לבי כאן ושם', ספר הילדים המקסים של שרון וידן-קשתי, נולד במהלך ימי הסגרים של הקורונה וכל הג'אז הזה. כמו לכולנו, למעצבת והאמנית שרון וידן (45) היה הרבה זמן פנוי אבל להבדיל מרובנו היא החליטה להקדיש את הזמן הזה לכתיבת ויצירת ספר ילדים דו לשוני, בעברית ובאנגלית, המתמקד בעלילותיה של ילדה להורים ישראלים הגדלה בלונדון. לרגל יציאת הספר לחנויות ערכנו עם שרון ראיון אישי.
מתוך הספר
קודם כל ספרי לנו קצת על עצמך: מאיפה את במקור, כמה שנים בלונדון, מה הביא אותך לפה?
"היי, נעים להכיר. אני במקור מרמת גן ומגיל עשרים בערך התגוררתי בתל אביב. התעניינתי בצילום מהתיכון (בגרות בצילום בתיכון חדש בתל אביב), יש לי תואר ראשון באמנות מבצלאל, ירושלים. לאחר הלימודים עבדתי בהפקה ואוצרות של תערוכות אמנות, בצילום אירועים וכאסיסטנטית של הצלם זיו קורן.
תל אביב הייתה האהבה הראשונה שלי כעיר לפני שהתאהבתי בלונדון. ללונדון עברתי ב 2010, כשנתיים לאחר שאמא שלי נפטרה בפתאומיות והייתה לי תחושה שהחיים כמו שהכרתי אותם, נגמרו. חלמתי על מקום אחר. נסעתי לבקר חברות ילדות טובות שחיו באנגליה והביקור פתח לי את הראש. למרות שביקרתי בלונדון וחייתי באמסטרדם בעבר, נדהמתי לגלות מחדש את העושר התרבותי, האמנותי, תערוכות ומוזיאונים, אורבניות משובחת, מוזיקה, פתיחות, תחושת שחרור וממש רציתי לעבור.
בצירוף מקרים מדהים, כחודש לאחר הביקור בלונדון, הלכתי למסיבה בעקבות ההופעה של להקת סיאם במועדון הברזילאי ושם, חברים משותפים הכירו ביני לבין איתי, מוזיקאי, שהגיע לביקור בישראל מלונדון. התחלנו ברומן לונג דיסטנס וכעבור חצי שנה החלטנו להתחתן ועברתי לחיות אתו בלונדון. בגדול אפשר להגיד שאהבה שלי לערים גדולות, לאמנות ולאיתי הביאו אותי ללונדון.
בנוסף, אימי הייתה אנגלופילית אמיתית. מורה לאנגלית ומדריכת טיולים בלונדון. היא הנחילה לי את האהבה וההערכה ללונדון, לתרבות ולשפה האנגלית באמצעות ספרים, מוזיקה וסרטים".
עטיפת הספר
איך נולד הרעיון לספר?
"אתה מכיר את זה שאתה קורא ביוגרפיה של סופרים או יוצרים והם מספרים שהיה להם download של רעיון? אז זה מה שקרה. הספר הופיע לי בראש. כרעיון שלם. באותה התקופה התלבטנו האם לחזור לחיות בישראל ולא הצלחנו לקבל החלטה. ולא היה נראה שיש קצה חוט לקבלת החלטה שכזו.
סיבה נוספת הייתה כתגובה לזה שאנשים חזרו ושאלו את הבת שלי מאיפה היא במקור. הבת שלי נולדה בלונדון לפני שבע וחצי שנים. היא מכאן, כלומר, מלונדון. ולמרות זאת, אם זה בגלל המראה שלה, או בגלל שמרגישים בהתנהגות או מהמבטא שהיא ממשפחה של מהגרים, צצו השאלות האלו בכל מקום. וזה גרם לה לבלבול ואי נוחות. השיא היה כשהלכנו לעשות לה את כרטיס האזרחות הבריטית שלה והבחורה שעשתה את התהליך, ויכלה לראות בדרכון שאיווי נולדה כאן בלונדון, עדיין שאלה אותה ״אז מאיפה את״? ואיווי הסתכלה עלי בבלבול מאחר והיא אכן נולדה וגדלה בלונדון. באותו הרגע הרגשתי שהפרויקט האישי הקטן שלי הוא למעשה משהו שחשוב לי מאוד להוציא לאור, עבור הילדים שלי ועבור כל הילדים שחווים את אותה התחושה והמצב של להיות בין שני עולמות, בין שני מקומות, ושהלב נמצא כאן וגם שם. כלומר, כמהגרים, הזיקה למקום ממנו הגיעו ההורים, לעד תהיה שלובה בחיים של הדורות הבאים.
בנוסף, סטיבן קינג כתב בספרו ״על כתיבה״ שכל הנובלות הן למעשה מכתבים שמיועדים לאדם אחד. אז אכן, הספר מיועד לילדים שלי וילדים במצב דומה, אבל גם למכר אחד מסוים שטען שבחיים אתה יכול לעשות רק דבר אחד טוב. ומכיוון שתמיד הייתי multi passion ולזה הוספתי גם הגירה וקשרתי את חיי בתרבות נוספת, רציתי לכתוב ספר וליצור אובייקט שבמהותו הוא גם וגם. גם עברית וגם אנגלית, גם נפתח מימין וגם משמאל וגם התוכן מדבר על להיות כאן ושם אבל יש סוף טוב שבו הכל מתחבר והכל בסדר. אפשר לשלב ואפשר להפוך את הכאן ושם למקום לגיטימי בפני עצמו.
