ליביו בביץ פורם את כפתורי חולצתו וחושף את החזה שלו. שם, מתחת לעצם הבריח, מוצמד אליו מכשיר סיליקוני זעיר בגודל של קופסת גפרורים באמצעות ברגי פירסינג מטיטניום שמושתלים מתחת לעור. המכשיר נקרא חוש הצפון (North Sense) – איבר חושי מלאכותי ששולח לגופו ויברציות בכל פעם שהוא פונה לכיוון צפון. את המצפן האנושי הזה המציאה, עיצבה והשיקה לאחרונה חברת סייבורג-נסט (Cyborgnest), שאותה הקים בביץ עם שותפו סקוט כהן.
את ליביו בביץ (36) אני פוגשת בדירתו, בשכונת סטוק ניואינגטון, שם הוא גר עם אשתו מיכל (40, קונדיטורית) ובנם ג׳וליאן (5). זו שכונה טרנדית שממוקמת על הפופיק של הסיטי וקרובה לעמק הסיליקון הלונדוני באולד סטריט, כשממרפסת ביתו נשקף הנוף המתבקש של גורדי השחקים השארד והגרקין. מדי פעם מתיז בביץ מי מלח על הפירסינג העמוק, שעליו מותקן המכשיר, כדי לחטא את האזור. כשזה מגיע למוצרי צריכה, אנשים רגילים ל׳פלאג אנד פליי׳, כמו מוצרי אפל – אתה מוציא אותם מהקופסה ומחבר, אומר בביץ, אבל כאן, מכיוון שמדובר בגוף האדם, דרושה תקופת הסתגלות. כמו בניתוחים פלסטיים, רצוי לתת לפירסינג שמחזיק את המכשיר תקופת החלמה של כשלושה חודשים.
מדובר בפירסינג לא קטן, שמוחדר אל מתחת לעור, וקצותיו בולטים החוצה ומשמשים כתחנת עגינה למכשיר עצמו. את הפירסינג עזר להם לפתח שותף בחברה – סטיב האוורת׳, אבי קהילת ה׳בודי-מודיפיקיישן׳. ״עד לפני חודש״, מספר בביץ, ״היו בעולם שני אנשים בעלי חושים מלאכותיים (שניים מהשותפים בחברה): האמן ניל הרביסון, שהוא אמן עיוור צבעים שהשתיל בגולגולתו אנטנה שמתרגמת צבעים לצלילים, כשהאנטנה מחוברת ללוויינים בחלל ולאינטרנט. ניל הוא סייבורג (אדם שבגופו רכיבים מלאכותיים) ידוע, והראשון שקיבל מהרשויות בבריטניה הכרה כסייבורג אנושי. השנייה היא מון ריבאס – אמנית בעלת שני שתלים בזרועותיה המאפשרים לה לחוש פעילות סיסמית של כדור הארץ והירח. העובדה שאני וסקוט התקנו את ׳נורת׳-סנס׳ מכפילה למעשה את האוכלוסייה של הסייבורגים בעולם, ועכשיו כשניתן להזמין את המוצר, אוכלוסיית הסייבורגים תגדל באופן משמעותי״. 
כמה זה עולה להפוך לסייבורג
אז מה המכשיר הזה בעצם עושה?
״המכשיר הוא בעל חיישן שרוטט בכל פעם שהגוף פונה צפונה ומהווה פלטפורמה לשינוי תודעתי. המכשיר הוא מעטפת חיצונית והוא עובד כמו ה׳התנייה של פבלוב׳. ברגע שאתה מקבל סימן, אתה יודע שמשהו קורה. ברגע שאני מסתובב צפונה המכשיר רוטט והמוח שלי מתרגל לכך שהרטט הזה קורה רק כאשר אני פונה צפונה ולא בשום צורה אחרת. כשאת מתחילה לקבל מידע חושי לגבי המיקום שלך, זה משהו שמתווסף לתפיסת המציאות שלך. אנחנו פחות מתעניינים בשימושים המעשיים של ׳נורת׳-סנס׳ ויותר איך זה ישפיע על הפקת הנאה מהמציאות שלנו״.
מה מחירו של המכשיר ומתי יהיה ניתן לקבל אותו?
״עלות המוצר באתר היא 419 דולר, שהם בערך 320 פאונד. המחיר לא כולל את עלות התקנת הפירסינג כתחנת עגינה אצל מתקין מוסמך. את המוצר יחלו לקבל הסייבורגים החדשים בחודשים הקרובים. הייתה לנו לאחרונה פריצת דרך בייצור והבנו שניתן להקטין את המכשיר ב-20 אחוז. בנינו מחדש את תבנית יציקת הסיליקון ולכן ייקח יותר זמן משחשבנו לשלוח את המכשירים שהוזמנו. המכשיר דורש הטענה עם כבל מיני USB והוא עמיד במים״.
