבריטים שמגיעים לישראל אייעץ ליהנות מהשמש, מהאוכל ולא להיות בשוק מהכנות וה״חוצפה” הישראלית…
סיון עצמון
נולדתי וגדלתי בירושלים. אחרי כמעט שנתיים בממלכה, אחרי שעבדתי עם תכנית מנהיגות של מחלקת המדינה האמריקאית בוושינגטון ועם ארגונים ישראליים מאוד – הטלוויזיה החינוכית, בית התפוצות, תנובה, קסטרו והמרכז לטכנולוגיה חינוכית הגיע הזמן לנציגות ההסתדרות הציונית העולמית באנגליה. בשנה פלוס האחרונות אני מרכזת פרויקטים של ההסתדרות הציונית העולמית בבריטניה ואחראית על השיווק הדיגיטלי, שיתופי פעולה עם קהילות והקמת מועדון העברית.
היה זה מרגש מאוד בעבורי לספר על סבא רבא שלי – ד”ר בן ציון מוסינזון בפסטיבל לימוד בברמינגהם ובקיץ האחרון – להקים את מועדון העברית באנגליה אשר מנגיש את לימודי השפה העברית דרך מגוון של נושאים לקהל שנמצא כאן. לישראלי שבא לאנגליה אמליץ לגמוע מסלולים בטבע המרהיב שכאן אבל לא לשכוח את הדרך הביתה לארץ. לבריטי שעולה ארצה: שרק תהנה מהשמש ומחמימות הלב של הישראלים – אין כמותם בכל העולם כולו!
קימי וקסמן
גדלתי בקריית חיים, חיפה והגעתי לפה ב־2005. אני גרה בפינצ׳לי סנטרל וממש מרגישה בבית. לדעתי הדבר הכי חשוב זה להפסיק לנסות להפוך את אנגליה לישראל ולהיפך – כל מקום מביא איתו את הדברים הייחודיים לו. אני אישית מרוצה מהבדלי התרבויות ומוצאת את זה מרענן. אני מלמדת עברית מודרנית וגם פעילה בפרוייקט מועדון העברית של ההסתדרות הציונית העולמית – יש לנו כ־50 איש בכל פגישה והנושאים שאנחנו דנים בהם מעניינים ונוגעים בכל תחומי החיים. היה לי גם הכבוד לארח מומחים בתחומים השונים וזה היה מעורר השראה.
יש הרבה מאוד סיפוק מללמד עברית. זה חלון לעולם שלם של תרבות, אוכל, מוזיקה ואופי מאוד מיוחד, שגם מושפע מאיך שהשפה שלנו בנויה. אחד הסיפוקים הגדולים ביותר שלי היה ללמד ניצול שואה בן 96, שלמד בתשוקה וכוח רצון עז. גם כיף לראות תלמיד שהתחיל מאפס ופתאום יכול לנהל שיחה בעברית.
שי גרוסקופף
הגעתי מערד לפני 11 שנים, אני מתגורר ב־East Barnet ועובד כמורה לעברית ב־JCoSS באולפנים של ה־WZO, וגם מדריך מורים לעברית ב־PaJeS. מזה כארבע שנים אני מלמד קבוצות מבוגרים באולפנים של ההסתדרות הציונית. רוב התלמידים הם צעירים בשלבי גיור או כאלה הנשואים לישראלים וחושבים על עלייה. הסיפוק הכי גדול הוא לקבל דוא”ל עם חוויות בעברית מתלמיד שלמד אצלי באולפן ועלה לארץ.
במהלך השבוע אני “מדלג” בין עבודות שונות לבית עם שלוש בנות צעירות. החלק הכי כיפי בעבודה הוא להתחיל ללמד כיתה עם תלמידים שלא יודעים דבר ולהגיע עמם לסוף השנה כשהם מקשקשים בעברית. למי שמהגר אייעץ לנשום עמוק… ולזכור, שהשנה הראשונה כמהגר היא שנת ה־”שכר לימוד”. על כל דבר משלמים ביוקר (בזמן, באנרגיות ובכסף) עד שמתרגלים!
איתן שדה
במקור אני טברייני אבל סוחב גם אי אילו שנות ותק בתל־אביב ובקרית טבעון. לאנגליה הגעתי לפני 17 שנים – תה עם חלב עדיין בגדר יהרג ובל יעבור, בקיץ עוצם עיניים ומדמיין שזה עדיין חורף ולגבי התודה והסליחה זה דווקא משהו שאני די אוהב… במסגרת תפקידי בהסתדרות הציונית העולמית אני מריץ שלוש כיתות אולפן לעברית במנצ’סטר. הסיפוק הכי גדול שלי מהעבודה באולפן הוא כאשר מישהו חוזר מהארץ ומספר שהצליח לנהל שיחה כמעט שוטפת בעברית!