הסיפור בא לי מהר. האיורים לעומת זאת לקחו יותר זמן מאחר והיה מאחורי עשור שלם עם מחסום יצירתי בהקשר של ציור ואיור. כתוצאה מזה, תכננתי ספר שהוא בעיקר טיפוגרפי שזה מה שהתעניינתי בו כמעצבת ב 2019. פלרטטתי עם הרעיון לכתוב את הספר ואז התחילה הקורונה, בסוף 2019. פתאום לא יכולתי לרוץ בין עבודה, תערוכות, הופעות, שיעורי יוגה, הליכות, חברים, וטיפול בילדים, והישיבה בבית אפשרה לי לעבוד כל ערב על הספר ולהתייחס אליו כאל פרויקט אישי בעיצוב – פרויקט קורונה. ולשמחתי אכן הספר קרם עור, גידים, עמודים, נייר ודיו והיה מוכן לפרסום לקראת סוף הקורונה".
לפרנסתך את מעצבת גרפית נכון? תמיד רצית לכתוב ספר ילדים או שזה בא כך פתאום?
"כן, אני מעצבת גרפית לפרנסתי. והאמת שלא חשבתי לכתוב ספר ילדים באופן מודע אבל כשאני מסתכלת אחורה אני רואה את המשיכה שלי לספרים מהכיוון העיצובי, עוד לפני הילדים והמשיכה לספרי ילדים אחרי שהפכתי לאמא. אני גם זוכרת את חווית קריאת ספרי ילדים כילדה שהשפיע עלי מאוד- משפחת החיות המוזרות – המומינס. מבחינתי ספר ילדים מעניין ומרגש, שמאויר בצורה מיוחדת ואמנותית, הוא שווה ערך ליצירת אמנות ואף יותר משמעותי – זוהי יצירת אמנות שאתה אוחז ביד ביחד עם ילדיך ושמאפשרת לכם להתכנס ביחד, להתרגש, ללמוד ולגדול. בתקופה שהתחלתי לכתוב את הספר נתקלתי בספר של Jessica Hische לטרינג ארטיסט, שאיירה וכתבה ספר ילדים לאחר הפיכתה לאמא מה שנתן לי השראה רבה. התחלתי לראות חוט נמתח בין מעצבים לספרי ילדים כשדוגמא נוספת היא Henri’s Walk to Paris שמאויר על ידי המעצב סול בס. Saul Bass".
דיכוטומיה- או למה אנגלית ועברית?
ולמה ההחלטה להוציא את הספר במהדורה דו לשונית, למה לא רק עברית או רק אנגלית?
"כפי שציינתי קודם, רציתי לייצר מקום שיהיה קיים כאובייקט בפני עצמו בעולם האמיתי שבו יתקיימו שני העולמות במרחב אחד. האנגלית והעברית יחדיו בתוך אותו האובייקט. ספר קסום שיכול להיפתח גם מימין וגם משמאל, עולמות ששלובים זה בזה ומאפשרים לגיטימציה ומרחב שבו חיים כשהלב כאן, וגם שם. מרחב חדש שניתן לקחת ביד לכל מקום ובו יש הכרה בעשור התרבותי והלשוני. דיכוטומיה".
האם מבחינתך הספר מיועד רק לקהל ישראלי (באם בארץ או בחו"ל) או שיש לו קהלים אחרים?
"אני חושבת שהספר יכול לדבר גם ליהודים שחיים מחוץ לישראל (אפילו אם אינם ישראלים), ולבני זוג לא ישראלים של ישראלים בחו״ל או כאלו שעברו מאנגליה לישראל ברילוקיישן".
אני מבין שכל תהליך ההוצאה, הכריכה, ההפצה וכו היה לגמרי עצמאי. למה בעצם?
"מאחר שהרעיון היה לעשות פרויקט אישי בעיצוב גרפי, של הוצאת ספר לאור, מאוד התעניינתי בכל מה שקשור בהדפסה של ספר וההפקה. בכלל לא עלה על דעתי לחפש מוציא לאור. נכנסתי עמוק לתוך התחום של אינדי פאבלישינג – הוצאה עצמאית. גיליתי עולם תוכן מרתק ומלא באנשים. אנשים מעוררי השראה שמעוניינים לסלול לעצמם את הדרך בצורה עצמאית. מניחה שהמשותף לכולם הוא הרצון בחופש ביחד עם נטייה לרצות לחוות ולשלוט בכל השלבים של תהליך הוצאת ספר לאור. בתעשיית האינדי פאלישינג זה מוגדר כ- סופר/יוצר-יזם. כלומר הסופר כיזם. והיזמות באה לידי ביטוי גם במוצר סופי שהוא ספר, בנוסף לעוד מוצרים או שירותים. אני מאוד מתחברת לזה".
האם יש לך תוכניות להוציא עוד ספר ילדים?
"כן. אני מרגישה את הבעבוע וההצפה של רעיונות חדשים. הכיוון הוא עדיין סביב החיים בהגירה, רילוקיישן, הקשר שבין עשיית אמנות להגירה. אני גם מתחילה לחקור את תחום הפולקלור היהודי ככיוון מעניין, אם כי אולי קצת אפל, לספר ילדים הבא".
אולי תאהבו לקרוא עוד כתבה על ספר ילדים לישראלים בבריטניה:
