2017 היא חתיכת שנה. עוד לא התאוששה התנועה הציונית מ?יום ההולדת? ה?50 למלחמת ששת הימים, וכבר עומדות לנחות עליה חגיגות ה?70 לתוכנית החלוקה של האום, שלא לדבר על 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון ו?100 שנה לכניסתו של הגנרל אלנבי אל שערי ירושלים. אבל אין כמו יובל המאה להצהרת בלפור.
67 המילים שהנפיק שר החוץ של ממשלת הוד מלכותו עבור הזואולוג וולטר רוטשילד ממשיכות להדהד כאילו נכתבו אתמול, ומעוררות את הרושם כי הדיו בעזרתו טופטפו עדיין לא יבש. יש כאלה שאינם רואים במסמך סוף פסוק, ומבקשים להחזיר את הגלגל לאחור. יש כאלה הרואים בו גושפנקה רשמית להקמתה של מדינת ישראל. ובתווך, יש מי שסבורים כי לא מדובר באירוע היסטורי מכונן בכלל. בלפור? לא ביג דיל.
מאה שנים של סכסוך
אבל בדבר אחד אין ספק. בלפור קשישא, מקברו, ממשיך לעורר מחלוקות, ואלו מסוגלות אפילו להצית תבערה מחודשת במזרח התיכון. מלחמת בלפור יקראו למלחמה הבאה, אם תפרוץ בשנה הקרובה. היא עלולה להתחיל בבית הדין לפשעי מלחמה בהאג, אליו רוצים הפלסטינים לגרור את בריטניה, להמשיך ברצועת עזה ולהגיע לשיא על הגבול הלבנוני עם קצת עזרה מידידים איראנים.
יריות הפתיחה כבר נורו במהלך השנה האחרונה במקום בו התחיל הכל בלונדון. דווקא הצד אשר חש את עצמו כקורבן עשה את הצעד הראשון, כאילו על מנת להקדים את יריביו הציוניים. סדרת דיונים בהשתתפות בלפורולוגים שונים, כמה מהם יהודים, תיארו את ההצהרה כמסמך מביש ובוגדני. אירוע גדול שהתקיים בספרייה הבריטית במימון קטארי (איך לא) אפילו גייס אקדמאי בריטי אחד ממוצא ישראלי, שהגדיר את ההצהרה כאקט קולוניאליסטי שהביא להקמתה של מדינת התנחלות קולוניאלית. הוא גילה גם מניע אנטישמי מאחוריה: הרצון שלא להעניק ליהודים זכויות שוות בארצות אירופה, ולשלוח אותם לפלשתינה במקום. אחרים טענו כי מטרת המסמך הייתה להפיס את דעת יהודי ארצות הברית, כדי למשוך את אמריקה אל תוך המלחמה. אקדמאי אחר ממוצא פלסטיני קרא להצהרה המסמך ההרסני ביותר במזרח התיכון במאה ה?20, ורבים אחרים מותחים קו בין 1917 ל?2017, בין בלפור לבין ההפצצות הישראליות בעזה, ובין אותן 67 מילים לבין עסקאות הנשק העכשוויות בין לונדון וירושלים. מרצה נוסף יהודי מחזיק בדעה שישראל מנציחה את הסכסוך כדי להמשיך ולקבל סיוע בינלאומי. מבחינתו, ה?BDS הוא תשובה הולמת.
בכל אשם בלפור. דבריה של תרזה מיי, לפיהם הייתה רוצה שהציבור הבריטי יהיה גאה בהצהרה, מילאו בחימה בעל טור פרו?ערבי באינדפנדנט: על מה יש כאן להיות גאה?!, שאל/הכריז בכותרת הראשית. בהמשך, הסיק כי בלפור הוא שהוביל לנכבה, אשר הובילה ליצירת חמישה מיליון פליטים פלסטינים. באירוע אחר, שהתקיים בבית הלורדים, חברו יחדיו שלושה פוליטיקאים אנטישמים (ברונית, לורד ופרלמנטר לשעבר) כדי לדרוש מבריטניה התנצלות על ההצהרה.
מאה ימים של חסד
מן הצד השני של המתרס, נשלמות ההכנות למה שעתיד להיקרא האימא של כל החגיגות. הקהילה היהודית, ביוזמת הפדרציה הציונית שקיבלה בשעתו את ההצהרה מידי רוטשילד, משיבה אש צולבת למתנגדים ומגייסת מומחים ופוליטיקאים כאחד. על כל אירוע אנטי?בלפוריסטי, היא תערוך בעיר 100 אירועים תומכים. הוועדה המארגנת של הפדרציה תעניק מאות פאונדים לכל גוף שיארגן מופע בלפוריסטי ראוי לשמו. הרב הראשי חיבר תפילה מיוחדת לציון המאורע. ארגונים נוצרים תומכי ישראל יוזמים חאפלה המונית ברויאל אלברט הול. היסטוריון הטלוויזיה הידוע, סיימון שאמה, יספק את ההרצאה המרכזית בראשון בנובמבר, ושבת בלפור תאורגן בבתי הכנסת.
מעניינים ממצאי סקר דעת הקהל שערכה השדולה הפרו?ישראלית בבריטניה (BICOM), לפיו 43% מהנשאלים הבריטים סבורים כי ההצהרה הייתה הדבר הנכון לעשות, ורק 17% מתנגדים לה. אפשר להתפעל מן העובדה ש?60% ידעו מי היה בכלל בלפור, אך סביר להניח שהנשאלים קיבלו דברי הסבר לפני תשובתם.
בלפור יעלה גם על ראש שמחתה של ישראל, כמובן. נשיא המדינה רובי ריבלין הזמין את משפחת המלוכה להשתתף בחגיגות, הזמנה שנדחתה בנימוס צפוי. משפחת המלוכה מבקרת בישראל רק לצורכי לוויות, כפי שהוכיח יורש העצר, הנסיך צ'ארלס, כאשר הגיע ארצה לחלוק כבוד אחרון ליצחק רבין ולשמעון פרס. ראש הממשלה נתניהו, לעומתו, יגיע ללונדון בהזמנת עמיתתו הבריטית לארוחה חגיגית (שאותה כבר החרים ג'רמי קורבין), כפי שבישר לנו בזמן ביקורו של שר החוץ הבריטי, בוריס ג'ונסון, בירושלים בסתיו האחרון. ג'ונסון התבטא בעבר נגד ההצהרה, אך חזר בו לאחר שקרא עליה קצת. אירוני ששניהם עשויים לאבד את תפקידם עוד בטרם ינחת ביבי בבירה האנגלית. המדינה שהעניקה את ההצהרה נראית כרגע פחות יציבה אפילו מהמדינה-בדרך שקיבלה אותה.
לונדון ריקולינג
בריטניה עצמה מהלכת על חבל דק. הגברת מיי הביעה כזכור גאווה בהצהרה, אך תנמיך מן הסתם את הטון כדי שלא לעורר מורת רוח בקרב הפלסטינים. התגובה הכללית תהיה מדודה כפי שהסביר לפני כשנה השר לשעבר הממונה על ענייני המזרח התיכון. המוטו הבריטי הוא פשוט: ההתנגדות להצהרה כמוה כהתכחשות לזכותה קיומה של ישראל. בלפור לא פעל על דעת עצמו, ואין מדובר בקנוניה בינו לבין רוטשילד, או הוכחה נוספת להשפעתו הבינלאומית של הכוח היהודי. המסמך התקבל על ידי הקבינט הבריטי לאחר שזכה לברכתן של צרפת, רוסיה, איטליה וארצות הברית. אפילו הוותיקן סמך את ידו על ההצהרה.
ואולי ההצהרה עצמה לא הייתה אלא תעודה סמלית וחסרת תוכן, שנקברה יחד עם מחברה? שלוש שנים לאחר שניתנה, עם פרוץ המהומות הערביות בירושלים שבעקבותיהן נאסר זאב ז'בוטינסקי, היה ברור כי הבריטים החלו לסגת מרוח ההצהרה ומתוכנה. הספרים הלבנים של שנות ה?30' ניפצו את האשליה אחת ולתמיד. המאבק היהודי המזוין בשלטונות המנדט הפך מן הסתם את בלפור בקברו, אולם בקרב המחנה הערבי תמיד תישאר התחושה שהבריטים הגישו את פלשתינה לציונים על מגש של כסף.
ובלפור? איך זה שאין עליו עדיין מחזמר בשדרות שאפטסברי, הלורד שאותו ירש בתפקיד?
____________________________________
מאורעות תשעח
100 אירועים לציון 100 שנה להצהרה. שיחה עם אריה מילר, מנהל הפדרציה הציונית בבריטניה
בלפוריסטים מקפידים לציין כי ההצהרה לא הייתה גחמה אישית של אדם אחד. להפך, היא אושרה על ידי הקבינט הבריטי, לאחר שהובאה לדיון על ידי שר החוץ עצמו וראש הממשלה לויד ג'ורג'. לאריה מילר, מנהל הפדרציה הציונית בבריטניה, יש סיבה טובה להזכיר את העובדה שבלפור העביר את המסמך ההיסטורי ללורד רוטשילד, כדי שזה ימסור אותו לראשי הפדרציה בלונדון.
מילר מנצח בימים אלה על כ?100 אירועים ברחבי המדינה, חלקם מאורגנים ישירות על ידי הפדרציה ובחלקם יש לו מעורבות פעילה. חגיגות המאה, טוענים שם, יעניקו גישה לכל יהודי המבקש להיות חלק מהן. מי שמעדיף להישאר בבית, יוכל לצפות בשידור אינטרנטי ישיר של הרצאתו של פרופ' סיימון שאמה, שרק עתה יצא לאור הספר השני בטרילוגיה היהודית שלו, הנקרא שייכות. זה יקרה ב?1 בנובמבר, כשביום למחרת תארח תרזה מיי את עמיתה הישראלי נתניהו לסעודת ערב חגיגית בנוכחות 150 מוזמנים.
הגושפנקה הממשלתית לאירוע מפזרת את החשש שבדאונינג סטריט מבקש לשמור על פרופיל נמוך ולגמד את חלקה של בריטניה בהצהרה, כדי לא להזיק לאינטרסים הבריטיים בעולם הערבי.
אני מזכיר למילר שהתופים והמחולות עתידים לצייר את הרושם כי לולא ההצהרה לא הייתה קמה המדינה. אחרי הכל, הבריטים נסוגו מרוח המסמך, הגבילו את העלייה לישראל ואסרו על רכישת קרקעות בשנים שלאחר מכן. מילר מעדיף להסתכל על חצי הכוס המלאה. לדבריו, ההצהרה הייתה אבן היסוד להקמת המדינה, והיא שהובילה להחלטות ועידת סן רמו והחלטת החלוקה של האום.
וכן, מילר מצפה לתגובות השליליות מהחשודים העיקריים, הכוללים גם את היהודים האנטי?ציונים, בדיוק כמו לפני 100 שנה.
____________________________________
המנדט הקולנועי // חנה דרורי?קשי
כחלק מאירועי בלפור בלונדון, תתקיים הקרנת בכורה עולמית של סרט החושף קטעי ארכיון נדירים ועדויות חדשות על הרקע להצהרה
דאג דאלגליש, שעבד כ?43 שנה כמפיק בכיר בבי.בי.סי, ומלווין ליפיץ', היסטוריון וסוחר עתיקות, הם שני בריטים בעלי עניין רב בישראל ובתולדותיה. הם הרגישו שהסיפור של בלפור לא הונצח באופן יסודי בקולנוע, ויצרו סרט תיעודי הנקרא ?מכתב מלונדון? כדי לחקור את האירועים ההיסטוריים שהביאו להצהרה, כולל אלה שנשכחו עם הזמן. אחת השאלות שהניעה אותם הייתה: מה הביא את בריטניה לקדם את הציונות בזמן שהייתה עסוקה בעצמה במלחמת העולם הראשונה האיומה?
הסרט מתחיל באירועים שקדמו להכרזה ומסתיים עם יציאת הבריטים מפלשתינה ב?1948. משולבים בו עדויות מפי אנשים שחיו בתקופת המנדט הבריטי, הסברים של היסטוריונים ופוליטיקאים וגם קטעי ארכיון שחלקם לא נראו מעולם.
מבין המצולמים, תוכלו לצפות בראיון עם יוס'קה נחמיאס, שהיה באצל, המספר על תפקידו במניעת הטבעת ספינת אלטלנה, וגם לחזור בזמן עם תמר אשל (בת 97), דיפלומטית לשעבר, שמתארת את חייה במסגרת ההגנה ואת האינטראקציה שלה עם חיילים בריטים, עם המשטרה ואת הדילמה שלה אם להצטרף לבריטים שנלחמו בגרמנים. עוד בסרט, עדויות של ישראלים ופלסטינים שחיו תחת המנדט, וראיונות עם פוליטיקאים והיסטוריונים.
* הקרנות הסרט יתקיימו ב?JW3: יום ד', 1/11. 18:30 (נכון לעכשיו הכרטיסים נמכרו מראש) וגם באזור NW11, במסגרת אירוע מיוחד לישראלים שנערך על ידי אגי?ב: יום ד', 22/11, 20:00.
* כל אירועי בלפור: www.balfour100.com