העלות די גבוהה, אז למה בעצם אתה לא מייצר בסין?
״אני לוקח ונותן את המיטב מישראל. רצינו ליצור מוצר בטוח לשימוש ולכן אנחנו מייצרים את האלקטרוניקה עם חברת ׳ניסטק׳ בפתח תקווה. גם ברמה התרבותית אני מכיר את השוק, ולמרות שאני עובד מחוץ לישראל כבר מספר שנים, אני עדיין יודע שאמצא בארץ את האיכות והפתיחות. חשוב לנו בנוסף שהרכיבים יהיו איכותיים, כדי שזה ייצור חוויית משתמש טובה ויציב רף גבוה בתחום. גם הפירסינג הוא איכותי ומיוצר על ידי חברה גרמנית״.
למה לא יצרתם מוצר שהוא השתלה מלאה ולא חיצונית?
״ההתמקדות שלנו כרגע היא ביכולת המכשיר להיות חלק מהגוף שלנו. יותר קל חד-משמעית להתקין חוש חיצוני מאשר חוש פנימי. ואנחנו רוצים ליצור נגישות לאנשים רבים ככל האפשר״.
אין הגבלה רפואית למכור את זה? אתם לא צריכים רישיון כלשהו?
״מכיוון שמערכת העגינה (הפירסינג) הותקנה בבני אדם לפני כן – אין מניעה רפואית. ומכיוון שלא מדובר בהשתלה פנימית – אין צורך ברופאים״.
אתה חושב שזה יהיה בעתיד שבב קטן יותר? ללא סיכון היגייני?
״בטוח. עוד עשר שנים מעכשיו המכשיר הנוכחי שלנו ייראה כמו בדיוק שנראו מסכי המחשב הירוקים בשנות ה-90׳ – מגושם וישן עם מיליון דברים שייראו אחרת. אבל כשהם היו שיא הטכנולוגיה, לא היה כיף גדול מזה שיהיה לך מסך ירוק ומחשב בבית, כמו שהיה לעידן לביא בערד, ואני בטח לא אשכח את השם שלו״.
מיהו קהל היעד שלך?
״חשבנו שהמכשיר מיועד לצעירים בני 18-25, אבל אז הבנו שגם אנשים בגיל 40-50 מאוד מעוניינים בחושים חדשים, והם מגיעים מכל תחומי העיסוק, מאסטרונאוטים ועד דייגים. ברור שהקהל הטבעי שלנו הם אנשים מקהילת הפירסינג, הקעקועים וה׳בודי-מודיפיקיישן׳, שמשתילים למשל צורות של סיליקון מתחת לעור (לא מדובר בניתוחים פלסטיים קלאסיים), אבל אני יכול לומר שההתעניינות היא רחבה. כרגע אין קהילה של אנשים בעלי חושים מלאכותיים זהים והקהילה שנבנה עם ׳נורת׳-סנס׳ תהווה תחילתה של ההבנה, כיצד זה משפיע על המוח במובן הרחב״.
אז איך המכשיר ישפיע עליי בתור משתמשת?
״לא מדובר בשינוי פיזי – מדובר בשינוי תודעתי. תהליכים לוקחים זמן, ושונים מאדם לאדם. בהדרגה, ׳נורת׳-סנס׳ ינסה להפוך לחלק מהקיום שלך. המוח ילמד כיצד לסנן את המידע ולהתעלם מהסחות״.
אז עכשיו יאספו עלינו מידע מכל מקום ממכשיר שלא ניתן לכבות? אתה לא מודאג מניצול לרעה של המידע הזה שייאסף?
״לא! היא התשובה החד-משמעית. למכשיר אין יכולות מעקב, הוא לא מחובר לרשת כלשהי (עד כמה שזה לא הגיוני בעינינו לא להיות מחוברים) והוא אינו מאחסן כל נתון לגבי השימוש״. 
מזכויות אדם לזכויות אדם-על
שמו של בביץ נשמע מתאים לסייבורג אמיתי. קשה להאמין ששם כמו עוז ישראלי היה עובר באותה קלות עבור משהו שמציע לעולם פלטפורמה לחוש שישי. בילדותו הוא סבל מהשם הייחודי שלו, לאחר שעלה עם הוריו בגיל עשר מרומניה לישראל וגדל בערד. ״מזלי שבתור קצין וסגן מ״פ של טירונים ׳נערי רפול׳ בזיקים – הם היו צריכים לקרוא לי ׳המפקד׳ ולא ליביו, הוא צוחק. פתאום באנגליה הרבה יותר קל לאנשים להתרגל לשם שלי״.
שתי האהבות בחייו הם יצירה ומספרים; ״ניסיתי להיות ילד טוב וללמוד כלכלה ועסקים כי חשבתי שזו הדרך הנכונה להצלחה, ואז הבנתי שזה נותן לי זווית צרה מדי לחיים, ושאני אוהב לבדוק את המציאות האנושית. למדתי קולנוע ב׳מנשר׳ בתל אביב ועבדתי על סרטים דוקומנטריים. משם הייתה הדרך הטבעית להקמת ארגון זכויות אדם בשם Videre Est Credere, שפירושו ׳לראות זה להאמין׳ – ארגון שמתעד הפרות אלימות ודיכוי של זכויות אדם ברחבי העולם על ידי הצבת מצלמות סמויות״.
״זה ארגון יחיד במינו, שהקמתי עם אורן יעקובוביץ׳, שמנהל רשתות של אנשים המספקים מידע ממקומות שאין לאף אחד גישה אליהם – מקומות עם רמת סיכון גבוהה. הסתובבתי בעולם, בעיקר באפריקה, במשך חמש שנים עם מספר זהויות בדויות (בין היתר בשם ׳קרלוס׳) כדי לקדם את מטרות הארגון. אבל אני בנאדם שחייב להמשיך לחקור. אני ממוקד במטרה וביזמות שלי סביב השעון ויכול לבלות בתוך הראש שלי 24 שעות ביממה״. 
אז למה לונדון? תכל׳ס יכולת לשבת בהרצליה פיתוח, לא?
״לונדון וניו יורק הם המקומות עם הקרקע הפורייה ביותר לסטארט-אפים. יש תעשייה שלמה שגדלה סביבם של משקיעים ואירועים, וגם אני, כשעברתי לכאן לפני שנתיים, הלכתי להתחבר לכל העשייה הזו. אבל הבנתי שהישועה תבוא מעבודה קשה וקשרים אישיים שאתה בונה לאורך תקופה. מצאנו, אני וסקוט כהן, שהרבה יותר נכון לבנות את העסק בצורה אורגנית. חייבים לעשות את הנטוורקינג, אבל גם צריך לשמור על פרופורציה. לסמוך על מישהו אחר ולצפות שהוא יבנה עבורך את העתיד בשל השקעה פיננסית – זה לא באמת עובד בצורה הזאת פה מדובר בסטארט-אפ מאוד שונה במהות ובתפישה ממה שאנשים רגילים. היה מאוד קשה לבצע ניתוחי שוק קונבנציונליים. גם לא ניתן להשוות עם המתחרים – כרגע אין לנו תחרות בכלל. יש חברות שמייצרות טכנולוגיה מוטמעת, אבל אין מי שעושה את מה שאנחנו עושים״.
אז מדוע אתה מפתח למכשיר אפליקציה?
״יש לנו בחור שמפתח את האפליקציה בישראל, אך היא מיועדת בכלל לשליטה בפונקציות של המכשיר. ׳נורת׳-סנס׳ אינו תלוי ביישום. הוא איבר מלאכותי שעומד בפני עצמו. האפליקציה נועדה כדי לשלוט בפונקציות בסיסיות, כמו עוצמת ואורך הרטט של המכשיר, ולאפשר לשים אותו במצב טיסה במידת הצורך או לכייל אותו״.
יהיו מוצרים נוספים?
״כן, ברור. הכל בפיתוח ולא ניתן לחשוף פרטים נוספים כרגע. יש כאן גם עניין של תהליך של הפצה ושל יצירת קהל וקהילה באופן הדרגתי. אם נתחיל להציף את השוק בחושים חדשים בטווח הקצר זה יכול להיות יתרון עבורנו, אבל לטווח הרחוק זה חיסרון גדול, כי אנחנו זקוקים לטווח למידה ויש חשיבות לקצב״.
אז מה הדבר הבא?
״אנחנו נכנסים לעידן חדש לגבי הקיום שלנו – הטכנולוגיה יכולה לעזור לנו להתקדם. אחת המנטרות שלנו היא ׳עצב את האבולציה׳ – אנחנו יכולים לקדם את האבולוציה שלנו בצורה יותר מהירה ובטוחה. הטבע יצר אותנו עם חושים, כמו כל בעלי החיים, לצורך הישרדותי. אבל התקדמנו הרבה מעבר להישרדות, כי חוש הטעם לא רק משמש לנו כביטחון נגד הרעלה כמו חיות בטבע. אנחנו משתמשים בעיניים בעיקר כדי לצפות בנטפליקס ולא רק כדי להתריע לגבי סכנה. אז עכשיו אנחנו יכולים לקחת את החושים שלנו שלב אחד קדימה – ליהנות ממה שלא ניתן לנו״.