אני גם מייצג את מחלקת העלייה של הסוכנות היהודית במנצ’סטר, כך שיש לי הרבה תלמידי אולפן שהם בעצם גם בתהליכי עלייה. הכי כיף זה לשמוע שכשהם מבקרים בארץ הם חושבים עלי או על השיעורים שלנו באולפן וכשרואים תוצאות – זו התגלמות ההצלחה של העבודה שלנו. לישראלי שבא לבריטניה הייתי מציע לא לנסות ולהישאר ישראלי במנטליות ובתרבות. לא לשפוט את האנגלים, ואם כבר לשפוט, אז לא תמיד לכף החובה. ולמי שעולים לארץ הייתי אומר: התאזרו בסבלנות ובכושר ספיגה. הישראלים אולי יהלמו בכם אבל בסופו של דבר יחבקו אתכם חיבוק חם ואוהב.
יעל ברויאר
הגעתי מרחובות לברייטון ומלבד לימוד עברית אני גם מגישה תוכניות ומראיינת בערוץ הטלוויזיה של העיר וכותבת עבור הג׳ואיש כרוניקל וכתבי עת נוספים. בכיתות העברית שלי – כמו בעיר ברייטון בכלל – יש מגוון מרתק וצבעוני של תלמידים. בחדשים האחרונים גם העברתי פגישות אונליין של ה־Hebrew Social Club מטעם המחלקה לעידוד עלייה של ההסתדרות הציונית העולמית ונהניתי מאד מהשיחות המגוונות עם אנשים מאנגליה ומארצות אחרות שהצטרפו לפגישות.
ההישג שאני הכי גאה בו בתחום לימוד העברית הוא הספר “Hilarious Hebrew” שכתבתי עם חבר ישראלי, אייל שביט, שמלמד מילים בעברית בצורה משעשעת ולא שגרתית. אנחנו מקבלים תגובות נהדרות מאנשים ברחבי העולם שלומדים מילים חדשות באמצעות הספר שלנו וצוחקים תוך כדי תהליך הלמידה! כמעט אין יום שעובר בלי שאני חושבת על הבדלי תרבויות בין ישראלים לבריטים, ויחד עם לימוד השפה העברית אני גם משתדלת להעביר אספקטים של התרבות וההווי הישראלים. אני חושבת שלהיות קצת אאוטסיידר בחברה שבה אנחנו חיים עשוי להיות יתרון – תמיד מעניין לבחון דברים, ללמוד על הסביבה שלנו וגם על עצמנו מנקודות מבט שונות.
תמנע ועומר שלו
מצאנו את עצמנו בהסגר בדירה קטנה בדבלין ארבעה חודשים בלבד מיום שהגענו לאירלנד כשליחי הוראה מטעם ההסתדרות הציונית העולמית. בשיאה, הקהילה היהודית האירית מנתה כ־5,000 יהודים. אך עם השנים רוב המשפחות ובעיקר הצעירים עזבו עד שנותרו בדבלין כ־500 יהודים… בשנים האחרונות דבלין הפכה להיות מוקד משיכה לחברות הייטק רבות, כך שיש משפחות ישראליות ומספר משפחות יהודיות שעברו לכאן במסגרת רילוקיישן.
אנחנו השליחים הראשונים באירלנד מזה 20 שנה. התחושה אצלנו בקהילה, שדבלין היא מעין “קיבוץ” קטן, וכשליחים מישראל אנו מעורבים בכל הנעשה בקהילה, מהקמת קבוצות פעילות להורים ולתינוקות דרך פעילויות למשפחות ולנוער ועד לביקורים בבתי האבות המקומיים. ביומיום תמנע מלמדת עברית ויהדות בבית הספר היהודי, עומר מחזק את מניין בית הכנסת המקומי, מסייע לחברא קדישא ובהשגחת הכשרות. מלבד זאת, אנו נהנים ממגורים בעיר דבלין, מטיולים בנופים של אירלנד ומבירות טובות. פחות נהנים מכמויות הגשם פה, מהקצב האירי האיטי ומהמחסור במבחר אוכל כשר… מתגעגעים לארץ אבל שמחים שבתקופה זו אנו בשליחות פה.
מיטל ואורן בן ששון
אנחנו גרים בהנדון ועובדים ב־ijds – בית ספר דתי וציוני. בחודש הבא נציין שנה בממלכה, ואנחנו נהנים מאוד מהתרבות האנגלית וממזג האוויר ועדיין מנסים להבין מדוע יש לאנשים כאן תחביב מוזר לבקש סליחה כל היום, ובמקום להודות על השפע עונים “לא כ”כ גרוע״… אנו משמשים כמורים שליחים של ההסתדרות הציונית באנגליה ומלמדים את מקצועות הקודש והעברית בשפה העברית.
ישנם המון רגעי אושר בעבודה עם התלמידים והסיפוק הגדול הוא לדעת שהתלמידים אומרים דבר תורה סביב שולחן השבת בעברית או לחלופין מקיימים איתנו שיחות בשפה הנרכשת. מדהים גם לגלות שישנן משפחות רבות בבית הספר ששולחות את ילדיהם להתגייס לצבא ואף בחלקן גם עושות עלייה. זכינו השנה לטייל ולהעביר זמן איכות בחיק המשפחה הגרעינית תוך כדי עבודה עם אנשים וקהילה נפלאה וסיפוק עצום. לישראלי שמגיע לאנגליה היינו ממליצים לשחרר אוויר ולהבין שלדברים פה יש קצב אחר ולהפך, ולבריטי שעולה לארץ נמליץ לקחת הרבה אוויר ולהשתדל להבין את הלבביות והחום הישראלי.
