Freedom/Motherless Child
אמן: ריצ’י הוואנס
שיר שנוצר על הבמה, באילתור של רגע. הוואנס, שזכה להיות האמן הפותח של פסטיבל וודסטוק ב-1969, כבר ניגן כל שיר שהכיר אך נדרש להישאר על הבמה עוד קצת רק עד שהאקט הבא יהיה מוכן. הוא שר את הספיריטואל Motherless child ואז הוסיף את החלק שנותר בזכרון, ושנותר מזוהה עימו, זה עם הצעקה לחופש ושילוב הקהל, וירד מהבמה לקול תשואות מאות אלפי ההיפים.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
I Shall be Released
אמן: נינה סימון
נושא החופש והשחרור מעבדות מופיע בלא מעט משיריו של בוב דילן, בעיקר, אך לא רק, משנות ה-60. השיר הזה הופיע לראשונה באלבום הנפלא של ‘הבנד’Music from Big Pink מ-1968, אבל נדמה שגרסתה של נינה סימון שנה לאחר מכן מוסיפה לו מימד ומשמעות. השיר, שנכתב מנקודת מבטו של אסיר המצפה להשתחרר, אך כמו כל שיר של דילן ניתן לפרש אותו בדרכים שונות, בוצע ע”י אמנים נוספים רבים, לרבות ג’ואן באאז, שהקדישה אותו לאסירים פוליטיים.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
נולד לרוץ
אמן: ברוס ספרינגסטין
באמצע שנות השבעים, אחרי שני אלבומים והצלחה חלקית, ספרינגסטין הולך על גדול, והופך ל’בוס’. שיר הנושא, אפילו שהמילה ‘חופש’ אינה מופיעה בו, הוא שיר על אהבה ועל בריחה מכבלי העיר בה הנאהבים גדלו. העיבוד הבומבסטי, קולו הרועם והעוצמתי של ברוס, הטקסט הויזואלי, כל אלה הופכים אותו לאחד מהנצחיים שבשירי ספרינגסטין. ולא לשכוח את המפיק הישראלי לואי להב שהיה אחד הטכנאים השותפים להפקת האלבום.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
ביקו
אמן: פיטר גבריאל
סטיבן ביקו היה מהבולטים בפעילי האנטי-אפרטהייד הדרום-אפריקני בשנות ה-70. הממשל המקומי ראה בו אוייב והגביל את פעילותו. לאחר מותו בגיל 30 (הוא הוכה ע”י קציני ביטחון כשהיה במעצר ונפטר שבועות מאוחר יותר בבית חולים) ביקו הפך לאחד מסמלי המאבק לשחרור השחורים בדרא”פ. שירו של פיטר גבריאל, משנת 1980, עזר להעצים ולהנציח את האגדה. לאחרונה יצא לשיר קליפ חדש ורב משתתפים:
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
חופש
אמן: צ’רלי מינגוס
צ’רלס מינגוס היה אחד המוזיקאים החשובים שפעלו בתחומי הג’אז במאה ה-20. הוא שילב סול, בלוז, ג’אז עם שורשים אבל גם הרמוניות מודרניות, קלאסי, אוונגרד ואפילו השפעות מקסיקניות. יותר מכל, הוא היה בסיסט ענק ומוביל הרכב עם שפה ייחודית משלו. בשיר הזה, שנגנז מהאלבום המקורי מ-1964 ויצא רק עשורים מאוחר יותר במהדורת הקומפקט דיסק, מינגוס מקונן, בכעס, על מעמד העבד השחור.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
We Insist! Freedom Now Suite
אמן: מקס רואץ’
מתופף הבי-בופ הענק מקס רואץ’ יצר ב-1960 אלבום מחאה חריג בנופי הג’אז שנותר חקוק בזיכרון הרבה בזכות העטיפה האייקונית שלו. אל רואץ’ חברו התמלילן ואמן הבמה האקטיביסט אוסקר בראון ג’וניור והזמרת הנפלאה אבי לינקולן (שהיתה אז בת הזוג שלו). יחד הם שחררו אמירה חדה שלא משתמעת לשתי פנים, עם מוזיקה מתריסה ולא מתפשרת.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Keep on Rocking in the Free World
אמן: ניל יאנג
הקאמבק של הרוקר הקנדי בסוף שנות ה-80 הבלתי-אחידות שלו, עם המנון נבואי שחתר נגד הממשל והחברה האמריקנית ככלל וחיזק את האינדיבידואל, בן מעמד הפועלים במאבקו עם הממסד. מאז יציאתו הופיע השיר בין היתר בסרטו של מייקל מור ‘פרנהייט 9/11’, בעצרות של הסנאטור הפרוגרסיבי ברני סאנדרס, אבל גם, למורת רוחו של ניל יאנג, באלו של דונלד טראמפ.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
לזרוס
אמן: דייויד בואי
כשבואי הקליט את אלבומו האחרון, בלאקסטאר שיצא ב-2016, רק מעטים ידעו שימיו ספורים. בואי, ששמר באדיקות על פרטיותו, הנדס בצורה מדהימה את חייו, יצירתו, ואף מותו. לזרוס, הוא אלעזר, היה ע”פ הברית החדשה אדם שהוקם לתחייה על ידי ישו, באחד מנסיו היותר מהוללים. מה לזה ולחופש? בטקסט של בואי אפשר למצוא הקשרים שונים אך בעיניי השורה המשמעותית היא, ‘אני אהיה חופשי כמו ציפור השיר הכחולה’ שאפשר לחזור איתה עד דורותי והקוסם מארץ עוץ. במותו משתחרר בואי מיסורי מחלתו הארורה. סוף כל סוף הוא חופשי.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
Free Will and Testament
אמן: רוברט וואייט
וואייט, אחד מהיוצרים והקולות היותר מיוחדים של אנגליה, מתפלסף כאן על מהותו של החופש בעצם הקיום האנושי. זוהי מעיין מדיטציה אקזיסטנציאלית עם מלודיה נעימה. אז האם אנחנו באמת חופשיים? עד כמה אנחנו באמת מכירים את עצמנו? איזה מין עכביש מבין מהי ארכנופוביה? וואייט רק תוהה, אין לו תשובות.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
התחלה חדשה
אמן: בנזין
הלהיט הגדול הזה, מאמצע שנות ה-80, הוא אחד משלל שירי חופש מאותה התקופה שכתבו יעקב גלעד ויהודה פוליקר (‘חופשי זה לגמרי לבד’, ‘משמרת לילה’, ‘יום שישי’ -כולם צועקים את אותו הדבר בעצם). ריף הגיטרה, הפזמון הבלתי-נשכח והזעקה במעבר ‘אין מחיר לחופש’! סוחפים תמיד. למרות ההצלחה, בנזין כבר היתה בסוף דרכה כשיצא השיר ופוליקר אכן מימש את מה שהבטיחו המלים, יצא לחיים חדשים ועבר לפאזה מוזיקלית שונה למדי. הערת שוליים: מי שתופף בהקלטות היה לא אחר מאשר איגי דיין בן ה-19.
[x_video_embed type=”16:9″][/x_video_embed]
חג שמח!
